יום רביעי, 30 באוקטובר 2013

אקונומיקה אהובתי ולמה לא מנקים מטבעות


אקונומיקה זה חומר הניקוי הטוב בעולם. יש לי ניסיון מעולה עם החומר הזה ויש לו אינסוף שימושים וגם קצת מאד חסרונות. לא בטוח שאמנה את כולם, אבל זה תלוי רק בכם. אם הריח מפריע לכם אז יש אקונומיקה נטולת ריח אקונומיקה ואפילו אקונומיקה מבושמת. אני חייב את הריח וגם כפפות טובות למנוע את קילוף העור והשמנוניות המרגיזה.

אקונומיקה רייחנית עם קצת בושם
הניקיון הטוב ביותר בפוליטיקה הוא אור השמש! בושם זה רק לאווירה טובה ולא חומר ניקוי
את החנות והשירותים אני אוהב לנקות עם אקונומיקה. אני עושה זאת בעצמי וזו עובדה ולא גאווה או בושה. ראשית זה קצת מלבין וגם מחטא ועושה ריח של בית מרקחת. אחרי שנים הפנמתי שאקונומיקה זה הדבר הכי טוב לניקוי. כנראה שגם הכי זול. גם שושנה לוי לבית זילברשטיין סבורה ככה בדיוק.

דימה סקוריק השרברב המעולה טוען ש "אקונומיקה זול בצבע כחול, בעשר שקל זה הכי טוב בשביל שורשים מה לגדול בבית שימוש וצריך לשים זה לפני חג של פרחים ועצים". אם לא הבנתם אז דימיטרי מסביר שלפני ט"ו בשבט רצוי לשים בשירותים וגם בביוב ,אקונומיקה למניעת צמיחת שורשים בבתים פרטיים. את האקונומיקה משאירים כמה שיותר זמן ללא שטיפת מים. יש אריזות בצבע תכלת של אקונומיקה "טבעית" בעשרה ש"ח. ועוד על דימה האינסטלטור המיוחד 

מלבין שמכיל ריכוז נמוך של נתרן תת-כלורי Sodiumhypochlorite; סימול כימי: NaOC
אני זוכר גם את ד"ר פלדמן רופא השיניים משתמש באקונומיקה מהולה או בנגזרותיה כנראה ,לטיפול וחיטוי השורש בשן. האם אני מדמיין? על סינטבון וסבונים בהזדמנות אחרת בבקשה. במי אש תנקו אתם. אני לא!

סדר חייב להעשות - חייב להיות סדר - חובה שסדר יעשה
נדמה לי שאת ההכרות הראשונית שלי עם החומר הזה עשיתי בגיל די צעיר. אם אתם חושבים ששתיתי אקונומיקה כתינוק אז נסחפתם. אמא שלנו לא התרשלה ואפילו יש טענה שמעולם לא דרשה מאיתנו הילדים , לנקות ולעזור בעבודות מסוג זה בבית.
מינה טוענת שזה ממש לא בסדר, אבל עובדה שגם עם הילדים שלנו לא דרשנו ניקוי עצמי בחדרים שלהם וגם לא מסדרי המפקד. מי שמאמין שניקיון וסדר זה חזות הכל , שיתגייס בהמשך לורמאכט - Wehrmacht כי אורדנונג מוס זיין - סדר חייב להיות - ordnung muss sein. סדר וניקיון בתעודת שליש זה סעיף מאד מעניין.

דרושים סוכני הפצה לתכשיר הפלא המהפכני
אז חזרנו להכרות הראשונה שלי עם אקונומיקה אהובתי. הייתי ילד צעיר ובטח לפני בר מצוה ואולי אחרי. כנראה שלפני בכל זאת. ראיתי מודעה בעיתון "דרושים מועמדים מוכשרים להפצת תכשיר ניקיון מהפכני מארצות הברית של אמריקה. הדרכה והסבר מפורט למתאימים. תנאים מעולים לנרשמים ובונוסים נדיבים."
אז הלכנו לכתובת של המקום עם חומר הפלא מארצות הברית וכעת אני חושב שאולי זה היה בעצם מאנגליה עם בקבוק פלסטיק ירוק ודגל בריטניה עליו וכתוב שם משהו בעברית. תעצמו עיניים ותחשבו שזה בסגנון "תכשיר הפלא המהפכני המנקה הכל ובזול". כשבאתי לבניין המעט ישן ודי כזה צ'וקומוקו באלנבי, היו שם עוד אנשים ורובם ממש לא ילדים כמוני, כי אם חברה בוגרים שכולם רוצים להיות סוכנים ומקבלי בונוסים לתכשיר הפלא. בכל העולם רוצים להרוויח כסף גדול ומהר. מענין למה? יש גם המונים הרוצים להיות דוגמנים ושחקנים. שתי גירסאות לאותו לוקש.

ככה מסבירים איך מוכרים וגם איך מנקים
אני זוכר שכינסו אותנו לחדר כזה דמוי כיתה עם לוח והמורה-מדריך היה איש לא צעיר עם חליפה מהוהה שידע לגלגל את לשונו נסוח הייטב. הוא דיבר בשטף נהדר, וידע להסביר ולהדגים יופי איך העסק עובד. אנחנו (מחפשי הבונוסים) קונים ארגז בקבוקים ממש בזול, ומציעים זאת בכל מקום אפשרי. חובה להתנסות באופן אישי כי ככה מבינים כמה טוב ומעולה החומר הזה. בידינו חומר הפלא שהוא הדבר הכי חדשני ומיוחד בעולם חומרי הניקוי.

האם איש מכירות מנוסה יכול להיות ראש ממשלה? האם ניתן להחזיר את הסחורה שלו?
האיש הזה היה סוג של אשף מכירות ובנסיבות מסוימות יכול היה להיות ראש ממשלה אם רק היה נקלע למקום ובזמן המתאים. אם לא הבנתם ראו מקרה הרוה"מ שלנו מרהיטי רים. ההסבר שלו על חומר הניקוי היה פי מאה טוב יותר מהדמיית הפצצה האיראנית של רוה"מ. הוא גם ידע להדגים עם הידיים ואם היו מסדרים לו איפור מתאים וזוית צילום נכונה שלא מראה את הצד הפחות טוב סביר שהיה מגיע רחוק מאד. חוץ מזה היתה לו פאה נוכרית ברורה שלא השאירה שום מקום לספק, לכאורה בדיוק כמו לאספן העתיקות הצח כשלג מר עודד גולן עם הפסנתר וסיפורי האלף לילה ולילה. האם בגלל זה אני מעט חשדן לעניני פאות וגברים? לא יודע אבל יש בזה משהו.

למה בארגז נכנסים תריסר בקבוקים!
אז אחרי שהאיש עם הפאה והחליפה האפורה מרחוב אלנבי הסביר לנו איך מדגימים עם החומר הנפלא הזה על סוגי משטחים שונים, הופנינו לרכוש מספר לא גדול של בקבוקי תכשיר הפלא להלן "הסחורה המשובחת". הכמות הייתה ארגזון כלומר לא פחות מקרטון סגור שזה תריסר יחידות , כי רק ככה מוכרים לסוכנים הרוצים למכור הרבה ולקבל בונוסים נדיבים. התשלום היה כמובן רק במזומן ולמי שמעדיף cash אז גם הולך בסדר. אין כמו כסף מזומן, ידידו המצויין וגם הנאמן של כל אדם!

אקונומיקה עם קצת בושם
הנסיעה הבייתה בקו 1 שעצר אז בסוקולוב לא הייתה מאד מסובכת. אומנם ארגז בקבוקי הניקוי לא היה ממש קליל, אבל עובדה שהתגברנו ואני כבר בפתח הבית, קומה שניה בסוקולוב 93. אמא שלנו גניה גולדה לידרמן לבית הלפרן ע"ה, הביטה בי ככה במבט האומר כנראה "מענין מה יש בארגז הפעם?"
אז הוצאתי בקבוק אחד והתחלתי להרצות לה על תכשיר הפלא העולמי שהגיע לישראל ובזול. לדעתי ההסבר שלי היה לא פחות טוב מזה של ההוא עם הפרוגה (פאה) והחליפה האפורה מאלנבי. אמא שלנו לא הפסיקה אותי אפילו לא לשנייה. חייבים לתת לילדים לבטא את עצמם. בסוף לקחה הבקבוק , שפכה קצת על מטלית לחה, הריחה ונתנה ניגובון קל על ארון המטבח עם הפורמיקה הבהירה ומיד פסקה. "אקונומיקה עם קצת בושם!". ככה שמעתי בפעם הראשונה את השם אקונומיקה ואפילו עם בושם.

