יום רביעי, 15 בנובמבר 2017

פינת קשוט של אדם וביאנקה


יוסי אפריגן השכן שלנו מפעם מרחוב סוקולוב 91 מצליח להפתיע אותי מדי פעם עם דברים מיוחדים ומרגשים. כל אחד וריגושיו שלו. בפעם הקודמת זו הייתה קופת חיסכון מתכתית מפעם של הבנק הפולני PKO. הפעם יוסי הביא לי בובה מעץ המשמשת לקישוט בבית וגם כתיבת תזכורות עם נייר. יוסי איתר זאת באחד השווקים לדברים ישנים כי יוסי אפריגן חובב שמונצעס ידוע כולל ג'אנק. את הריגושים שלו מתחום הסוסים נשאיר לפעם אחרת. ברגע הראשון הטלתי ספק בקביעתו הנחושה (לצערי זה קורה לי באופן די קבוע) אבל אחרי 7 שניות תמימות הסכמתי איתו ויותר. מאחור יש חותמת פשוטה של שם העסק שלהם בשם פינת קשוט PINAT KISHUT וגם מדבקה ממוספרת של מס קניה. מי יודע לתארך מס קניה על פי מספר? לטענתו הצודקת מדובר בעבודה של אדם וביאנקה שהיו זוג פולניים שייצרו עבודות שונות והכל במו ידיהם אי שם באמצע או בסוף שנות השישים. 



בובה עם כובע צבעוני כדור עץ ועט לרישום

אדם וביאנקה עבדו ביחד בחדר קטן שהיה למעשה סוג של מחסן אחורי בסוקולוב 93 שזה הבניין שבו גרנו. החדר היה די קטן ואפילו יותר קטן מהחנוק שלי וזה כולל שירותים עם חלון מאחור וגם בצד. אפילו היו כ-4 מדרגות יורדות לאותו מחסנון שלדעתי היה בגודל של כ-20 מ"ר לערך והכל צמוד לפחי האשפה מאחור. הכרתי את המקום הזה ממש בסדר כי בתקופת הרדיאטורים זה היה המחסן ששכרנו. היום זה סוג של דירת מגורים ואפילו "אימצו" את סביבת חדר הפחים שכבר לא קיים כסוג של תוספת. מי יודע איך קוראים לסיפוח של שטח הגינה הציבורית למרחב הפרטי?
אדם וביאנקה התמחו בייצור עצמי של בובות מעץ עם תוספות שיער ועור. יש מצב שחלק מחומרי הגלם היו שאריות של יצרנים אחרים. אלו היו מוצרי קישוט לבית שנעשו בעבודה ידנית של חריטה והדבקה. כל מוצר ניתן לקטלג ופה מתחילה חוכמת האספנות למי שיש. נדמה לי שבהתחלה אפילו גרו שם ובהמשך כבר לא ורק עבדו ואני לא יודע אם הפרק שלהם באותו מחסן היה של שנים בודדות ואולי רק כמה חודשים כי ילדים קטנים ומימד הזמן יוצרים בלבול וסלט. כמה זמן לדעתכם היה קנדי נשיא ארצות הברית? וכמה זמן פעלה יחידה 101?


הבובה עם הגליל

מה אני יודע לגבי אדם וביאנקה? בתכל'ס כמעט שום דבר. ביאנקה הייתה עדינה ונאה ואדם היה מעשן (אולי גם מקטרת) ועם זקנקן של טרוצקי ואולי מזכיר במשהו את אותו בן אלישר השגריר בפריז. אני מעריך שהיו צעירים מהורי בעשר שנים לפחות. אני מניח שעבודה מסוג זה הצריכה מהם מאמצי שיווק לא קלים כי כל סחורה חייבת להימכר והשוק הישראלי מעולם לא היה מאד גדול ובטח לא קל. אולי זו הסיבה שנדמה לי שהיו בסוג של מתח חרדתי שמאפיין עד היום הרבה עצמאים וגם פולנים. האם זו הייתה עבודתם היחידה או אולי משהו שעשו בנוסף לעיסוק אחר? האם המשיכו בכיוון הזה והאם נשארו בישראל? מי יודע?
אדם היה על הכנת עבודות העץ באמצעות מחרטה וקידוחים וביאנקה על ההדבקה והתוספות משיער ועור. אולי הגיעו ארצה בעליית גומולקה ואולי לא כי העברית שלהם הייתה עם אקצנט פולני מאד חזק ואמא שלנו דיברה איתם פופולסקו שזה פולנית. בטוח שגם קנתה מספר דברים בשביל הבית ובשביל אחותה התאומה וגם כמתנות. נשארה לי בובה עם ראש מלא שיער שעליה נכתבו הרבה תזכורות וגליל הנייר דומה לגלילי מכונות חישוב. הפריט הזה שמור בחנות וזה מסוג הפריטים שלא יזרקו לפח.


הכיתוב על בסיס העץ פינת קשוט PINAT KISHUT וגם מס קניה 143063

יום שלישי, 31 באוקטובר 2017

מטבע מחצית השקל והרב שבתי שמואלי

August 6

יום אחד מגיע לחנות איש נעים ומכובד ומציג עצמו כמי שרוצה לקבל הצעה למכירת מטבעות ומדליות מישראל. לפני זה הוא דיבר איתי בטלפון וקבענו פגישה וקוראים לו חיים זילבר ובכרטיס הביקור כתוב רואה חשבון ואפילו מירושלים עיר הקודש. חיים הגיע בעקבות המלצה של מישהו שעושה מילואים עם קרוב משפחתו. אין כמו המלצה טובה וניסיון אישי וזו הפרסומת הכי זולה והכי יעילה לטעמי. הוא מבקש לדעת קודם מה שווי הדברים ובמידה וזה יתאים אז תתבצע עסקה. לא תמיד אנחנו מחליטים לבד כי יש מצב שהמטבעות היו שייכים פעם למישהו עם יותר מיורש אחד ודרושה הסכמה. עד לפה הכל סבבה ואני יודע שבכל מקרה יהיה בסדר, כי יש אנשים המציגים לך את כל הנתונים מראש ומטרתם להתקדם ולבצע משימה. יש המקפידים שלא לטעת בסוחר תקוות שווא על עסקה שלא תתממש. אנשים מסוג זה משרים אווירה טובה ונינוחה כי ככה הם בעצמם וסביר להניח שיש להם ניסיון חיים משלהם ודרך טיפולם מעוררת כבוד וכמעט תמיד ניתן ללמוד משהו מירושלמים חובשי כיפה היורדים לעיר החופש.
אז ישבתי כלומר עמדתי עם נייר ועט ועשיתי פירוט מכולת לכבודה שהונחה לפני. היו שם כמה פריטים מזהב, כסף, ברונזה ואפילו סתם מקופר ניקל. כל הפריטים של החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ ז"ל ששיווקה מטבעות של בנק ישראל והטביעה מדליות שונות ומשונות. כל הדברים מוכרים וידועים ואין שום הפתעות בכלל בכלל. חבילה של פריטים היא בעצם כמו מטמון היסטורי והכוונה שמישהו שמר כלומר קנה דברים מתאריך מסוים ועד לנקודה בה זה נפסק. בכל אוסף יש התחלה וסוף ובאמצע קורים הרבה דברים וזה הסיפור המשותף לכולנו ובלי העולם הבא. אז חיים זילבר הסתכל וביקש בנימוס מספר דקות להתייעצות טלפונית עם בני המשפחה על מנת לקבל את החלטתם. ברור שייתכן מצב שהיורשים לא יסכימו או כן יסכימו או אולי ירצו בעצמם לרכוש את הדברים לעצמם ולחלק הכסף עם האחרים. חיים הוא מנהל הדבר הזה ואם תרצו קוראים לזה עזבון המטבעות והמדליות וכל דבר שיוחלט יהיה בסדר מבחינתי וקדימה הפועל. אז כעבור דקות הוחלט שמוכרים ויש הסכמה ואפילו צ'ק והכל סבבה. עד לפה הכל רגיל, בנאלי ואפילו די משעמם. ואז חיים זילבר מפנה את תשומת לבי לפריט מתוך הרשימה ואומר לי שהמטבע הזה (שהיה הפריט הכי זול וערכו שקלים בודדים) מקושר לבעל האוסף באופן מיוחד. הייתי מאד מופתע כי לא הבנתי מה כוונתו. הוא הראה לי מטבע מניקל של מחצית השקל משנת 61 שלטענתו היוזמה להנפקתו הייתה של סבו, שהוא היה בעל האוסף וקוראים לו שבתי שמואלי ז"ל. 
חצי לירה ישראלית תשכ"א מחצית השקל. 
עיצוב רוטשילד את ליפמן (רולי)

זה היה מאבק לא קל שארך מספר שנים בהן פנה שבתי שמואלי לכל הרשויות והגופים שניתן בבקשה שיונפק מטבע כזה לצורך מצוות מחצית השקל בפורים. הוא לא ויתר לרגע ויש לכך הרבה עדויות בעיתונות מפעם. זה לקח זמן ובסוף זה קרה ובהמשך גם הצליח בבקשתו להנפיק מטבע מיוחד לפדיון הבן. באותו הרגע ידעתי שנולד לי סיפור קטן שלא ידעתי אודותיו כמעט כלום מקודם. זכרתי משהו קלוש ועמום מפעם שסיפר לי המנוח ישראל צדקה אודות מטבעות מחצית השקל או כפי שקראו להם פעם מטבעות פורים.
ממש לאחרונה קיבלתי ספר שהמשפחה הפיקה בשם "הרב שבתי שמואלי אוהב ציון איש העוז והענווה". בספר מוקדש פרק שלם למאבק על מטבע מחצית השקל.

