יום שני, 19 באוגוסט 2013

צדקה , צביעה ואנשים טובים - חיי אבי בנימין 1997-1897



בנימין וצביה אהרונוב ז"ל

יום אחד נכנס אלי מישהו עם קופת צדקה ישנה ובתוכה כסף מפעם. הוא רצה לדעת אם הכסף שבקופה שווה ואפילו כמה. אז אמרתי לו שהתכולה כמעט ולא שווה דבר,  אבל הקופה עצמה שווה הרבה יותר מתכולתה וככה זכיתי להכיר במקצת את שלמה אהרוני ומשפחתו.  ככה באקראי וללא כוונה נולדה פינת הנצחה קטנה למשפחה שמעולם לא הכרתי את סיפורה והכל בגלל קופסת צדקה של בית היתומות הכללי לבנות בעיה"ק ירושלם תובב"א  ת.ד. 207. 
שלמה סיפר לי שהוריו נהגו לתרום ולהתרים בעבור מוסדות שונים כחלק מאורח חייהם. ככה היו בביתם תמיד קופות צדקה מגופים שונים להם נהגו לתרום כסף. פעם  בהרבה  בתים , אנשים  החזיקו  גם קופה של קרן קיימת.  

פינת הנצחה לאהרונוב בנימין וצביה ז"ל

שלמה החליט לכתוב בקצרה סבירה את קורות חייו של אביו בנימין אהרונוף ז"ל  1897- 1997. הוא גם הודה לי על הרעיון להנציח את הוריו באמצעות אותן קופות צדקה וכמה אביזרים אישיים של  הוריו בפינה צנועה בחנות. נדמה לי שגם אני צריך לברך ולהודות. 

בס"ד

אבי בנימין אהרונוף  ז"ל 1897-1997 קורות חיים בקצרה
במשך שנים תרם אבי לבתי יתומים, ישיבות ולנזקקים, בכל חודש היו מגיעים השליחים לרוקן את קופות הצדקה בביתנו. שש עשרה שנים לאחר פטירתו מצאתי באחת הקופות מטבעות ישנים, כך הגעתי לחנות המטבעות של לידרמן  ברחוב בן יהודה  בתל אביב לברור השווי. לתכולה לא היה ערך אך הקופסא שעליה מצוירת ילדה עם  בובה של בית היתומות הכללי ענינה אותו ומשם התגלגלו הדברים ותודה על רעיון פינת ההנצחה הקטנה. 

אזרביג'ן? , טג'יקיסטן? , הרת? אולי טהרן? , עד היום אינו ידוע לי מקום היוולדו של אבי , אך את נעוריו עשה בבקו שבדרום רוסיה ומשם סיפר לי את זכרונותיו.  בסמוך לבית הוריו  של אבי הצעיר גר זוג ערירי שחלה במחלת הטיפוס שהפילה רבים.  אבי לא היסס , נכנס לביתם , סעד אותם ובדרך נס הזוג נותר בחיים. כאות הוקרה לאבי , החליט השכן ללמד את אבי לנגן במנדולינה בה שלט שנים רבות.

מנדולינה ושידוך עם היפה בבנות
 בהמשך הפך אבי לנגן נדרש באירועים וחתונות שנמשכו אז שבעה ימים ולילות ופוזרו על ראשו הרבה מאד שטרות וגם זכה לשידוך נאות , אמי היפה בבנות.  האנשים טובים, החיים יפים , פיקניקים בנופים מרהיבים ומעל הכל מי הנהר הצלולים שהשותה מהם זוכה  לחיים ארוכים. בשנים דאז פרח מאד המסחר הלא לגאלי בין הארצות באזור ומי שהכיר וידע את השפות והדרכים עשה חיל וביניהם היה גם אבי שידע חמש שפות.   בעקבות סבי וסבתי מצד אמי שהחליטו לעבור לישראל ולירושלים עיר הקודש הסכים גם אבי להפצרות אמי ויחד עם אחותי הבכורה מזל ז"ל שהייתה אז כבת שנתיים , ארזו את המטלטלים ויצאו לדרך עם חמורים לעבר הגבול עם תורכיה שהיה מעבר לא קל בין ההרים בדרכים לא דרכים וגם פשיטה של שודדים שגזלו מהשיירה את המעט שהיה. רצה הגורל והורי נקלטו בתורכיה לקהילה הארמנית שקבלו אותם בחום והוא גמל להם בנגינות על המנדולינה. לאחר כחצי שנה עלו הורי לישראל ומנמל יפו נסעו לירושליים. בראשית דרכו בארץ חדשה  הקליטה הייתה קשה.  לא הייתה לו כל עבודה ובמה להאכיל את המשפחה, אך אבי שינס מותניים ולקח אסל ושני דליים שם על הכתפיים  והחל לשאוב מים לבתי העשירים בירושליים  וגם כינוי ניתן לו על עבודתו זו "משקאו-אוב", עד שפגש מכר מהעבר שלקח אותו תחת חסותו ולימד אותו את מלאכת הצבעות.