הטרדה נומיסמטית החוזרת ונשנית ללא סוף
אחת השאלות שהכי מטרידות אותי בתחום הנומיסמטיקה היא "איך מנקים מטבעות?" בדרך כלל הייתי עונה "לא מנקים עם סימן קריאה גדול!" ואז הייתי שומע משהו כמו "אבל זה ממש מלוכלך ואולי ככה אפשר יהיה לקרוא מה כתוב?" ואם הייתי נכנס לדיבור אז השיחה הייתה הופכת לפורום ניקיונות של ברונו לנדסברג מסנו וגם מקלין לפני פסח. מבחינתי ברונו לנדסברג מצ'רנוביץ יותר מתחבר לפרופסור צבי יעבץ ההיסטוריון מאשר לחומרי ניקוי.
אספנים ומחפשי מציאות תמיד רוצים לנקות דברים. אני לעיתים מעדיף מצב טבעי וככה לא מגיעים לשאלה המתבקשת, איך מנקים והאם זה לא מזיק שזה נשאר מלוכלך ואיזה חומר וכמה שמים , ומה דעתך בכלל? ואלקטרוליזה? ועוד שאלות מההפטרה ואפילו מהתחת, כי זה המקום שהכי נתפס מלוכלך. ובכל זאת יש כאלה האוהבים זאת. מהיום וברגע זה ממש החלטתי שאם מטרידים אותי שוב בעניין ניקוי מטבעות, התשובה שלי תיהיה מילה אחת ולא מילימיטר יותר ואפילו פה בפוסט הזה. א ק ו נ ו מ י ק ה.

ניקיונות ושיפור מצב הרוח הלאומי
יש אינסוף דיונים באינטרנט על איך, מתי ולמה לנקות מטבעות או במה להשתמש ועוד דיבורים אינסופיים בנושא. אם מדובר בסתם מטבעות רגילים ולא מיוחדים אז ניקוי זה ממש לא בעיה ונועד לספק את צרכי המנקה להתרגעות ושיפור מצב הרוח. ידוע לכל שעבודות הבית בתחום הניקיון משפרות את זרימת הדם כמו גם את מצב הרוח. חשיפה לשמש מומלצת במיוחד בחורף.

ד"ר אריה קינדלר אוצר המטבעות וקוף המנדריל בספארי
תמיד כשמדברים על ניקוי מטבעות, צץ לי ענין ד"ר קינדלר וניקוי מטבעות. ד"ר אריה קינדלר ז"ל אוצר המטבעות של מוזיאון קדמן בשעתו, נהג לנקות מטבעות עד לשד עצמותיהם. אני זוכר את כל אותם מטבעות נחושת אדומים שהאדימו ממש כמו צבע חמרה בתול. אני ממש מצטער להגיד שהניקוי והצבע שקיבלו המטבעות של ד"ר קינדלר, הזכירו לי תמיד תחת של קוף מנדריל בספארי. לוחשים לי שגם לקוף בבון יש טוסיק אדום. גם אחי הבכור שלמה אוחיון חולה ומומחה לניקוי ושיפצור מטבעות. זה ממש must אצלו. מה לעשות כל אחד והעולם שלו.

הציבור מתבקש לא לנקות מטבעות בכלל. תודה
ידוע לכל דרדק מצוי , שרוב המטבעות בעולם הם ממש פשוטים ולא מיוחדים ונדירים. גם כאלה העשויים מזהב וכסף, שברוב המקרים נסחרים בשווי המתכת שבהם. ניקוי פריטים כאלה לא מעלה ולא מוריד. הבעיה מתחילה כשמדובר בפריט אספני נדיר ומיוחד. דברים כאלה רצוי מאד לא לנקות. זה רק יכול להזיק ובמיוחד בעידן הנומיסמטי הנוכחי בו מקפסלים כל דבר. מטבעות עתיקים כלומר ארכיאולוגים וניקוי מקצועי זה תסריט עם הנחיות בפני עצמו. על מטבעות, קפסולות ולמה לא לנקות מטבעות נדירים אולי בפעם הבאה.