הרב שבתי שמואלי אוהב ציון איש העוז והענוה
עריכה הרב יצחק גולדברג.
לפרטים על הספר: משפחת שמואלי 02-6536110



מתוך העיתונות 1962
ר' שבתי נלחם למחצית השקל
























אנדה עמיר כותבת לבנה עמוס שהיה בן 13 ערב הקמת המדינה. והכתובת אחד העם 87 תל אביב

September 20   2017

עמוסי
היום היום, יום גדול כל כך עד כי פוחד הלב לפעום. האמנם, לפתע אנו נעשים כמו לא חיים, כאילו רק משהו מקשר את העבר עם העתיד. ולא חשוב עוד אם דוקא אנחנו נצליח לעמוד במבחן הזה באופן אישי ולהתקיים עד עבור הזעם. כי אנחנו כפרטים אין אנו חשובים עתה כלל. גדול הוא המאבק וכדאי ובכלל מחוץ לחשובי הפרט.
אולי אתה פעם עוד תזכור את היום הזה, אם תחיה - נקוה שכן.
נשיקות לך חמוד שלי מאמא.
14.5.1948

מכתבה של אנדה עמיר לבנה עמוס 1948

לעמוס עמיר 87 אחד העם תל אביב מאי 1948

אזור הדימדומים בבן יהודה או האם צריך לבקש סליחה מגוי

September 29
השורות הבאות נכתבו מזווית הראיה שלי וברור שמישהו אחר יבין זאת אחרת. זה היה לפני מספר ימים. ישבתי עם חצי מנה פלאפל אצל גבריאל בטרומפלדור פינת בן יהודה. גם בירה שחורה וגם מלפפונים חמוצים וכדורים נוספים בצד וגם טחינה בטיפטוף. אחלה פלאפל וגם מזג אויר בסדר ומעבר לכביש ראיתי פועלים מרצפים את החנויות בבניין החדש שקם ממול ופעם היו שם הרבה דברים ואפילו בוננזה הבר. פועלים ערבים שעמלים ועובדים עם ריצוף חדשני וענק ומעולם לא ראיתי יחידות ריצוף בגודל כזה. חייבים שניים לפחות להרים ולהניח וברור שיש מילוי ומלט. הם עובדים מאובקים ומזיעים ואני ממול אוכל ומסתלבט וזוכר את שני הבניניים מקודם. המבנה החדש שהקמתו הייתה ממש מסודרת, זריזה וטובה והכל עבד יופי והנה כבר הכל עומד ויש דיירים עם שכר דירה ואוטוטו החנויות יאוכלסו והחיים זורמים.

פעם בר מסעדה בוננזה והיום בניין חדש
בן יהודה 24 פינת טרומפלדור - מבט מחובבי ציון 13. צילם אמנון יצחקי

הפיתה כבר כמעט חוסלה והטחינה לא נזלה והנה מגיע מישהו עם מדים מעט מוזרים וניגש לעובדים ומדבר איתם וגם מצלם ורושם משהו והם מכניסים את המריצה פנימה מהמדרכה והוא כבר מוסר להם נייר ונחפז לדרכו ונוסע והם נשארו עם "המתנה" שהשאיר להם. הסקרנות והפלאפל שנגמר הביאו אותי לצד השני וניגשתי אליהם ושאלתי מה קרה. הם נראו מבולבלים ונרתעו ממני בהתחלה ובכל זאת הראו לי דו"ח של העירייה. כתוב שם שפסולת בניין הושארה בשטח הציבורי וגם שתי באלות חול. הסכום לתשלום 700 ש"ח פלוס. זהו דו"ח מודפס עם שם העובד ברשות הפלשתינאית שגר בשכם ועובד פה בצורה מסודרת וחוקית. גם שם הפקח והכל בהפקת העירייה הקפדנית והקדושה.

טרומפלדור 17 פינת בן יהודה 24. שתי באלות חול

הפועל צילצל למעסיק שלו והסביר מה היה ואני הסברתי לו כעד ראייה שלא הייתה שום פסולת ובאלות החול צמודות לבניין ושירשום המספר שלי אם יזדקק לערכאות. בהמשך פניתי למוקד העירוני והסברתי את המקרה וחזרו אלי שהנושא יטופל וממה שהם רואים ממבט ראשון המקרה ברור וסגור. הבהרתי להם שמחובתם לציין שאני ראיתי שהדו"ח אינו אמת ויש בו סילופים ושקרים. במקרה שיהיה משפט הרי שמחובתם הם לזמן אותי. ככה עשיתי גם בפניה כתובה בדואר אלקטרוני שעדיין לא נענתה. 

זריקה והשלכה של פסולת בניין מתוך דו"ח תיאור העבירה פסולת בניין

חלפתי כעבור מספר ימים ליד המקום ועדיין עובדים שם. כמו קודם הכל סבבה. 

שאלתי הפועל משכם מה קורה עם הדו"ח. 
אמר לי "ואללה שילמתי הכסף כי אחרת לי יתנו לי להיכנס לעבוד ומאיפה יבוא הכסף?"



בכרם בן ציון

October 2   2017

את בן-ציון יהודאי ז"ל 1928-2013 לא הכרתי. את בנו רפאל שיזכה לשנים טובות, כן. 
בן ציון ושושנה בצעירותם

רפאל יהודאי היה מנהלה האחרון של החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ לפני שהופרטה ושינתה שם ובעלות. במסגרת העבודה שלי כסוחר מטבעות מורשה נפגשנו מספר פעמים וככה למדתי בקטנה משהו ממנו ומהחיים הסובבים אותנו גם פה בתל אביב וגם מארצנו המתפתחת.
מנהלי החברה הממשלתית לדורותיהם היו מינויים עם ניחוח פוליטי וברור שיש מכרז ותחרות ובכל זאת תמיד טוב שיש עזרה מחברים של חברים ולא רק בגדוד העבודה. כן היו תמיד נגיעות פוליטיות בישראל וזה לא נורא. ימין ושמאל ואין רק חול. פעם בשיחה הבנתי שרפאל מחובר לשוטף ומבין את סוחרי הענף ממש טוב וזה לא ברור מאליו כי היו מנהלים שחיו בסרט אחר.
רפאל היה מנהל שונה מקודמיו. כרואה חשבון מהיר מחשבה וחובב מספרים ומאזנים ופחות מחובר לקטע האספני. יש שיראו בזה חסרון ואחרים יתרון.
החברה הממשלתית למטבעות ומדליות בע"מ הלכה וגססה זה שנים הרבה וכשהוחלט שהמדינה מוכרת כלומר מפריטה, היה זה רפאל יהודאי האיש שהוביל את המהלך והדבר עבר בהצלחה. גם בעסקים יש התחלה, אמצע וסוף ואיני יודע מה יותר נחשב, אבל נדמה לי שלהקים משהו זה יותר כייף וסיום זה קצת עצוב כמו לוויה אבל ככה זה בחיים.
ממש לאחרונה קיבלתי מרפאל יהודאי ספר בשם בכרם בן-ציון. ספר אוטוביוגרפי שכתב אביו אודות הבית, השכונה והתנועה.


בן ציון יהודאי בכרם בן ציון 
בית, שכונה, תנועה 
עריכה פזית עדני תמונת עטיפה יהודה חשאי הודפס בישראל 2011

בן ציון יהודאי עם אביגדור קהלני, רוני מילוא, ישראל קיסר, שלמה להט ויהודה וילק

רפאל יהודאי בבר מצוה מתוך הספר בכרם בן ציון




אריה סנדיק חרט וגם גלף


October 3    2017

אריה סנדיק היה בעל מקצוע מיוחד במינו. פעם אחת ויחידה ביקרתי אצלו יחד עם אבי כשרצה לחרוט משהו אישי על כלי כסף. בית המלאכה שלו בחצר שברחוב רמב"ם 22 בתל אביב היה די מוצנע וחשוך. מעל שולחן העבודה שלו דלק חצי ניאון. מי שרצה חריטה מיוחדת על כלי כסף או עבודה אומנותית בתחום הגיע לסנדיק המוכשר בטרוף. לא מאמין שהשתמש בפנטוגרף. הכל באופן מסורתי וידני. בעלי מקצוע מסוג זה נעלמים מהנוף העכשווי. 

אריה סנדיק בבית המלאכה רחוב רמב"ם 22 תל אביב
צילם שי סנדיק

ישראל צדקה המנוח סיפר לי עליו כאשר דיברנו על המדליה הפרסית שסנדיק היה הגלף. יש עוד מדליה פרטית עם יונת השלום ששמו של סנדיק מופיע באנגלית מתחת ליונה. סיפורה של המדליה הזו ומי שעיצב אותה עדיין לא סופר. בכל פעם שראיתי עבודת חריטה מיוחדת נזכרתי באריה סנדיק שהגיעו אליו מכל הארץ. 

המדליה הפרסית המהפכה הלבנה צילם אליעזר מורב

מדליה פרטית המלחמה לשלום משה דיין שר הבטחון מצופה כסף טהור.
 השם A.SENDIK מופיע מתחת ליונה

שי סנדיק הנכד מוסיף: "אריה סנדיק נולד בלודז' בשנת 1916, בן למאיר ורבקה סנדיק. גילה כישרון מגיל צעיר ובניגוד לעמדת המשפחה שחששה שלא יישאר דתי, הלך ללמוד באקדמיה לאמנויות בלודז' וסיים אותה בהצטיינות. כשסיים את לימודיו קיבל מלגה ללימודי המשך בפריז אבל העדיף לעלות לארץ והגיע אליה ב-1 בספטמבר 1939, יום פרוץ מלחמת העולם השנייה. הוא הצליח להעלות את הוריו ואת אחיו הקטן לפניו, אך לא הספיק להעלות לארץ את אסתר אחותו התאומה ואת חיים אחיו הגדול והם נספו בשואה. הוא היה חרט אמן ואף שלא אהב לדבר על עבודתו אלא לעסוק בה, שמו הלך לפניו. אב לשלושה ילדים, שלום, שלוה וחדוה. היה נשוי לדבורה תבדל לחיים ארוכים וטובים. גרו בתחילה בנווה שאנן ובהמשך עברו לרחוב חוני המעגל. הוא עבד ברציפות עד שלושה חודשים לפני מותו בערב שבועות 1998".

רמב"ם 22 בחצר ופה היה בית המלאכה של אריה סנדיק ז"ל.

מכסה ברזל מפעם בכניסה לבית המלאכה מפעם של אריה סנדיק רמב"ם 22 תל אביב

יום שני, 30 באוקטובר 2017

אליעזר המשוחרר

March 9·

היום לפני 59 שנה במדויק נולד אליעזר מורב. מזל טוב . גם המדליה הראשונה של מדינת ישראל הרשמית נולדה ממש בסמוך ופה כבר הדברים מתחילים להתחבר וגם להסתבך. מעולם לא ידעתי שאנשים מסוגלים לפתח רגשות עם מדליה אחת וניספחיה. נפלאות דרכי השם והמדליות.
השורות הבאות נולדו בהרגשת שחרור מופלאה. יש לכם פה ענין עם מדליה אהובה בעלת זכויות יתר. להיות ראשון זה משהו משהו. תמיד רציתי להיות ראשון במשהו. לפעמים ראשון מהסוף זה גם מישהו חביב שנסע לתל אביב.


אליעזר מורב פנים וגב נולד בתשי"ח

אליעזר מורב כתב את סיפורה של המדליה הראשונה של מדינת ישראל. לכאורה ממש קלי קלות. בפועל קצת יותר מורכב. אם חשבתם שמדובר במדליה אחת מסוימת ודי, אז שוב התבלבלתם. יש המון בילבולים בעניני מדליות. יש גם הרבה אספנים מבולבלים. נקווה שהפוסט הזה לא יהיה מבולבל.
המדליה הרשמית הראשונה
אליעזר כותב: "'מדליית שחרור' הייתה המדליה הרשמית הראשונה שהונפקה ע"י מדינת ישראל. תהא לכך הסיבה אשר תהיה, בין אם זה העיצוב המיוחד, מלפני 2,000 שנה, או עובדת היותה הראשונה, מדליה זו זכתה עד היום לעשרות גרסאות. ספר זה מנסה לספר את סיפורה ולרכז את המידע אודותיה".

מדלית השחרור
ספר המנסה לספר את סיפורה של המדליה ולרכז את המידע אודותיה 
128 עמודים אליעזר מורב 2011

אני כמעט בטוח שרובכם ראה את המדליה המדוברת. אחת הגירסאות לבטח מצויה אצלכם או ספונה איפהשהו אצל חברים, משפחה או סתם מכרים ללא התיחסות מיוחדת ונרגשת. הכמויות ממש מרשימות ואין פה שום דבר מעורר ומיוחד.
יש גם בהחלט כמה פריטים בודדים שהם נדירים ויקרים. שוק האספנות פועל ממש כמו כל שוק כלכלי אחר כלומר היצע וביקוש ויש גם הרבה סיפורי מציאות ואגדות אורבניות מרתקות.
האם אספנות היא צורך נפשי הבא למלא חלל ריגשי? מה עם אספנות חלל? האם בחלל אוספים?
ראיתי ואחזתי בשתי מדליות מיוחדות ונדירות שכאלה בעצמי. הראשונה אב טיפוס ראשוני מנחושת. השניה הייתה עשויה זהב והדופן ללא שיניים. בכל מקרה לא מדובר במיליונים. סדרי גודל של מאות דולרים או כמה אלפים בודדים. מה הופך פריט לנדיר ויקר המציאות?
מה שיש קצת הופך לנדיר. מה שיש הרבה הופך לג'אנק בזמנים רגילים. בצוק העיתים הכל מתהפך. ממש הסבר פשוט, מעולה וגם מאד צנוע.
אמא שלנו נהגה להגיד בחוכמה יהודית טיפוסית, שבזמן המלחמה הזהב שקע והדרעק (קקה) עלה, צף ופרח. זה לא הסבר כלכלי אם התבלבלתם לרגע, זהו הסבר אנושי למצבים לא צפויים.
השחרור - מדליה ממלכתית, תשי"ח 1958 תאור המדליה
פני המדליה: במרכז, כסמל ל-"ישראל משוחררת" - עובד אדמה נוטע עץ, אישה המרימה בחדווה את ילדה, עץ דקל בעל שבע כפות ושני אשכולות פרי תמר. על השפה מסביב, כתובת "עשור לחרות ישראל תשי"ח" וגם בלטינית israel liberata.
גב המדליה: תעתיק של מטבע רומי שנטבע לרגל כיבוש ירושלים על ידי אספסיאנוס בשנת 70 לספירת הנוצרים. משמאל נראה המצביא הרומי כמנצח,ומימין - אישה עבריה אבלה היושבת מתחת לעץ תמר המסמל את יהודה. על שפת המטבע הרומי מופיעה כתובת בלטינית "יודיאה קפטה" (יהודה השבויה) , ולמטה שתי אותיות רומיות S.C שהן ראשי תיבות של המילים בהסכמת הסנאט. על שפת המדליה - שלשלת המסמלת שבי וכתובת עברית "גלתה יהודה תת"ל". עיצוב: רוטשילד את ליפמן (רולי), מיטבעות: קרצ'מר, אמנוגרף, הכט, צ'חובוי. מתוך קטלוג החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ 1982 בעריכת ישראל צדקה.

ססטרץ של אספסינוס IVDEA CAPTA

הרומן שלי עם ישראלה המשוחררת
הכל התחיל ממבט גלוי. היא הייתה ועודנה מצויה בהרבה מקומות ובתים. הם אפילו נולדו באותה שנה. הרבה שנים לא ידעו על קיומו של השני. הוא בן, כלומר זכר והיא בת כלומר מדליה. שניהם נולדו בשנה זהה.
1958 הייתה שנה נהדרת. אפילו אני נולדתי בשנת העשור למדינת ישראל הרעננה והצעירה. גם אליעזר מורבסקי נולד בתשי"ח. רבים וטובים נולדו אז. אם נתקלתם בשם עשור כשם פרטי לבן תדעו שגם הוא בסיפור שלנו.
חגיגות העשור למדינת ישראל היו בסימן טוב. זה בדיוק הזמן שהמדליה הראשונה של מדינת ישראל מונפקת באופן רישמי. אלפים אלפים, בעצם רבבות קונים את המדליה הראשונה.
חמישים שנה לקח לאליעזר לזהות את פוטנציאל הפעולה וכשזה קרה, הוא ידע שפה מתחילה ראשיתה של ידידות מופלאה. לא תמיד יודעים להסביר איך אהבה נולדת. במיוחד בין בחור למדליה. זו לא עדנה מדליה הספורטאית הנהדרת -שיאנית מיתולוגית בהטלת כידון, כי אם מדליה ממתכת שקוראים לה בעברית, ישראל המשוחררת וגם מדלית השחרור או אם תרצו יהודה קפטה ואפילו יהודה הבוכיה. אפשר גם באנגלית judea capta israel liberata.

מקבץ של מטבעות עתיקים בנושא יהודה השבויה
עיצב אליעזר מורב

האם אהבה למדליה היא סטיה?
יש אהבות סמויות וגלויות בין אספנים לחפצים דוממים. אני מכיר אספן שממש מאוהב במלכות אנגליה ,במיוחד אם הן עשויות זהב צרוף. אספן אחר פשוט מתמוסס למראה המלכה הבריטית המתנוסס על שטרות האימפריה. הזדקנות הדיוקן רק מעצימה את רמת החירמון. אספן מיתולגי אחר שאיננו, היה רועד כשראה פריט נדיר ומיוחד. האם ג'יימס פרקינסון היה אספן?
יום אחד או אולי ערב אחד החליט אליעזר שזהו זה. הגיע העת לתקוף את הנושא בעוצמה נחושה ובכל החזיתות. המדליה המיוחדת הזו, המאד ראשונית שהופיעה, בעשרות גרסאות מענינות, ראויה לסיפור או בעצם לספרון שעדיין לא נכתב. ככה זה כשנכנס ג'וק לראש ומתחיל לאכול אותו מבפנוכו באופן יסודי וחיובי.

קטלוג מדליונים ומטבעות 1959 ציור ועריכה גרפית רולי המדפיס הממשלתי. 
צילום אליעזר מורב

אליעזר החליט שהוא חוקר, מתעד ואוסף כל שניתן בענין המדליה. כאמור מדובר בהרבה פריטים ובהרבה חומר כתוב שהצטבר במשך למעלה מיובל שנים. כל מאמר, ספר, פרוספקט, אריזה, איזכור או מודעה שהיה להם הקשר לנושא, תועדו. קטלוגים נבחנו באופן מוקפד ומכובד. מחירונים ומכירות פומביות לוקטו בחשאי. אספנים ומקרובים לנושא תושאלו אין סוף פעמים ואף ברחמים ובשבועת צופה. כל מילה שנכתבה ברשת והקשורה למדליית השחרור או יהודה קפטה או ישראל המשוחררת ועוד רבים וטובים הקושרים עצמם למדליה, כולם נסרקו, נבחנו ותועדו. ממש בימים אלו אליעזר השיג את הקטלוג הראשון של מדינת ישראל משנת 1959. דבר ראשוני במצב טוב זה ממש חגיגה. גם פה יש מידע נוסף בעניין המדליה הראשונה. אתם מוזמנים לצפות בקטלוג הנוסטלגי.
זהו בעצם הדבר היפה בשגעון הבלתי סופי. ככה גם קבל העולם ויצוריו החכמים, מוצרים , מחקרים ועבודות שונות ומשונות והכל בגין אותם שגעונות פרטיים של אנשים דמויי אליעזר מורב. אבינו שבשמים מצוי בפרטים הקטנים. גם פה יש הרבה פרטים קטנים ואלוקים אחד.
אליעזר זה אחלה שם. האם יש בשם פניה לעזרה באופן קבוע מהאל? ברוך השם
השם אליעזר עושה לי משהו טוב. הקונוטציות שלי מהשם הזה חיוביות מאד. זה כנראה התחיל מהסבא רבא שלי מצד אימי גניה הלפרן. סבא שלה אליעזר ברקוביץ היה איש מיוחד, אהוב ומוכשר. "ר' אליעזר היה יהודי בר-אוריין, בקי בש"ס ופוסקים וגם שולט היטב בלשונות הגויים - פולנית, רוסית וגרמנית. ליהודי העיירה סקארז'יסק שבפולין, שימש כעין יועץ משפטי, שלא על מנת לקבל פרס, והם היו באים להוועד אליו בענייני דת ודין והיה מושיט סעד ועצה לאלה מביניהם, שהיה להם דין ודברים בערכאות של הגויים. היה יודע הוויות עולם, מעיין בעתון מדי יום ביומו ולא מתנזר גם מספרות חילונית בעברית ואידיש".
גם נכדו אליעזר גורן אינו קוטל קנים. מהנדס מצטיין שבחר ללמוד גם משפטים, בשביל לחוות את הקורה בעולמנו ולא רק באופן תיאורטי. אמא שלנו תמיד אמרה שאליעזר גורן גאון. "אלי הוא גניוס, תמיד קיבל סטפנדיות, יש לו ראש הכי טוב במשפחה וגם ישר מאד".
רחוב דמשק אליעזר בבני ברק זכור לי אישית לטוב בשל אותו יהודי צדיק מופלא מקהילת ויז'ניץ.
גם אליעזר ויסהוף גרפיקאי ואמן רב תחומי ורב כשרון, שעשה אין ספור יצירות בתחום הנומיסמטי והפילאטלי. אליעזר קפלן שר האוצר הראשון ומי שחתום על השטרות הראשונים ממש 50 ו-100 מיל (שטיחים), כשפרצה המדינה. אליעזר בן יהודה מחייה השפה העברית, אליעזר קצנשטיין השכן הצמוד והטוב בראש העין סיטי, בקיצור אליעזר זה אחלה שם ואפילו לא הזכרנו במילה את אליעזר והגזר.

עשור לחרות ישראל ISRAEL LIBERATA דוגמא בתהליך הייצור

אני ואליעזר מורב - Eli Morav
את אליעזר מורבסקי הכרתי בתיכון עירוני ה' בו למדנו כמעט ביחד. הוא מחזור אחד מעלי. גם ברחוב אדוארד ברנשטיין ראיתיו מתהלך בסמיכות לביתה של חברתי יעל אלכסנדרוני הגימנזיסטית המסחררת. לאחר מכן בילינו בצבא ההגנה לישראל, כשברור לי ולכולם שאלי הוא טיפוס מיוחד. אני גם היחידי שראיתיו מהקומה השניה ומזוית מענינת של מיטת הברזל בחדר המשותף בו שהינו חמישה גברברים מסוקסים. אורי, שמעון, סאלח, אלי ואני. אז אליעזר היה אלי והיום יש לדייק, להקפיד ולומר אליעזר. באנגלית זה עדין Eli. כן היו בהחלט זמנים מופלאים על ההר בביריה המשקיף צפון - מזרחה לעבר החרמון, גַ'בַּלאַ-שַּיְח המושלג. כי מצפון תפתח הרעה...


כאמור מדליית השחרור היא המדליה הראשונה שהונפקה באופן רישמי על ידי מדינת ישראל. היו הרבה מדליות שהוטבעו פה בארצנו לפניה על ידי כל מי שרק רצה. כל אחד ואחת יכול/ה להטביע מדליה. לא צריך שום רישיון או היתר מיוחד. מדליות זה לא מטבעות. רק בנק מרכזי או גוף שלטוני מטביע מטבעות המשמשים ככסף עובר לסוחר, קרי הילך חוקי עם כל הפרוצדורה הכרוכה בכך. מדליות, כאמור, סיפור אחר. אספני מדליות רציניים הם בהחלט זן מאד מיוחד, נדיר ונכחד בקרב אספני נומיסמטיקה בכלל. עוד לא עמדתי מספיק על הגדרתם המדויקת במילון המינוחים האישי וירטואלי על שם ל י ק.

מבחר של מדליות שחרור עיצוב אליעזר מורב
שגרירי המתכת
מדינת ישראל באופן קצת שונה ומיוחד מכל העמים, הקימה יחידה של מדליונים במשרד ראש הממשלה. נדמה לי שדוד בן גוריון קרא למטבעות ולמדליות הישראלים "שגרירי המתכת של מדינת ישראל". מאז 1958 עברו הרבה מים בירדן וגם המון מדליות ומטבעות הוטבעו. היום החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ ממשיכה את הענין כחברה פרטית ברוח ההפרטה והצדק הנומיסמטי. בקרוב יופרטו הפארקים והגנים הלאומיים ובסוף הכותל המערבי. אני כבר סימנתי אבן מאד מיוחדת מבית מקדשנו שברצוני לרכוש כקנין פרטי. כמה לדעתכם שווה אבן מבית המקדש במצב VF?
אליעזר מורב מהנדס ואמן בתחום המולטי מדיה החליט והגשים את כמיהתו העזה בכתיבת סיפורה של המדליה הראשונה של המדינה. כעת סוף סוף אליעזר משוחרר.


יום שני, 16 באוקטובר 2017

עץ החבושים של בייבי מרחוב סוקולוב 99

כולם קראו לו בייבי ואין לו שום קשר לבנימין נתניהו. ברור שזה היה כינוי ולא שם אמיתי. בייבי הזקן היה שכן שלנו ברחוב סוקולוב בתל אביב. היה לו בית קטן מפעם עם חצר ממש גדולה והיו שם עצי פרי שונים אבל אני זוכר רק את עץ החבושים. פעם ראשונה בחיי שראיתי עץ של חבושים ומאז לא ראיתי עץ כזה וגם לא חבושים אמיתיים הגדלים על עץ. ממש לאחרונה ראיתי משהו דמוי תפוח אצל ”בני בכבוד שלי“ ואחרי ברור קצר התברר שזה חבוש שנחתך. האמת לא משהו ואפילו מביאים זאת במיוחד מתורכיה. אומרים לי שאין גידול מסודר של חבושים והרוב הולך לריבות. זה היה הזרז לפוסט הזה על עץ החבושים של בייבי.
כל אנשי הסביבה שלנו בצפון הישן, הכירו את ביבי כי הייתה לו גם חנות צעצועים ומכשירי כתיבה ברחוב דיזינגוף, ממש קרוב לירמיהו ואולי זה אפילו הבית הפינתי של דיזינגוף 265 פינת ירמיהו 30. חנות מפעם עם כל מיני דברים שילדים קטנים צריכים כמו מחברות ומכשירי כתיבה וגם צעצועים ואולי גם פה ושם ממתק וסוכריה על מקל.


הבית של בייבי בסוקולוב ממש זכור לי למרות שאני לא זוכר את עצמי בחצר ובטח לא בבית עצמו ובכל זאת פעם אחת בטוח נכנסתי לשם וקטפתי פרי. פעם זה אומר שזה קרה לפני 1970 כי זו השנה שהבית של בייבי נהרס ותודה לארכיב העירוני וגם לאליעזר מורב. אז הייתי בטוח שזה תפוח עץ אבל משהו שם היה מאד מוזר. זה היה נראה כמו תפוח זקן ומכווץ והטעם היה ממש לא משהו. מישהו אמר לי שזה בכלל לא תפוח עץ וקוראים לזה חבוש ואפילו עץ חבושים. אולי זה היה יוסי אפריגן? יוסי לא זוכר אבל את בייבי ואת החצר שלו הוא בטח זוכר. גם את החנות שלו הוא זוכר. המון אנשים שגרו בסביבה של הצפון הישן הכירו את בייבי ואפילו הזכירו אותו בשירים וסיפורים. אסתי קון, רמי בר אדון וגם אורורה צארום חדד הנציחו אותו ביצירותיהם ולא תמיד בשמו. היום אחרי שראיתי מסמכים מפעם אני מניח ששמו היה ישעיהו מובשוביץ. הוא גר ברחוב הצפירה 97 (שלימים השתנה לסוקולוב) ושם השכונה של אז שכנים א‘ וגם פרדס לוין מוזכר. תיכנון משרד אינג'נר גנדלר.


ביבי היה ממש זקן ואפילו עם משקפיים וקרחת ומישהו אמר שלא היו לו שיניים ולכן היה מין תינוק זקן וככה זכה לשמו. יוסי אפריגן השכן שלי מסוקולוב 91 זוכר את בייבי ואפילו את אשתו. גם את עץ המנגו שהיה. את עץ החבושים שהיה ממש בחזית הוא לא זוכר. לא נורא. יוסי טוען שהיה שם עוד מגרש של אחד ג‘ינג‘י וככה חוברו להם שני מגרשים שנהיו למגרש גדול. אז ברחוב סוקולוב היו עוד כמה בתים קטנים, אבל לאט ובטוח הם הורדו ותחתיהם נבנה בניין מודרני. אז בניין מודרני אומר 3 קומות וגג והיו גם יותר. הבית של ביבי היה גדול ולכן יש לנו היום בניין כפול ויש שם חניה בשפע ואפילו 5 קומות. אפילו ראיתי תקע חשמלי למכונית חשמלית, אבל איפה שי אגסי ובטר פלייס? את הבניין החדש בנה הקבלן גדליהו שפירא שהתגורר בקומה העליונה. שפירא הקבלן היה איש נהדר וככה גם משפחתו. בפעם הבאה שתאכלו חבוש אמיתי אולי תזכרו גם את בייבי. אומרים שחבושים עוזרים לזכרון.




יום רביעי, 4 באוקטובר 2017

רכב חשמלי חונה בבן יהודה 18

June 22, 2015 

רכב חשמלי חונה בבן יהודה 18 ולא נוגע ברכבים שלידו.
בעל הרכב אפי שחק: הרגת אותי עם הצילום הזה, איך הצלחת לתפוס זאת בלי ששמתי לב ?






על תיקים ומטבעות

September 25   2017

אנשים שואלים אותי על מטבעות פשוטים שאני קונה במשקל לפי קילו. 
בכמה אתה קונה? בעשרה שקלים לקילו. 
ובכמה אתה מוכר? גם בעשרה שקלים! 
אז מה אתה מרוויח מזה?
את התיק והידיות...