יום רביעי, 3 ביולי 2013

פוסטים - אוקטובר 2010

פורסם לראשונה ב mysay.co.il


8/10/2010 ההפרטה בישראל: מוכרים את המדינה לעשירים
החליטו בזמנו להפריט חברות ממשלתיות. הרעיונאי והמוביל הראשי ביבי נתניהו שהסביר פעמים רבות שמדינה לא יודעת לנהל עסקים. במבט קצר אחורה התוצאה ברורה. מכרו בנזיד עדשים נכסים וחברות ממשלתיות למיליונרים שנהפכו בן לילה למיליארדרים או לאוליגרכים ישראלים.
המסקנה שלי ברורה. את נכסי המדינה צריך ברוב המקרים למכור לעם ואו להשאיר בחלקם בידי המדינה. המיליונרים קיבלו במתנה מיליארדים ואחר כך עושים טובה שמחלקים מיליונים לנו המסכנים. ביבי הוא הראשון שמבין זאת כי החושים שלו חדים מכל הפוליטיקאים אבל חסר לו האומץ להודות בכך. בואו נעזור לו ונגיד לו די עם ההפרטה הפזיזה לפני שמוכרים לנו את הכותל המערבי.
20/10/2010  החזיר שהצליח
רצח יצחק רבין שינה את מדינת ישראל. מי שלא מבין זאת לא יבין לעולם. הרוצח זוכה לכבוד, הנרצח לבוז. מי שלחם להקמת המדינה ועמד בראש הצבא והממשלה נקטל בדרך שמתאימה לפושע. כך נראה יצחק על ידי אותם אלו שרצו במותו ובהשפלתו.
החזיר שרצח טען לחזקת הכשרות. הרצח כשר. דין רודף בעיני החזירים גובר על לא תרצח. אם בוחנים חזיר מתחיל הוא תמיד כשר. הוא מושיט רגל ומכריז אני מפריס פרסה. דברים אחרים לא חשובים. הכרתי אדם שבנו חזה את רצח יצחק מספר שנים קודם וגם כתב על כך. היום 15 שנה אחרי, יש החוזים את קץ החלום. קיצם של חזירים בדרך כלל בנחירתם. כך הם מומתים לאכילה. החזיר הכשר שלנו צריך להיות מוחזק בדירו עד לקיצו הטבעי ולא שניה קודם. ישראל 2010 סוגדים לחזיר כשר.

24/10/2010 געגועי לדוד מאמריקה
היה לי דוד אמיתי באמריקה. אם המושג "הדוד מאמריקה" לא נהיר למישהו אז אחרי קריאת שורות אלו הכל כבר יהיה סופר ברור. הדוד שלי לא נולד באמריקה ואפילו לא ליד. הדוד שלי נולד בפלוצק שבפולין. המלחמה הביאה אותו לאמריקה ומאז נשאר נאמן לה עד יומו האחרון.
 לדוד שלי קראו ראובן ברי. אנחנו קראנו לו רובין. אמי ואחותה התאומה קראו לו רובינקו כדרך פולניות אוהבות. ברי זה קיצור של בן רבנו ישראל. ככה אמרו לנו בבית התפוצות באחד הסיורים טרום עידן האינטרנט והגוגל. דוד רובין נפרד מהעולם הזה לפני כעשור. לדעתו אין עולם נוסף. הוא נפטר בניו יורק קצת לפני אסון התאומים. מאז שהובא לקבורה בארצנו שכה אהב, צפים מדי פעם געגועי אליו.
מזה זמן אני מחפש את קלטות הווידאו בהן תיעדתי את סיפורו. בינתיים אין קלטות. אמרתי למינה רעיתי שאכתוב על דוד ראובן. "את מי זה יעניין חוץ ממך?" אמרה. השבתי לה, שחשבתי שגם אותה וגם לפחות עוד מניין. "בסדר תכתוב" אמרה. אז אני כותב ונראה אם געגועי לדוד רובין יצליחו לענין מניין קוראים או יותר. סיפורו של דוד רובין ייכתב תוך כדי תנועה ויספר את סיפורו האישי משפחתי והפרשנות האישית שלי.
31/10/2010  אני כן הולך לכיכר
אני הייתי שם בכיכר. נסעתי, הגעתי, שמעתי, ראיתי וחזרתי. נשארתי עד הסוף. יש לי לפחות 15 סיבות אישיות פרטיות ללכת לשם בכל פעם שתערך עצרת.
1. יצחק רבין יהודי יליד 1922. גם אבא שלי.
2. לרוצח יש היום יותר אוהדים מאשר לנרצח.
3. ראש הממשלה הנוכחי לא הביע בפומבי שום חרטה על חלקו במה שקדם       לרצח.
4. הארץ שלנו קטנה ורבים מכירים משהו שקשור למישהו. הכרתי את הצלם                              
שתיעד את הרצח, וגם את איתן הבר ומשפחתו. הכרויות כאלו למרות
שטחיותן יוצרות קשר נוסף.
5. צעירים ונוער המגיע לכיכר נותן תקווה להרבה דברים.
6. הפגנות כוח של כאלו החושבים כמוך תורמות להרגשת השייכות   
והביטחון.
7. עדין לא ביקרתי במרכז רבין.
8. מצרים סאדאת ישראל רבין.
9. תחבורה יגעה ורכבת כלשהי.
10. רציתי שבני משפחתי יצטרפו אלי. זה לא קרה
11. שמעון פרס ,מודי בר און, יאיר גרבוז = צוות מנצח.
12. שבטיא
13. מידות
14. גיבורי גשר הזיו
15. בשנה הבאה תהיה עוד סיבה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה