יום רביעי, 14 ביוני 2017

מי זוכר את הבריטים ?

April 20, 2015

 פנחס נאור (לרנר) זוכר את המטבעות המנדטורים כי הוא השתמש בהם ורוצה שגם נכדיו יכירו אותם וככה הכרנו בגלל אותו גרוש עם חור מפעם. מפה לשם התחלנו לדבר וככה למדתי להכיר איש מדליק שאוהב לטוס גם היום שסיפורו בקישור הבא



אדון שוורץ מתי תתחתן? או למה חוגגים גאווה?

une 1, 2016

שלושה מי יודע ובחדר המדרגות?
 הסיפור שלנו קשור בסך הכל לשלושה אנשים. הראשונה זו גב' דייזי שהיא כאמור לא שכנה בבניין שלנו בסוקולוב 93 כי אם שכנה בבניין שממול וגם המטפלת של רועי הקטן שגר בדירה שמעל הורי וזו הקומה השלישית והאחרונה. מעליה יש רק גג משותף. אנחנו בקומה השניה ומי שמייצגת אותנו זו אמא שלנו שקוראים לה גניה אבל באופן רישמי נהגה להציג עצמה כגניה גולדה לידרמן ואפילו לבית הלפרן ובלי יוד בהלפרן. היה גם את אדון שוורץ שגר חצי קומה מעלינו בדירה טיפהלה קטנה יותר ועורפית. אצלנו שנים וחצי חדרים ואצלו שני חדרים ובית מסודר עם המון שטיחים ותמונות.
שיער שחור כי השם מחייב
 אדון שוורץ היה גבה קומה על אמת, זקוף ותמיד מסודר ומצוחצח ומריח נפלא וזה נהדר להפיץ בושם יוקרתי ככה בחדר מדרגות. לימים גם יצבע את שערו המעט מלבין, לשחור ובאופן מוקפד, כי השם מחייב. אדון שוורץ קראו לו ונדמה לי שאפילו יצחק והבנתי שעבד בבית מלון או באולם אירועים בתחום המשקאות. אני זוכר אותו עם וספה וסירה ולעיתים קרובות הבית שלו היה בסדרת ניקיון מקיפה כשהשטיחים נשאבים ומוחזרים לכסות את כל הרצפות. אני לא זוכר שהייתי בתוך הבית שלו חוץ מהזמן שארע פיצוץ בצנרת, ואז הקיר אצל הורי נרטב כהוגן. זה קרה כשהורי כבר לא היו בסוקולוב וגם אדון שוורץ היה בישורת הסופית. הוא ביקש את עזרתי באיתור הבעיה כי מי שלמעלה לא חש במים היורדים ונוזלים למטה ולא בעזרת מעלית. אז גם הבנתי שקיר חדר השינה שלו ושל הורי היה ממש משותף ויש לזה קשר עקיף לסיפור העיקרי שלנו שבכלל לא התחיל עדיין, כי מרוב זה שאני מספר לכם רק שטויות ולא את העיקר, וזאת מפני שאתם תמיד מסיטים את הדיון ואני נגרר וסליחה.
אז הסיפור הוא שאדון שוורץ כפי שהבנתם חי בגפו בסוקולוב 933 חצי קומה מעלינו וחצי קומה מתחת למשפחת אהרון וגברת דייזי שהיא המטפלת של רועי הקטן. זה כרגע המצב וככה זה גם היה. הסיפור שלנו קרה לדעתי אי שם בשנות השבעים הרבה לפני הסרט הנהג של מיס דייזי. אני אולי תלמיד תיכון , אימי בת חמישים לערך, אדון שוורץ קצת פחות וגם גברת דיזי קצת פחות. היום כולם כבר בעולם שכולו טוב ותצטרכו לסמוך על הנתונים האלה למרות שזה ממש לא קריטי כי הדבר העיקרי הוא הסיפור הבא וזה כנראה היה כבר משהו שחזר על עצמו.
מתי כבר נרקוד בחתונה שלך?
 אמא שלנו ניסתה לשדך לאדון שוורץ מישהי וזה היה ממש ללא תמורה ואפילו ממש בחינם, כי ניסתה לעשות כך גם לגבי אחרים. לאחרונה אפילו סיפרה לי אחותי הבכורה דבורה כמה מקורית הייתה, אבל אין בישראל שום בית שקם בעזרתה הישירה. בקיצור, לשדך על אמת היא לא הצליחה, אבל לנסות היא ניסתה. אני זוכר שאפילו פעם במדרגות היא תפסה את אדון שוורץ ובכוונה טובה אמרה לו ככה "נו מתי כבר נרקוד בחופה שלך?" אדון שוורץ צחק ואולי הרגיש שלא בנוח אבל אמא שלנו ידעה לפתח שיחה וליצור קשר אישי עם אנשים במצבים שונים ואם פעם חשתי לא נוח הרי משבגרתי הבנתי שזה רק לטובה כי הכוונה טובה וטהורה. גם אני מנסה לשדך זיווגים ובינתיים התוצאה זהה. אפס מאופס אבל לא אמרתי נואש. אומרים שמה שלא עולה כסף גם לא שווה גרוש ואולי ההצלחה תגיע ברגע שנגבה אגרת שידוך ויש לי כבר כמה בדיחות מוכנות.
"גניה את באמת לא מבינה?"
 יום אחד כנראה שגברת דייזי שמעה את אימי או שפשוט דיברו ביניהן כפי שנשים עושות ואז דייזי הסתכלה על אמא שלנו וניסתה להסביר לה משהו לגבי אדון שוורץ. היא שאלה אותה ככה בפשטות "גניה תגידי את לא מבינה?" ואמא שלנו שואלת בחזרה "מה אני לא מבינה?" ודיזי שוב "את באמת לא מבינה עם אדון שוורץ?" ואמא שלנו "מה יש פה להבין הגיע הזמן שיתחתן וזהו!". "את ברצינות לא מבינה גניה או שאת עושה צחוק?" שאלה דיזי. "את לא מבינה שהוא כבר סוס לא צעיר ושיתחתן כבר ואני אולי אמצא לו שידוך טוב. יש גם הרבה רווקות מבית טוב. אני מכירה הרבה אנשים ואולי נעשה משהו טוב" אמרה גניה האמא שלנו. אז דיזי הבינה שאמא שלנו לא מבינה ואז היא הסבירה לה את מה שהיא הבינה מזמן. "את לא מבינה שאדון שוורץ לא מתעניין בנשים? הוא פשוט לא רוצה שידוכים ותעזבי אותו בבקשה. זה גם לא יעזור בכלל. תביני שיש גם כאלה וזהו. את כבר לא ילדה קטנה!"
 נדמה לי שזה היה הרגע שנפל האסימון לאמא שלנו והיא הבינה סופסוף שאדון שוורץ לא בקטע של שידוכים ובנות והרפתה מהנושא. היא גם סיפרה כיצד דייזי כאילו פתחה לה חלון להבין את מה שראתה ולא הבינה שנים הרבה קודם לכן.
 כל אחד מאיתנו זקוק לעיתים לגברת דייזי משלו, בשביל להבין דברים ממש פשוטים.


תל אביב 2016 יוני




יום שבת, 10 ביוני 2017

הוא היה "סלב" והוא לא ידע שהוא כזה ! / כתב יוסי שחם

6.6.2017

בילדותי בקיבוץ, היתה שמורה בבית הורי גלויה ישנה בה נראה אבי אברהם, חלוץ צעיר ומרשים, עומס אשכול בננות על כתפו. בהסבר לתמונה נכתב "חלוץ עם תאנות חווה" שם ספרותי ,לא מוצלח - במיוחד לבננות.



הרבה מידע לא היה לי על הגלויה הזו, רק זכרתי שבראשית שנות ה-40 הייתי מלווה את אבי לפתוח את ההשקייה בחלקת הבננות.
שנים רבות אחר כך, בשנות ה- 70 הופיעה במעריב התמונה המרשימה. הכתבת, נילי פרידלנדר, כנראה, מצאה את התמונה בערמת גלויות בשוק הפשפשים, או במקום אחר מעין זה. התמונה הרשימה אותה כל כך שהחליטה לפרסמה בעתון ורק שאלה " מי הוא אותו חלוץ אלמוני העומס את אשכול תאנות חוה? "
כתבתי לה והיא פירסמה את תגובתי "האיש הוא אבי, אברהם שטיניג, חבר קבוצת שילר וממפתחי ענף
הבננות באיזור מרכז הארץ".



המשך סיפורנו מגיע לשנות ה- 90 , אז אני מוצא ורוכש במכירה פומבית של בן עמי אנדרס מעטפה קטנה ובה כ- 20 תמונות מסדרת החלוצים של ההתיישבות העובדת מישובים שונים: גניגר, קבוצת שילר, כנרת,
מקוה ישראל ועוד. בין המצולמים מכרי וקרובי משפחתי אך רק אבי ואשכול הבננות המשיכו ל"ככב" בכל מיני מקומות.


ישראל ול השומר על סוסו, מתוך סדרת התמונות

צלם הסדרה היה יעקב קלטר, או בשמו העברי המאוחר בן אור, הוא היה צלם ותיק שצילם עבור המוסדות הציוניים, בהם הקרן הקיימת לישראל, הסוכנות היהודית וקרן היסוד, כנראה למטרות הרגילות של הכרת הווי הארץ ליהדות הגולה ו"שנוררי" כספי כדי למלא את הקופות, יעני בנין הארץ!
היום אם היו מצלמים צילומים מעין אלה היו ודאי מצלמים שחקני תאטרון, סופרים או "סלבים" ידועים מהזמר המזרחי או משוררי ארס פואטיקה, אז הכל היה אחרת ואנשי חקלאות ובניין היו ה"סלבים" האמיתיים.

הסיפור לא נגמר, הוא רק מתחיל. בן אחי, עמיר שחם, איש הסוכנות היהודית, הוביל קבוצת תורמים, או מבקרים, לבית האבות אחוזת ראשונים בראשל"צ, המעצבים קישטו את המסדרונות בחלוצים ובונים
ושם בקומה השביעית, יחד עם שאר חבריו העמלנים, המשיך אבי לסחוב את אשכול הבננות שלו, אותו עמס על גבו באמצע שנות ה 30 .

שמוליק רונן, פלמ"חניק ותיק ליד החלוץ המיוגע

בעשור הראשון של שנות ה 2000 החליט בן אחי, אבי שלו, להצטרף לטרנד של בישול בירה בוטיק.
מה היה טבעי יותר מאשר לגרור את הסבא שלו עם אשכול הבננות לככב על התוויות? מעתה היו
לתאנות החווה שנקטפו בשנות ה- 30 ארומה ואלכוהול של בירה בוטיק... את החלוץ לא שאלו.
הוא מזמן כבר לא עמנו.
באחד הימים כאשר הנושא תפס תאוצה, החלטנו לשחזר את המעמד, אני בגילי המופלג, מעל 70 ,
ניסיתי להדמות לאבי הצעיר החסון בן ה- 30 , "גירדנו" אשכול בננות וכובע מסגנון "אנו באנו ארצה". התוצאה החיוורת מינוס, לפניכם, זה נראה כאלו לקחנו את ביבי, בתקופה הכחולה שלו ותקענו אותו במרפסת הצופה לריינוס בבזל שוויץ, ככפילו של הרצל, בעת הקונגרס הציוני הראשון. כמו שנאמר במקורותינו "זה לא זה".



הגילגול הבא של אבינו והאשכול הגיע לפני כמה חודשים עת גילה אחי ישי את אבינו, היגע מ 70 שנות סחיבת אשכול בננות, בתוך דפי ספר מוזר ונטוש הנקרא "שיחות עם המאהב שלי ועם אשתו" מאת הסופרת אליאונורה לב, בספר המלווה בצילומים, ניתן לאשכול הבננות האומלל הזה פירוש של פרי זימה ותועבה.


אני בטוח שאבי לא היה מסכים לשאת על כתפו משא כל כך טעון וסמלי במוחן הקודח של סופרות מיוחמות בנות המאה ה 21...

כאן מגיעה לסופה הזמני הסאגה של החלוץ והאשכול. אני בטוח שצמד זה עוד יצוץ בהקשרים שונים ומשונים, אך אבי שהיה כנראה "סלב" שלצערנו לא היו לו עוקבים וגם לייקים לא קיבל, לא נח לרגע, בשנות ה- 40 החליף מקצוע, השתלם והפך למנהל עבודה בבניין, הוא לא זנח את חריצותו והמשיך להידחף לכל פריים אפשרי.

לפני כ- 5 שנים לחש לי מישהוא, "אביך מונצח במוזיאון ישראל" הטרחתי עצמי לשם ואכן בתערוכת צילומים מרשימה הנקראת "ידיים עובדות" של הצלם  המפורסם הלמר לרסקי,  הופיעו אנשי עבודה ועמל מכל מגזרי ה"התיישבות העובדת" ואבי כמובן, גם שם, כבר לא כל כך צעיר, אך עדיין איש עבודה, עם הסיגריה הניצחית, בזוית הפה ומבט שובבני למצלמה, מקצוען אמיתי.





אני יודע בדיוק מתי צולמה התמונה הזו ותמונות נוספות שהופיעו בתערוכה ובאלבום הנלווה. השנה היתה 1943 עת נבנה בקבוצת שילר בית התרבות.

עד כאן הקריירה ה"סלבית" של אבי אברהם, כאמור הוא לא היה מודע לכך. האנשים של פעם היו אנשי עבודה כמו שנאמר בשיר נשכח " אנו באנו ארצה, לבנות ולהבנות בה"

כתב יוסי שחם (שטיניג).




יום רביעי, 7 ביוני 2017

חתונה בלי תמונות

June 8, 2014


 היום חבר שלי סיפר לי שהעולם שלנו מאד קטן. הוא גם סיפר לי שמהחתונה שלו עצמו אין לו שום תמונה ויש לו סיבה טובה. הצלם שהיה איש טוב ופעיל בקהילה פישל ואין שום תמונה, אפילו לא אחת. זה הזכיר לי ששמעתי כבר בעבר על אירועים ושמחות שהתמונות לא יצאו ומכל מיני סיבות. אצלנו במשפחה זה גם גם קרה פעם אצל הדודה שלנו ובכל זאת נשארו כמה תמונות בודדות למזכרת. לחבר שלי אין אפילו תמונה אחת. הסיבה שאני מספר את זה היא רק כי הצלם היה האבא של אברם נניקשווילי זה שנתן לפואד את ההלוואה.

יום שני, 5 ביוני 2017

סיפורו של צבי גלימצ'ר מקים בית הכנסת בצפון רחוב דיזנגוף בתל אביב / כתב אסף גליל



סיפורו של צבי (הירש) דומה לסיפורם של אנשי מקצוע מנוסים שהגיעו מאירופה והשתלבו בבניית הארץ. סיפור חייו יכול להאיר את התקופה שבה חלו שינויים רבים בבניין הארץ, וגם בבניין העיר תל אביב שהוקמה ב 1909.
צבי גלימצ’ר נולד באוקראינה ב- 29 דצמבר 1880. הוא למד הנדסת בנין וארכיטקטורה ובמסגרת זו עסק בבינוי כחלק ממנגנון השלטון הצארי.


כמה שנים לאחר המהפכה הקומוניסטית, עקב הסכנה שריחפה מעל כל אלו שנחשדו בקשרים עם המשטר הצארי, החליט צבי להמלט עם משפחתו לארץ ישראל . במהלך הבריחה לא יכלו לקחת עימם כל רכוש פרט לפרימוס אחד ששימש אותם במהלך הבריחה, עד להגעה לחוף התורכי ומשם באניה ליפו. יחד עימו באו אחיותיו פרידה ופניה , ומשפחתה של אישתו זהבה (מונה) שהיו לה שתי אחיות : איטה ושפרה. שתיהן למדו את מקצוע האחות – בוילנה הרחוקה ממקום הולדתם ותכננו לעסוק בו בארץ.


עם הגעת המשפחה המורחבת לארץ השתלבו הבוגרים במהירות בעשייה שאפיינה שנים אלו.
הירש - צבי, שהיה כבר מהנדס אזרחי בעל נסיון רב , מהנדס בנין וארכיטקט, השתלב במערכת התכנון והביצוע של עירית תל אביב, ולימים הפך להיות המודד הראשי של העיר.

 מחלקת ההנדסה של עירית תל אביב בשנות השלושים. צבי גלימצ’ר יושב

במסגרת תפקידו תכנן צבי את בית הכנסת בצפון רחוב דיזנגוף 312 - 314 פינת ירמיהו . בתוך בית הכנסת יש עד היום שלט שמנציח את תרומתו של צבי לתכנון ולביצוע הבניה לבית הכנסת. וזה נוסח השלט: לזכר עולם בית הכנסת הזה נבנה לפי תוכניותיו ובהשגחתו המסורה של האדם היקר היהודי הנאמן המהנדס ר צבי בר' יצחק גלימצ'ר ע"ה נולד ב"ז טבת תרמ"א נפטר י' שבט ת"ש".
ועל לוח השיש מתחת לשלט חרטו: מאת חבריו לעבודה בעירית תל אביב.




 בית הכנסת הגדול בצפון תל אביב דיזינגוף 312-314



מיקום השלט בתוך בית הכנסת



מבט מעזרת נשים:  בית הכנסת הגדול בצפון תל אביב דיזינגוף 312-314

רעייתו של צבי זהבה (או כפי שנקראה במשפחתה מונה) היתה אחות מיילדת ועבדה ימים כלילות בטיפול במסגרת ממשלתית וכמילדת פרטית.
רוב המשפחות של שלשת האחיות ובעליהן התישבו בתל אביב, פרט לגיסתו איטה שהיא ובעלה משה ינובר היו ב 1932 בין  מקימי המושבה ירקונה הסמוכה היום להוד השרון.
גיסה של צבי ששמה שפרה, שמשה  גם היא כאחות מיילדת והיתה נשואה לאברהם אקסלרוד בעל חנות הספרים המיתולוגית ברחוב אלנבי. אברהם היה קפדן חסר פשרות, ולעיתים בחן ילד שהחזיר ספר כתנאי לתת לו ספר חדש: אם לא הוכיח בקיאות שלח אותו הביתה – והפעם לקרוא "באמת" את הספר. 
בנו של אברהם, ברוך(בוזה) שנפטר בשנת 2016 היה בצעירותו מפקד בפלמ"ח שבין פעולותיו הוא הפיקוד על פיצוץ גשר שייח' חוסיין  בכביש אירביד-בית שאן כחלק ממבצע "ליל הגשרים".
בנו השני של אברהם, עמי אקסלרוד לימים עיברת את שם משפחתו לאמיתי, היה מהנדס חשמל במקצועו שהיה מעורב בתכנון והקמת מתקנים אזרחיים ובטחוניים רבים ולימים הקים עסק עצמאי בתל אביב -לאספקת צרכי חשמל בסיוע אישתו אסתר.