צבעות ותעודות הוקרה
לימים הפך אבי לרב אמן במלאכתו זו ויעידו על כך כל תעודות ההוקרה שקיבל מהדסה ירושליים, אדריכלים , מהנדסים , קבלנים וישיבות תורה ושמו יצא למרחוק עד רמלה ולוד בדרום ויסוד המעלה בגליל התחתון תחת פיקוחו של יושב ראש המועצה מר גדולטר זכרונו לברכה. אבינו הגדיל לעשות במלאכתו לא רק צבעות לשמה אלה גם דוגמאות וציורים שהיו נהוגים באותם ימים. ספרו עליו שעם המברשת והסולם בין הרגליים היה עושה עבודה שפועל רגיל לא היה עושה בשבועיים.  בהמשך המשפחה גדלה ונפתחה המלחמה על הקמת המדינה, ימים קשים היו אז והפרנסה  דחוקה , אח אמי נהרג מיריית צלף ירדני ואבל גדול ירד על המשפחה. ואז נפלה ההחלטה לעבור לתל אביב הגדולה. אבא קנה בית עם גינה וחצר גדולה, לול גדול של ברווזים, עופות , יונים ושה תמים, גם כלב במבי לבן הזקונים, שגמר את המניין לעשרה ילדים ( מזל ז"ל , אהרון ז"ל, משה ז"ל ,  אסתר ז"ל , מרים ז"ל,  יוחאי יבדל"א,  דוד , שולמית , יוכבד , ושלמה)  וכאות הוקרה  קבל אבי מראש הממשלה דוד בן גוריון ז"ל סך של מאה זוזים שהיה הרבה כסף באותם ימים.

 המשפחה גדלה בשכונת עזרא
בחורפים ואדי איילון היה עולה על גדותיו וכל הבתים בשכונת עזרא  היו מתמלאים בבוץ , מדמנה ומים עכורים והשכנים אל ביתנו היו באים מפלט מהמים הגואים. בכוס תה אמי קבלה אתם עד שירדו המים וחזרו לביתם. אחרי מספר שנים עברנו לבית חדש שאבי בנה בעזרת אחי. מבנה עם מגורים למעלה וחנויות למטה.  בחגים כולם היו מתכנסים, כשלושים ושנים נכדים  וכעשרים ושבעה נינים.  שבט לתפארה , האחים קצינים בצנחנים , מצליחים בהמשך בעסקים יבאו לארץ את כל העודפים של האופנועים מהצבא הבריטי. שיפוץ יסודי ועד למכירתם  לקהל הרחב. בהמשך  אח אחד פנה  ליבוא בדים וטקסטיל. שנים  מהאחים פתחו סלון גדול למכירת טלוויזיות ומוצרי חשמל ואלקטרוניקה וגם מטבחים. בהמשך האח הבכור מונה לשליח הסוכנות היהודית בטשקנט והקים בית ספר ללימוד עברית והעלה יהודים לישראל. האח השני פנה לעיסקי יבוא בשר לישראל.  אח נוסף פנה  למסעדנות.
גם הנכדים עשו חייל  במגזר הכלכלי פרטי ,  מעריכת דין, מרצים באוניברסיטאות , סחר בבדים, בנקאות , עיתונות , חינוך, ניהול בתי מלון בחו"ל , רפואה  ופסיכולוגיה משפחתית, אמן שיש,  אדריכלות, מסעדנות, נגר אמן ,  ועד למשרות בכירות בשירות הציבורי  כמו סגן שר בממשלת ישראל. 
עד שנותיו האחרונות העריץ אבי את אימי ורחש לה כבוד גדול. אשת חיל קרא לה ומאז פטירתה הלך ודעך אך עד שנתו האחרונה תמיד היה בדעה צלולה ושמר על חזות מרשימה, נקי , מגולח ומטופל כהלכה בזכות אחותי אסתר עליה השלום שסעדה וטיפלה בהורי לעת זיקנה.  יהי זיכרם ברוך.
אהרוני שלמה 

תודה לאליעזר מורב  על הצילומים

שלמה אהרוני בן הזקונים של בנימין וצביה אהרונוב

קופת בית היתומות הכללי

קופת הצדקה של בית היתומות הכללי - ירושלם

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה