יום רביעי, 31 ביולי 2013

על סובלנות ואחווה ברחוב נתן החכם

קונסול של כבוד ברחוב נתן החכם

יש בתל אביב רחוב בשם נתן החכם. לאחרונה יוצא לי לעבור שם עם הרכב מדי פעם בדרכי העיקשת למצוא חלופות מענינות בדרכי הביתה. נסיעה בדרכים קבועות עלולה ליצור קיבעון באופן בו המוח מפלס לו דרך בנתיבי החיים המשמימים. הרחוב הזה הוא די קטן ומבחינתי שמור לו זכרון חוויתי מלפני למעלה משלושה עשורים. לעובדה שבן גוריון קרא לנתן אלתרמן "נתן החכם" אין שום קשר לסיפורנו.

רחוב לסינג זה מאד דומה לרחוב לסין
רחובות תל אביב מלאי סיפורים ומידע ואנחנו לעיתים מהווים חלק מזה מבלי משים. הרבה לא ידעתי אודות אותו נתן החכם מלבד העובדה המאד לא חשובה שבבית מספר  13 גרו טלי ומשפחתה ואפילו עופר ומשפחתו. טלי ועופר היו שכנים לבנין ואפילו למדו איתי בתיכון עירוני ה' שבסוף בן יהודה. עופר למד מחזור מעלינו ונדמה לי שבשלב מסוים עבר ונדד לו לתיכון אחר. עד לכאן הנתונים הממש יבשים. חוץ מזה פעם קראו לרחוב הזה רחוב לסינג אבל בשל בלבול עם רחוב לסין החליטו בעיריה לשנותו ובחרו ביצירתו  Nathan der Weise  - נתן החכם שהיא יצירתו החשובה של אותו לסינג. "המחזה הונצח על ידי עיריית תל אביב-יפו, שקראה על שמו רחוב חד-סטרי המונה כיום 18 בתים משותפים, מתחיל ברחוב בן יהודה במערב, ומסתיים כעבור כ-200 מטרים ברחוב אמיל זולא במזרח (רחוב לסינג לשעבר)." ותודה לויקי ומשפחת פדיה.

שלט אדום בולט וגם בטורקית
אז ממש לאחרונה אני עובר לי בנתן החכם ומבחין ככה בנסיעה איטית ממש,  שבכניסה לבניין של טלי ועופר ,תלוי לו סמל אדום ודי בולט ואפילו תורכי. האדום הזה ממש כאילו זועק אני פה ושימו לב בבקשה. אני לא זוכר דברים דומים אבל ידעתי שהשלט הזה ממש אמור להתחבר לי לסיפור האישי מפעם ואפילו בדרך פתלתלה. כמעט לכל דבר ניתן להתחבר.

למה לחנות בחניה של מישהו אחר?
אז הסיפור הפרטי שלי הוא מאד פשוט. בזמנו כלומר לפני כשלושה עשורים לערך,  באתי לטלי ואפילו החנתי את הרכב בחניה של הבניין. היום לא הייתי מעז להיכנס לחניה של בניין ללא רשות ובטח שגם לא היה מתאפשר לי. אני מודה שלא ידעתי שהמקום בו חניתי היה של דייר אחר ו"לא ידעתי" זה תמיד תרוץ טוב ועלוב. עד שירדתי לרכבי בחזרה לא יחסתי לנושא חשיבות כלשהי. יתכן כי מעולם לא הייתה לי חניה קבועה משלי וגם כי אז בסוף שנות השבעים,  נושא החניה לא היה קריטי כפי שהוא כיום. כשאני  למטה בחצר אני רואה שהרכב שלי חסום כהלכה מאחור על ידי רכב אחר. עליתי לטלי וביקשתי את עזרתה. היא ירדה למטה וכשהבינה שתפסתי את החניה של אבא של עופר היא תפסה את הראש. ידעתי שאני בבעיה אבל ישועת השם כהרף עין. ככה גם אני חשבתי. כשהמצב קשה השם תמיד עוזר.

ברור קצר באינטרקום עם אותו אבא של עופר, הבהיר לי שאני יכול לחכות עוד הרבה זמן. הוא לא מתכוון להזיז את האוטו אלא בזמן שהוא יבחר. זה הבית שלו וגם החניה הפרטית שלו. במילים אחרות הוא ילמד אותי לקח בדרכו שלו. אם חשבתם שזה היה עניין של שעה או משהו כזה , אז אתם טיפוסים מאד אופטימים. כשחזרתי אחרי יום הבנתי שזה לא נגמר ורק ביום השלישי ששבתי לזירת הפשע מצאתי עצמי חופשי לדרכי. אין כמו החופש ובחורות ערומים זה לא חולירע. אומרים לי שאגיד תודה כי יש מקומות שהייתי מוצא 4 גלגלים חתוכים. בנתן החכם בתל אביב זה לא המצב.

אבא של עופר
השלט האדום הנוכחי בכניסה לבנין מעיד שיש פה אישיות חשובה מאד שטורקיה בחרה בו כקונסול של כבוד בתל אביב אחרי שהיה שם גם שגריר ישראל. האיש אפילו יקיר תל אביב, היסטוריון וקצין צבא בכיר בדימוס. קוראים לו צבי אל-פלג. הוא גם אבא של עופר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה