יום ראשון, 15 בספטמבר 2013

הבית ברחוב סוקולוב 93 תל אביב

רחוב סוקולוב, רחוב סימפטי. בתל אביב כנראה שאפילו קצת יותר. אני ממש מכיר אותו מצוין. גרתי שם הרבה שנים. אני חושב שזו הכתובת שאני הכי מחובר אליה. אפילו בתעודת הזהות שלי מופיעה הכתובת הזו. נחום סוקולוב בהחלט קיבל רחוב טוב. למעלה ממאה מספרים זה לא הולך ברגל חברים. בסוף גם יש קולנוע. בסוף בסוף זורם נחל איתן אפילו בקיץ.
סוקולוב 93 בנין רגיל על עמודים מול רחוב עמוס




סוקולוב 93 בנין רגיל על עמודים מול רחוב עמוס


השם סוקולוב מתקבל ב-1936. קודם קראו לרחוב "הצפירה". ולפני זה פרדס דמיאני. 
פעם בסוקולוב, הרבה לפני שפרצה המדינה היה שם פרדס דמיאני ואחר כך קראו לו רחוב הצפירה. נחום סוקולוב היה העורך של "הצפירה". בסביבה הקרובה יש רחובות עם  שמות של נביאי אמת, ירמיהו, ישעיהו, עמוס, עובדיה, חגי ,יחזקאל, מיכה ואפילו זכריה. יהושע בן נון דמות מנהיגותית. גם בני משפחת החשמונאים בסדר. יש גם כמה מראשי הציונות כמו נורדאו, אוסישקין ואפילו דיזינגוף. אבן גבירול ואליעזר בן יהודה גם. רחוב בזל של הרצל משווייץ, ההוא שמרגול צנעני הזכירה בתחילת מחאת הצדק החברתי, גם בסביבה. יש תחנת מגן דוד אדום עם אמבולנסים ופעם אפילו היו שם מכבי אש עם סירנות ואפילו שוק קטן ומקורה. אפילו היה בית חרושת לקרח בשביל האין מקרר. 

אני לא מכיר שום פריט אספנות הקשור לסוקולוב, אולי בול של הקרן הקיימת לישראל. מי מכיר משהו המתחבר לנחום סוקולוב? שקית סוכר עם תמונה של סוקולוב? גלויה? אם רוצים אז יש. ממש לאחרונה ראיתי את דני שור שגם גדל בסוקולוב ולמד בעירוני ה' וכיום גר בראש העין, אוחז בשלט רחוב מפעם בצבע כחול אמייל עם השם של נ. סוקולוב ואפילו באנגלית  N. SOKOLOW . לא יודע למה אבל התחושה שלי היא שהשלט הזה מגיע דווקא מחיפה אבל גם זה בסדר. 
בבית עצמו נשארה מזכרת נצח מזמן הקמת הבניין. חלפון אפריגן הנציח עצמו לנצח בכתובת גרפיטי בבטון על שביל הכניסה לבניין ממש בגרם המעלות השני. משפחת אפריגן גרה בסוקולוב 91 עם שלוש בנות ושני בנים כשהילד הקטן שלהם יוסי היה יזם שובבות ידוע וחבר ילדות. 
הסביבה ציונית מודרנית עם נגיעות של אמונה מסורתית. יש בארץ עוד הרבה מקומות כאלה. לילדים שגדלו בסביבה כזו קוראים היום צפונבונים. אני גם זוכר הרבה אינדיאנים וקאובויים בשכונה. הצעירים של היום מכל הארץ מתים על הסביבה ומוכנים לשלם סכומים לא הגיוניים, רק בשביל לגור שם. מענין שלנו זה לא עלה כלום.



דני ומיכל שור אוחזים ב "מתנת יום הולדת מהבנות שלט ישן של רחוב סוקולוב בתל אביב בו גדלתי. מדהים" צילום קארין שור


אני לא יודע למה בדיוק ב-תשכ"ב  החליטו הורי לעבור לרחוב סוקולוב מרמת הטייסים שביד אליהו. כנראה שההסבר ההגיוני פשוט  מאד. הדירה והבנין היו בבניה, וזה היה זמן סיום העבודות והכניסה למגורים. אני לא זוכר דבר ממה שקרה באותה שנה. אפילו לא את משפט אייכמן. ההקשר הכי נומיסמטי שמתאים לשנה הזו הוא הסרט  התיעודי ישראלי  עץ או פלסטיין, שהופק בשנת 1962 ובויים בידי נתן אקסלרוד, יואל זילברג ואורי זוהר. שמו של הסרט נובע מהשם ששימש בתקופת המנדט, שבה עוסק הסרט, להטלת מטבע.

1962 השנה בה עברנו לסוקולוב 93. הייתי בן ארבע ונדמה לי שאני זוכר אותנו עולים במדרגות לקומה השניה דירה 8. בידי בקבוק מיץ תפוזים של "פרדס" שקנינו מהמכולת של ליכטרמן ברחוב עמוס שממש ממול. עליתי במדרגות ובקבוק הזכוכית נפל ונשבר. אמא שלנו  אמרה "מזל טוב!", וככה חנכנו את הכניסה החגיגית לבית החדש ברחוב  סוקולוב 93 בתל אביב. עברנו מרמת הטייסים שביד אליהו לצפון תל אביב.  

1964 חוגגים בת מצוה לאחותי אראלה הבלונדה בסוקולוב 93 תל אביב


אחותי דבורה עם הנכדה הבכורה רינת בסלון הישן 1972


הכי חשוב שהילדים יאכלו טוב, יתלבשו חם בחורף, ילמדו בסדר ושתהיה שמחת חיים!
אומרים שהצפון תמיד עדיף. הסביבה בהחלט מבטיחה. נחל הירקון וקולנוע "פאר" ממש במרחק של ריצת 100 מטר ללא משוכות. גן הנביאים אפילו לא ריצת 60 מטר. והים? וגן העצמאות? כמו זריקת כדור הוקי. כן יש גם בית כנסת גדול  בדיזינגוף  312.
אבא אמא ושלושה ילדים. דבורה, אראלה ואני. משפחה  ישראלית נורמטיבית. אבא נהג מונית ואמא עקרת בית. גן ילדים ברחוב עמוס עם הגננות רחל ואסתר. בית ספר "לדוגמא" ע"ש הנריטה סאלד, עירוני ה' , צבא, אוניברסיטה וזהו.
פעם בתל אביב היו חולות. את החולות האמיתיים  אמיתיים, אני לא כל כך זוכר. ברחוב סוקולוב בשנות השישים המוקדמות היה מספיק חול.  היה כביש וגם משהו המזכיר מדרכות. נדמה לי שהיה גם קצת כורכר והרבה אדמה אדומה או מקומות רבים שעדין לא הולבשו בשלמת בטון ומלט, כדברי נתן אלתרמן שהתגורר ממש לא הרחק  בשדרות נורדאו 30 כמעט על הפינה של דיזינגוף.
הרחוב עצמו היה בעברו הכמעט ראשוני תעלת מים, אשר שימשה לניקוז האזור הנמוך שממזרח לרכס הכורכר שעליו לדוגמא מצוי גן הנביאים. עץ האקליפטוס הענק והזקן בבית שממול ברחוב עמוס, תמיד איים לקרוס עד שכרתו אותו. ברחוב עובדיה ליד גן הנביאים, היה עץ תות מקסים, טעים ומכתים, ממול הבית של הדודים, שרה ויצחק אלרון עם נירה ודורית. בלי עלי תות איך נגדל תולעי משי?

חונכים את הקו החדש של הטלפון הלבן עם החוט והחוגה



שמחת חיים ולהתלבש חם בחורף
במקומות האלה  שיחקנו את כל משחקי הילדות. מחבואים, תופסת, גולים, 5 אבנים, גוגואים,  קלאס, דודס ואפילו משחק עם סכין או אולר שבו חותכים פיסות קרקע משטח היריב. החיתוכים היו מענינים. לא חשבנו מעולם להשתלט או לכבוש שום שטח באמת. היו גם כמה בתים חד קומתיים בסביבה עם גינה ועצי פרי כמו הדרים, שסק, חבושים ואפילו גויאבות. גגות הרעפים היו דהויים משהו. מי חשב אז על השקעות בנדל'ן. הכי חשוב שהילדים יאכלו,יתלבשו חם בחורף ושיהיו תלמידים בסדר עם שמחת חיים.  
זכרונות ילדות, סיפורי שכונה ואהבות נעורים ראויים  לפרק נפרד. ביזנס לפני תענוגות.

דירה מקבלן בשם גרבר 
הבניין שלנו היה חדש. אבא ואמא קנו דירה מקבלן. קראו לו אדון גרבר. לקבלן גרבר היה שותף שהיה מאד דומה לו ופחות דומיננטי מילולית. המחיר כנראה חמישים אלף לירות. אני ממש זוכר אותו עם הכובע הנחמד בסגנון דפני ליף והמראה הלבבי. אני די בטוח שהורי דיברו איתו יידיש. אדון גרבר היה מאותם אנשים שהיית יכול לסמוך עליהם כבר מהמבט הראשון. יש אנשים כאלה. לא תמיד אנו יודעים לזהותם במהירות. נדמה לי שיש לי מיומנות כזו אבל לא ממש כדאי לכם לסמוך עלי. מפעם לפעם אני רואה אנשים כאלה. לדעתי הם לא נגמרים. אולי פעם היו יותר. אני ממש לא בטוח בזה. יש רבים הטוענים  ש"אין כמו הראשונים". ככה תמיד אומר שלמה אוחיון אחי הבכור מנתניה, חבר לעבודה.

"עם שכנים צריך להיות צוציניו מוציניו"
הבניין שלנו מאד אופיני לבניני התקופה. שלוש קומות על עמודים. הגוון הכללי ירוק בקבוק בצבע זית. אנחנו קומה שניה לחזית, 38 מדרגות, דירת שניים וחצי חדרים כלומר סלון, חדר ילדים שזה החצי חדר וחדר שינה של ההורים. בסך הכל 54 מ"ר בטאבו. אימי נהגה להגיד קוודרט מטר. בהחלט סביר ונוח. ממש מקום  טוב באמצע. השכנים נחמדים ודי דומים. הכי חשוב שכנים טובים. אפשר לבחור שכנים  טובים? 
אמא שלי נהגה להוסיף שצריך להיות עם השכנים 'צוציניו מוציניו' ובעברית פשוטה, לא לריב. "העיקר שתהיה אווירה טובה". יש כאלה המתעקשים על גירסת  הפוציניו צוציניו. שניהם חוקיים לדעתי.

הנאים השכנים?
ואכן השכנים מאד נחמדים, סימפטים ואדיבים. בקומת הקרקע בדירת שני חדרים , גרה גב' דוריס שהייתה מנהלת משק הבית של אחד מהאחים מאייר, אלה מכלבו שלום. מעליה משפחת רובינפלד ובתם לאה-ליאורה , עם קונדיטוריה. אנחנו מעל רובינפלד ומעלינו קומה אחרונה שוקי ואיווט  אהרון ובהמשך נולד רועי הקטן. עד לפה החזית מצד אחד בלבד, כי יש גם צד שני. 

יש גם חצאי קומות עורפיות, ונזכיר אותם בכבוד. גב מרגרט דויטש  מאוסטריה, שהייתה כבר לא צעירה ואפילו די זקנה בהמשך ומעולם לא דיברה עברית. הזוג פלדמן שהיו ערירים. אדון שוורץ שגר חצי קומה מעלינו והיה נאה, גבוה ותמיד מקפיד בלבושו. תמיד מריח  נהדר וחדר המדרגות נהנה  ממבחר בשמיו. הייתה לו גם וספה עם סירה.  בסוף ממש מתחת לגג הבניין גרו טובה ויחזקאל עייני שהיו ממש חצי קומה מעל שוקי ואיווט.

חזרנו לחזית בצד הצמוד השני, גרו משפחות ממש כמונו. בקומת קרקע הזוג בלומנפלד שהוא היה כנראה ד"ר למשהו ולא רופא, מעליהם  משפחת נול מדרום אפריקה עם שתי בנות, גילה-ג'ויס ומרים, מעליהם משפחת פאר הצמודים שלנו, איטה ודוד והילדים מולי, עופר ורינת. מעליהם משפחת מייטליס עם הילדים דוד ועטרה היפה .
היו לנו בבנין מגוון של בעלי מקצוע. אדון דניס נול היה רוקח. דוד פאר החברמן והספורטאי - חבר דן. לאדון בנימין מייטליס ולרעיתו הלנה  היה מפעל לעוגיות בשם פרימה. שוקי אהרן היה בצבא קבע ובהמשך איש עסקים במגוון תחומים ואפילו חבר של אלפרד אקירוב בעסקי אופנת אלסקה. אדון יצחק שוורץ עבד כאחראי תחום המשקאות באולם ארועים מוביל. גם אבא שלנו עשה הסבה מקצועית ופתח את חנות המטבעות ברחוב בן יהודה 18 א'.
אני לא זוכר כלבים בבניין, אבל דוד מייטליס מזכיר לי את הכלב שלהם.  הורי נהגו להאכיל חתולים שרצו לקראתם בכל פעם שהם ירדו למטה והתחכחו ברגליהם. הורי לא היו ניצולי השואה היחידים בבנין.



הנהג ש.לידרמן ת"א סוקולוב 93 רישיון 57622 lic

אדון שוורץ, מתי תתחתן?
מדי פעם נפגשים שכנים ומחליפים מילים במדרגות. אני זוכר שפעם אימי שאלה את מר שוורץ מתי נרקוד בחתונה שלו? ייתכן וזה היה משהו בסגנון של "אדון שוורץ, מתי תתחתן?"
כוונתה של אימי הייתה טובה. כנראה רצתה לשדך לו מישהי על הדרך. שדכנות מקצוע בעייתי. נסיונותיה של אימי לזווג שידוכים כמצווה, הפכו מזמן למן המפורסמות באזורינו. למיטב ידיעתי, חרף המאמצים העילאיים, לא קם שום בית בישראל בזכותה.
אני הולך בעקבותיה וככה גם הצלחותי בתחום. רבים מגחכים בשקט על ניסיונותי המעט אובדניים. אני בטוח שיש כאלה שאפילו די מרחמים עלי בהתמדה הפתטית. הבטחתי לעצמי שלא אנסה עוד, אבל זה עדין קורה מדי פעם בלי שאני  שולט בזה באמת.
כמו כן נזכרתי שבחצר מאחור, היה חדר קטן עם חלון ואפילו שירותים. סוג של מרתף, או אם תרצו מחסן ובו עבדו ואולי גם גרו זוג פולנים מאד נחמדים. קראו להם אדם וביאנקה והם התמחו בייצור עצמי של בובות מעץ עם תוספות שיער ועור. היו להם מוצרים די מיוחדים שהיום לבטח ניתן לקטלג. החדר הזה היה צמוד לפחי הזבל ואפילו שימש אותנו כמחסן בתקופת הרדיאטורים הידועה. בסך הכל 13 יחידות בבנין משותף אחד. י"ג זה מספר טוב ליהודים.
גרפיטי במלט של חלפון אפריגן בסוקולוב 93 בגרם המעלות

הרכוש המשותף
הגג הוא חלק מהרכוש המשותף, כמו גם הקצת גינה בחזית והמיקלט בו שהינו במקצת במלחמת ששת הימים. גג זה דבר נחמד, כי אפשר להשתזף וגם לבנות סוכה ואפילו לשים אנטנות ודודי שמש בהמשך, ואפילו לראות את המטס של יום העצמאות. אין חניה פרטית כי בזמנו היה הרבה כביש ריק ומעט מכוניות. חניה וגג זה מאד חשוב. זה גם שווה הרבה כסף ובהמשך גם תבינו את הסיבה שלשמה נתכנסנו.
החיים התנהלו להם בשוטף. אלו שהיו קטנים בגרו. הגוזלים צימחו כנפיים ונעשו עצמאיים ואפילו עזבו את הקן ועפו. חלק אפילו עזבו את תל אביב. אחיותי לחדרה ואני לראש העין. המבוגרים כלומר זקנינו נשארו במקום שהפך להיות הצפון הישן של תל אביב. תמיד טוב לבוא לבקר את אבא ואמא וגם לנכדים מאד כייף. לפעמים הולכים לשוט בירקון אצל חיימיקו ומושיקו  הסלוניקאים או סתם לטייל לאורכו. אין כמו סבתא וסבא בעולם. ככה גם בשאר המשפחות.

הבניין בסוקולוב תוחזק תמיד כראוי. יש ועד בית מסור, שדואג שכל פגע יתוקן ובמיידי. שוקי אהרן הוא הוועד. אדון נול היה עוזר בגביה. אף אחד לא מחליף הרכב מנצח. כולם מעדיפים ששוקי ימשיך ולתמיד. הבן רועי עוזר. ככה הכי טוב לכולנו. עובדה שאף אחד לא התנדב לשרת בקודש.
הזמן לא עוצר אפילו לרגע. הוא משאיר סימנים בכולנו. אפילו הבניין קצת מזדקן. הוא הספיק לעבור שיפוץ או שניים אבל ממש לא כאלה יסודיים. הדיירים כבר ממש מתקדמים. חלקם אפילו עבר למקומות אחרים. משפחת מייטליס עברה מזמן דירה ומשפחת אהרון כלומר שוקי, איווט ורועי הצמודים ,קונים אותם ויש להם דירה כפולה ומרווחת. ככה מתחילים להיות כרישי נדל"ן בלי שיניים. 
הדיירים המקורים והראשונים כמעט כולם עברו למשכן אחר וקבוע. שם לא משלמים דמי ועד חודשיים. הורי עברו לדיור מוגן ובהמשך למנוחת עולם בבית החיים שבקריית שאול ועדין שמרו על הכתובת של סוקולוב 93 תל אביב מיקוד 62284 שבתעודת הזהות. לא משעמם לרגע בסוקולוב 93. דור הולך ודור חדש נולד. יש נכדים ואפילו נין הקושרים עצמם למקום ובכייף. יאירצי'ק ירום בנם של טל ויעל שכנאי ירום, והנין של הורי נולד שם ויוכל לטעון תמיד שבמקור הוא מסוקולוב 93. חדר המיטות שם חי וקיים. הבית בסוקולוב דינמי ויצרני. היום הבן שלי ניר גר שם ומבטיח להתנהג בהתאם לכללים בסוקולוב 93. ניר יוסף לידרמן מסביר שזה מקום אחלה.
מהצוות המקורי נשארו הצעירים יותר וכמובן היורשים. כל אחד הוא יורש בפוטנציה. מי יותר ומי פחות. הכי טוב להיות יורש יחיד. אם יש חובות עדיף כמה יורשים. איך מחלקים דירת שנים וחצי חדרים לשלושה יורשים? מוסיפים חצי חדר!

 בסלון של גניה ושמואל, עם דוד רובין ודודה חיהל'ה וגם הילדים והנכדים וגם הפוטלים והז'רנדולים





חייבים שיפוץ או תמ"א 38! או איך מחלקים דירת שנים וחצי חדרים לשלושה יורשים? מוסיפים חצי חדר!
יום אחד קיבלנו הודעה שהועד מכנס את הדיירים  לאסיפה חשובה מאד! תמ"א 38 בפתח והבנין זקוק לשיפוץ יסודי. הביוב במצב קריטי. נא להביא פנקסי שיקים! האספה כרגיל אצל שוקי. בית כפול , מרווח וממוזג ואפילו יש מעלית מהצד לבית. כולם מגיעים. הישיבה חשובה. יש כאלו ששולחים את הילדים שלימים יהיו היורשים. יש ילדים בני חמישים פלוס פלוס.
הגעתי לישיבה והכרתי את השכנים הנוכחים כמו גם את אלו מימים עברו. היו מים מינרליים , פירות יבשים ועוגיות ביסקוויט. היו גם כמה הצעות. זה כבר ראוי לפוסט  נוסף שלא ייכתב. היו גם צעקות.  אפילו צעקות חזקות. אמא שלנו גניה ע"ה  לא שמעה הכי טוב אבל היא לא באספה. לא האמנתי שבסוקולוב 93 בצפון הישן תל אביב יהיו צעקות. ככה זה כשמתחילים לדבר על כסף. הוחלט שכרגע לא מחליטים. נעשה עוד ישיבה לפני או אחרי החגים. ככה יוכלו כולם להתגבש. לא בטוח. נראה לי שגם בפעם הבאה יהיו צעקות. צעקות עדיף על מכות.
הכרתי גם שכנה חדשה שעברה דירה לסוקולוב 93 והיא במקום אדון שוורץ ז"ל. לא היא לא הכירה אותו, היא קנתה את הדירה מהיורשים. לא  רק ילדים יורשים. יש גם משפחה מורחבת. זה מה שהיא חיפשה הרבה זמן. דירת חדר וחצי במקום טוב. לא שאלתי אותה פרטים נוספים ואפילו התאפקתי מאד לגבי הסטאטוס שלה. נדמה לי שאני יכול לנחש אותו.
יש לי יותר מהרגשה שגם אתם יודעים שאדון שוורץ ז"ל לא התחתן מעולם.

הבית ברחוב סוקולוב 93 או, אדון שוורץ, מתי תתחתן?  פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב-MySay

ארבעה ברנשים מסתובבים בסוקולוב פינת עמוס. עיבוד אליעזר מורב

5 תגובות:

  1. אהבתי מאד את המסע הזה בנבכי. יופי ומומלץ אצלי.
    http://hamimlatsim.blogspot.co.il/2013/10/17-9-2013.html

    השבמחק
  2. Shalom Kobi,

    Toda avur ha blog. How come you didn't mention some of your better neighbors, like Eli Bloch?

    השבמחק
  3. הי אלי בלוך. נהדר לשמוע ממך מעבר לים. אשמח לקשר. האם במקרה שושי בלוך קשורה או שזה סתם יד המקרה שמישהי בשם הזה יצרה איתי קשר? לא הזכרתי אנשים מהשכונה אבל זה יגיע ואולי בקרוב. כתבתי משהו על רחוב עמוס אבל על השכונה עוד לא. אני בקשר עם יוסי אפריגן על בסיס קבוע ועם עוד אנשים שכנים. אשמח אם תכתוב לי למייל הפרטי וגם לפה. תודה אלי

    השבמחק
  4. איזה טיול במנהרת הזמן. זכה הבנין להנצחה מרתקת ומרגשת. והכי צחקתי כשהגיע פרק השיפוץ. ברחוב הקליר יש בנין שבו "צועקים" כבר 3 שנים מינימום .... ועוד הקול נטוי.

    השבמחק