במקביל לעיסוקו כמודד הראשי של עיריית תל אביב שהייתה בה התפתחות בניה עצומה,  תכנן צבי את בית המגורים הבא שלו שהיה לימים הבית הראשון ברחוב מוצקין , שנמצא בתך ריבוע הרחובות ז'בוטינסקי, נורדאו, דיזנגוף ובן יהודה. 
הקמת הבית ב"צפון הרחוק" לא הייתה דבר פשוט גם אז. צבי וזהבה אישתו חסכו פרוטה לפרוטה, ושכרו קבוצת פועלים עבריים לעבודה. כיון שצבי היה עסוק מאד בתפקידו בעירייה, לקחה אישתו רבת הפעלים זהבה, את עבודת הפיקוח כמנהלת העבודה. היא ניהלה ביד חזקה את את הבינוי. הוכחה מבדחת לכך היא שלימים כשנדרש לקדוח בקיר הדירות של בית זה, לצורך תליית פריטים (תמונות, מדפים וכו') התלוננו הדיירים כי זה כמעט בלתי אפשרי : מנהלת העבודה זהבה, דרשה וקיבלה "עודף" קורות בטון הרבה מעל מה שנדרש.
שתי תמונות מציגות את הבינוי :
האחת בסביבות 1932 שבה רואים את צבי (לבוש בעניבה)  עומד לפני שלד הבנין , ומסביב הבית שברחוב מוצקין 9 אין אף בנין נוסף.




התמונה השניה צולמה בשנת 1938 כ-4 שנים אחרי תום הבניה . הבית מבהיק בצבעו הלבן , ומעט שיחים ועצים גדלו בחצרו. בתמונה זו ניתן לראות כבר מספר  בנינים שמתחילים להבנות ברחובות הסמוכים.


והבית כיום: שדרות מוצקין 9 הבית הראשון בשכונה

פטירתו של צבי מלמדת אף היא על קשיי התקופה. צבי קיבל זיהום בחלל האף , אולם לא טופל כיאות. הפניצילין הומצא מעט שנים קודם לכן בארה"ב והיה בין הגורמים שסייע לצבא האמריקאי למנוע ממוות מזיהום בקרב פצועי המלחמה (פריבילגיה שלא היתה ברשות הגרמנים) . ב-1940 התרופה לא נמצאה בארץ והזיהום ה"פשוט" התפשט תוך כמה ימים למוחו של צבי . צבי שהיה עד אז ,אדם בריא לחלוטין  נפטר והותיר את זהבה אשתו ובנם היחיד יעקב .
הבן יעקב היה בן 7 כשעלתה המשפחה ב 1922.  הוא למד בגמנסיה הרצליה ולאחריה  באוניברסיטה העברית בירושלים .


יעקב גלימצר ושני הוריו - 1927 

באוניברסיטה , היה תלמיד מצטיין בפקולטה לביולוגיה הוא ותלמידו של יהושוע מרגולין המחנך וחוקר הטבע הדגול. מאוחר יותר הקים יעקב עם ידידו היינריך מנדלסון את המכון הביולוגי בתל-אביב  שהיה בתחילתו בגן ליד הבימה , הועבר לאבו כביר , ובשנת 1974 הועבר למיקומו הנוכחי ברמת אביב כחלק מאוניברסיטת תל אביב. 
יעקב ששינה את שם משפחתו ב 1951 לגליל היה חוקר ומרצה ומנהלה של המחלקה לבוטניקה במשך שנים רבות. הוא העמיד דורות רבים של תלמידים שקיבלו ממנו את האהבה לטבע ולחיפוש תוך כדי מחקר לתשובות על תהליכים מורכבים כמו האבקה , סימביוזה בין בעלי חיים לצמחים ועוד.


פרופסור יעקב גליל

 יעקב גליל ואישתו מרים

יעקב גליל בשנה האחרונה לחיו, יחד עם בן דודו בוז'ה אקסלרוד

פרופסור יעקב גליל , שגר בבית ברחוב מוצקין שאותו תכנן אביו , ועל בנייתו פיקחה אימו, חי בו עד לפטירתו ב 1993 . יעקוב הותיר אלמנה את אשתו מרים שנפטרה ב 2005 , ואת בניו צבי גליל מדען מחשבים, שלימים הפך לדיקן בפקולטות באוניברסיטאות יוקרתיות בארה"ב , וגם שירת תקופה כנשיא אוניברסיטת תל אביב , ואסף גליל שעבד כמהנדס וכמנהל בחברות הייטק מובילות בארץ.


אלמנתו ונכדיו של יעקב ליד אבן ההנצחה בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב 



זהבה גלימצ'ר וכלתה


מרים גליל בטיול

מרים גליל עם בניה צבי ואסף

צבי ואסף גליל

הסיפור שסופר כאן אופייני למשפחות רבות : קבוצה של יהודים נמלטת עקב תנאים קשים  ממדינות בהן חיו , מגיעה  לארץ , ומשתלבת בעשייה ובבנין בחריצות ויוזמה . הם "מורישים" לדורות שאחריהם את אותה אמונה בחריצות והתמדה.

המידע לוקט על ידי אסף גליל – נכדו של צבי גלימצ’ר  שחי גם הוא  בתל אביב

יום שבת, 3 ביוני 2017

תמונה במילים מהחנוק

June 2   2017
 זה התחיל אתמול משיחת טלפון והיא הייתה מאד נחושה ואפילו נחרצת. נדמה לי שהיא מרחובות כי זה מה שהיא אמרה. יש לה המון מטבעות ושטרות והיא רוצה למכור אותם והיא לטענתה לא מבינה בזה דבר. "מה עושים?" היא שואלת.
עניתי לה שהיא כבר עשתה והנה הברור הראשון ומה בעצם יש לה.
"אני לא יודעת זה המון דברים מפעם ואני בטוחה שזה שווה המון. איך מתקדמים?"
 הנה את כבר מתקדמת ותגידי מה את אוחזת ואולי נפתור הדברים בטלפון כי זה מכשיר נהדר וכל יעודו זה להסביר מה יש לאנשים מרחובות עם דברים ששווים המון.
 "תשמע זה המון ואני לא יכולה להתחיל אפילו. אתה בתל אביב? אני אגיע מחר. מתי אתה נמצא שם?"
 אני נמצא ממש מהבוקר אבל בואי ננסה לדעת אם כדאי לך בכלל לבזבז דלק, זמן וכסף על משהו לא בטוח.
"כן אבל איך אני מתחילה זה המון דברים. הכי עדיף שאגיע עם כל זה ישר אליך"
 תגידי זה מטבעות מזהב, כסף או אולי כאלה דברים מפעם כמו אגורות לירות ושקלים ישנים שכבר מתו?
"אני לא מבינה בזה ואני מחר אצלך. מתי אתה פותח בבקשה?"
 תראי אני לפעמים ישן פה ואפילו שש בבוקר זה בסדר, אבל בואי ננסה לדעת על מה מדובר כי נראה לי שזה סתם פארש.
 "לא הבנתי מה אמרת? חבל על הדיבורים, מחר אני אצלך. איך קוראים לך ותגיד לי את הכתובת המדויקת בבקשה. תודה"
 האמת זה היה ממש רצוף וצמוד ואם מישהי מרחובות רוצה להגיע אז יאללה הפועל וקדימה חודורוב ותזכרו שרחובות זה מקום אחלה, עם אנשים נהדרים לטעמי והכל מניסיון העבר. ביקשתי ממנה לצלצל על הבוקר לפני שהיא יוצאת, על מנת שנוודא שכולנו התעוררנו לבוקר זה.
 על הבוקר היא צילצלה והיא רוצה לצאת לדרך. היא מאמתת אם אני כבר בחנוק והאם אני חי. אמרתי לה שהכל בסדר ואהיה בשעה 8 בחנוק.
"תודה ונגיע אליך בזמן הקרוב עד 10 בבוקר."
 בשעה עשר וחצי נפתחת חצי מהדלת בחנוק, כי ככה זה כשהכל ישן והיא נכנסה. יש לה קול מאד ברור ונחוש ומעט בס ואולי זה בכלל טנור. היה לה מלווה חמוד ושחרחר. היא מאד יעילה והתיישבה בכיסא והמלווה גם. לא ברור סוג הקשר ביניהם והיא סביב גיל השיבה ועם שיער בצבע חום ברונזה. כנראה שגם המלווה בגיל שלה לערך, אבל השיער שחור עם טיפונת לבן. גיל שיבה זה שבעים למי ששכח וגבורות זה רק לגיבורים.
 לא ראיתי מטען גדול איתה וזה היה מעט מוזר כי היא דיברה על המון והרבה ואז היא הוציאה קופסא שקופה כזו של כתר, שניתן לשים בה מטבוחה או חצילים 300 גרם גג והיה גם מכסה בצבע תפוז ואם ממלאים הכל במטבעות זה אולי שני קילו ואולי פחות. כל הכבודה הזו היא המטען ולמעלה יש כמה שטרות ישראלים ממש זניחים מפעם שאני מוכר בשני שקלים ולא שווים אפילו שקל.



כנראה שזה מה שהאישה מרחובות היה נדמה שיש לה

בחנתי את אותה קופסה שקופה במבט עצוב ומרחם ואשר יגורתי בא לי.
 הסתכלתי על המטבעות מפעם שהכילו כסף ישן כמו אגורות, לירות, שקלים ואולי עוד מצלצלין זרים ואפילו של נכרים. הבנתי שכל הכבודה הזו לא תביא מנה של פלאפל פלוס שתיה אצל ג'וני בנין בטשרניחובסקי ומילמלתי שכדאי לשמור או לתת לילדים, נכדים ואפילו סתם לשכנים טובים. חבל למכור ואני גם לא מעוניין.
 "אולי תסתכל יותר טוב, אפילו לא ראית מה יש פה למטה ובפנים. אני יודעת שזה שווה המון. תבדוק שוב בבקשה."
 אז בדקתי שוב והצעתי להם כלומר לה את שאמרתי קודם וגם את האפשרות שיגשו לעוד מקומות ויבדקו. יש בדיזינגוף סנטר שלוש חנויות לבולים ומטבעות וגם באלנבי יש לפחות שלוש ואם צריך אני יכול להפנות אותם גם לירושלים וכפר תבור. העיקר שיניחו לי בבקשה.
"טוב אז נלך לבדוק ואולי תרשום לנו לאיפה ללכת וכמה זמן זה מפה"
 אז רשמתי להם את השמות של החנויות בסנטר של מוטי ברש מבולי דיזנגוף וגם את משה רומנו מבולי רומנו ואשתו ואפילו את השם של המלעון שמפיץ זיופים שיחנק אמן סלה. הוספתי לה שיש גם את אליק רינק מרחוב הס פינת אלנבי, הורוביץ על הפינה של גאולה, בולי גלעדי מאלנבי 76 ובהמשך את דורון בר-יעקב ממרכז הבולים שבאלנבי 94 במרתף ולקינוח את בולי סלומון פרץ שקונה הכל ברחוב מונטיפיורי 24. היא שמעה ועשתה סימן לגבר שאיתה שיכתוב והוא אכן הבין ממש מהר וכתב הכל ביעילות. אחרי שסיים לכתוב הכל עד לנקודה הסופית קם המלווה והסתכל עלי עם חיוך מאוזן לאוזן ונשא נאום קצר "זאתי פולניה כמוך. לא מאמינה לאף אחד. אנחנו התימנים מאמינים לכל דבר. נאייבים לאללה ובגלל זה חטפו לנו הרבה ילדים. גם אני נחטפתי הבוקר".




יום חמישי, 1 ביוני 2017

אל על נתיבי אויר

June 2, 2015

 "קובי תזכיר לי באיזה מספר בן יהודה אתה בבקשה ותצא לבחוץ עם עט בבקשה. אני מגיע עם הרכב עוד שלוש דקות. תודה"
הבנתי שזה הדי אור האספן בן 58 שגר בתל אביב , נשוי לאיבון ואב לשתי בנות מאיה וליאת ולא הבנתי את הקטע עם העט, אבל אני רק ממלא הוראות והנחיות בתנאי שזה לא פקודה בלתי חוקית ואמרתי להדי "אני בבן יהודה 18 שזה כמו ח"י."
הדי הפתיע אותי עם חוברת נהדרת ודנדשה, 56 עמודים בצבע  מפרי עטו, המרכזת חלק מהאוסף שלו בנושא "אל על" חברת התעופה הלאומית. הוא הוסיף לי הקדשה "לקובי! בגללך! בתודה הדי".
 קראתי ונהנתי מכל שורה והדבר היחידי שהיה חסר לי זה המשפט של הדוד שלי רובין ברי ז"ל שתמיד טס רק באל על. רובין אמר וחזר ואפילו באנגלית של ברונקס
"only EL-AL and near the ile"

"בחוברת זו מוצג סיפורה של חברת התעופה הלאומית אל על דרך פריטי האספנות של הדי אור. 
דגש מיוחד מושם על שנותיה הראשונות של אל על, ועל הקשר המיוחד שבין סיפורה של החברה לבין ההיסטוריה של מדינת ישראל"

לקובי! בגללך! בתודה הדי

מפגש פסגה של אספני אל על בשנת 2014. 
הדי במרכז ומצדדיו שני עורכי דין מהתפוצות שגם אוספים אל על.

רובין ברי הדוד שלי והמזוודה שני משמאל
 only EL-AL and near the ile



יום שלישי, 30 במאי 2017

חלב ושמנת ולא רק בשבועות


May 28    2017

 זה היה לפני די הרבה שנים. נדמה לי שרבין היה בחיים. בעצם בטוח. מבחינתי הארוע כולו היה טראומתי כי שהייה בבית חולים זה לא משהו מאד סימפטי בהנחה שזה לא ביקור במחלקת יולדות. המון אנשים ניצלו בזכות צוות רפואי ובסיעתא דשמיא ואתם תעשו את הסדר ומי קודם למי.
 שמעתי שיחה של שני מבוגרים ורופא אחד ואין צורך להזכיר שמות ואם אתם חייבים לדעת מיקום אז איכילוב זה מספיק. השם סוראסקי עדיין לא תפס חזק עבור כל המרכז הרפואי הנושא את שמו. אגב את איכילוב המקורי לא יצא לי להכיר למרות שגר ממש מאחורי החנות ברחוב חובבי ציון אבל את הנכד שלו בהחלט. את הבן של סוראסקי ממכסיקו ראיתי בחנות והשנה 1988.
 חזרנו לאיכילוב ואני רק צופה ושומע וברור שיש לי קשר אישי לאנשים. הרופא הבכיר שואל את החולה שעבר ניתוח גדול ומורכב ועברו יותר מ-72 שעות ואין תקשורת "מה שלומך אדוני?" החולה עם עיניים סגורות ממלמל משהו לא ברור בקול חלש. הרופא מנסה לשאול שנית והפעם אפילו ביידיש "װאָס הערט זיך?" החולה כאילו היה מופתע ופתח את עינייו וענה לרופא שינסה ברוסית כי היידיש שלו (הכוונה ליידיש של הרופא) מעט שבורה "דײַן ייִדיש איז אַ ביסל צעבראָכן". הרופא שמח שיש תגובה והתפתחה שיחה קצרה ברוסית שלא הבנתי בה מילה. החולה והאורח הנוסף הבינו הכל וראיתי חיוך ושביעות רצון כי חלה תפנית במצב הרפואי ובעלילה כולה וזו בהחלט סיבה לאופטימיות וחיוך.
 הרופא פנה להמשך הסיבוב במחלקה ואז שמעתי את החולה מסביר ביידיש לאורח שהרופא דיבר על החלב אבל בעצם חשב והתכוון לשמנת. לא יודע איך אומרים את המשפט הזה ביידיש אבל תזכרו שסמטנה זה גם שמנת ביידיש וגם השם של המלחין הצ'כי שיצירתו מולדבה השפיעה על הלחן של התקווה שלנו שלא אבדה.
נזכור כולנו שלעיתים מדברים איתנו על משהו אחד ומתכוונים למשהו אחר.
 תודה לבלה בריקס-קליין ולאביהו בר.

שמנת תנובה מארכיון תנובה ותודה לאביהו בר


סניף תנובה טוב בעד 3 אוקיות חלב
י. כץ. רחוב פישל לוי, ירושלם. 
 צילם אליעזר מורב

סניף תנובה טוב בעד 1 צנצנת לבן.
י. כץ. רחוב פישל לוי, ירושלם.
 צילם אליעזר מורב


על גגות תל אביב

May 25, 2016
חלק גדול מהסיפור של תל אביב זה הגגות. איפה שבונים יותר מקומה אחת אז יש גם גג ומתברר שיש שם חיים בפני עצמם. מעולם לא גרתי בדירת גג ולא נראה לי שזה הולך לקרות ויש לי נימוקים ממש טובים משלי וכסף זה רק אחד מהם ואפילו הכי חשוב.
הגג היחידי שהכרתי על אמת היה הגג המשותף שלנו בבניין ברחוב סוקולוב 93. גג רגיל עם זפת וסיד ובקיץ היה חם. הגג השתרע על כל שטח הבניין והייתה לו כניסה אחת מהמדרגות עם חדר כביסה וגם מעקה בטון שלא יקפצו ואפילו אנטנה שבהמשך ילדה הרבה אנטנות וכמובן דודי שמש מפוזרים. נדמה לי שאמא שלנו השתמשה בחדר הכביסה פעם אחת לגבי הוילונות אבל גם בזה אני לא בטוח. אני יודע שבנות אוהבות להשתזף שם ואפילו בעירום חלקי והנה שימוש ראוי והוגן לגג בבניין משותף. שמעתי אפילו על כאלה שנהגו לקיים שם יחסי מין סוערים ואפילו כשהראש מוטה למטה והנה גם מין וגם אומץ. לראות את מטס חיל האויר מהגג זה יופי וככה גם זיקוקי דינור ביום העצמאות. 

שמש, גג וחברות- המתכון לסופ"ש מושלם. שיהיה אחלה סופ"ש!
 Sun, good friends and a rooftop- the recipe for a perfect weeknd!

 היום מתברר שחלק גדול מסיפור התמ"א האופף את ארצנו הוא בחלקו בשל הגג למרות שאנחנו בכלל בקטע של חיזוק מפני רעידות אדמה. תן לקבלן את הגג שלך והוא יביא לך הרבה גובות ואולי גם את אמא שלו. בעבור חופן מרשרשין יהודים וגויים יעשו כמעט הכל.

יום חמישי, 25 במאי 2017

מוכרים קונים ומדברים בחנוק

May 3, 2016

 אברם יושב, לוין עם חולצת המשבצות שנולד בירושלים ועבר למרכז
 וגם מקס שאוהב מטבעות ועובד במכון וולקני

קיבוץ גלויות בחנוק
אברם יושב עם כובע ופעם הוא נולד בגרוזיה והיום אומרים גיאורגיה. אברם קונה מטבעות רובלי אבל כל עיסקה באה בחשבון. 
מקס נולד בבלרוס והיום קיבוצניק ודוקטור במכון וולקני וגם אוהב מטבעות.
לוין נולד בירושלים והיום במרכז ואיך שנכנס הרחתי את האפטרשייב הטוב שלו וככה גם נזכרתי רק במילה אחת והיא סלוניקי כי פעם הוא הגיע ודיברנו וזה מה שזכרתי. אז שאלתי אותו איך זה לוין מסלוניקי? והוא הסביר לי שאביו עלה ארצה השם היה לוי ואמרו לו שאם יקראו לו לוין אז יהיה יותר קל למצוא עבודה. וככה היה.