המטריות של מרי פופינס והמלך אגריפס

לונדון של מרי פופינס - הכינו את המטריות  צילום: מסע אחר - נסיעות ופנאי

אם הייתי שומר את כל המטריות ששכחו אצלי בחנות, אזי לבטח שיכולתי בשקט לפתוח מחלקת חורף למטריות עזובות. אבל לא רק שאני סרבן מטריות ידוע, אני אפילו נהנה לתת אותן שוב, שישכחו אותן בבקשה במקומות אחרים. למה אנשים שוכחים מטריות? כי הם לא ממש זקוקים להן! פעם היו נושאים אישים חשובים על משטח מוגבה ומעליו אפריון שלעיתים נראה ממש כמו מטרייה גדולה ובלי סירנות של אבטחת אישים.

המטריה של מרי
אישית מעולם לא התחברתי למטריות בכלל, אבל לא אשכח את שיחת הטלפון עם מרי p מחברת ספינק ובנו בע"מ מלונדון , כששאלתי אותה אם לא שכחתי  אצלה את המטרייה שלי. מרי ענתה לי בלי להתבלבל "ככה קוראים לדבר הזה אצלכם בישראל החמה?" קשה לבלבל את האנגליות.
אגב Spink & Son  כנראה שזו החברה הטובה בעולם למכירת שטרות נדירים כולל מנדט.  
אני לא מסוגל לקחת מטרייה בשום מזג אויר. זה נראה לי ממש לא לענין ובטח לא כשמשיה. מטרייה קטנה ומתקפלת אצל גברים מסוקסים היא שלב ראשון בדרך ללימודי בלט קלאסי. מכירים את הקטע הנהדר של ג'ין קלי עם שיר אשיר בגשם-    Singin' in the Rain

"שיר אשיר בגשם" - הציג בקולנוע אסתר וחותמת הצנזורה  מהאוסף של דני גולדשמיט


 "אל תשכח לקחת פרסולה"  מבנה הפרסולה המודרנית   Budowa wsp czesnego parasola 
אמא שלנו השתמשה במילה פרסולה וזה מפולנית די עממית. מסתבר שגם בפולניה השתמשו במטריות ולא רק נגד שמש, ואפילו בצבעים שונים ,למרות שבלוויה מאד רצוי ומקובל הצבע השחור. אבא שלנו אמר שבשבת לא לוקחים מטרייה לבית כנסת ורק כעת אני מבין למה. תעשיית המטריות ידעה בשנים האחרונות הנמכת ציפיות ומחירים. הסינים שהמציאו את הדבר הזה יכולים למכור לך מטרייה בפחות מחצי דולר בתנאי שתקנה לפחות מאה אלף מטריות ולא לשימוש בגשם. פעם באירופה שימוש במטריה היה נחשב לא מכובד והבריטים הפכו את זה לסמל סטטוס. פעם היה גם מישהו שתיקן מטריות יוקרתיות ואפילו בישראל, היום אין דבר כזה. האם זה אומר משהו? המטריות של היום פחות מתקלקלות, אולי כי יורד פחות גשם?!

המטרייה של אגריפס שליד שוק מחנה יהודה
מכירים את אגריפס ההוא מהרחוב שליד שוק מחנה יהודה בירושלים? בעיר הבירה אגריפס תפס חזק מאד וככה המלך הזה חדר למודעות שלנו. חוץ מהמעורב הירושלמי המצוי שם ועוד מסעדות מזרחיות רגילות לאללה, המשפדות לאוכלים את הכיס על אוכל רגיל לחלוטין, לא זכיתי להכיר שם משהו מיוחד. אז מה אם במקום סתם לאפה רגילה ומאפנה קוראים לזה אשתנור.
מכירים את "רחוב אגריפס" (1964) הציור של האמן הישראלי אריה ארוך (1974-1908)? אז יש גם בול  ישראלי וכדאי להכיר 

פרוטה מנחושת של המלך אגריפס. שלוש שיבלים ומטריה - אפריון  צילום: אליעזר מורב

הגריפה של אגריפס
גם בתל אביב יש רחוב אגריפס ממש פיצפון וצפוני ליד כיכר היל ולמרות שגדלתי די קרוב אני מתקשה לזכור משם מישהו. תמיד השם אגריפס או Agrippa מתחבר לי לסתם גריפה חורפית. חוץ מזה היו שני אגריפסים והשני היה כמובן הבן של הראשון. מתי בישראל המודרנית יעבירו שלטון ל"בן של" בזכות אבות. למה בליכוד זה לא עבד עם בגין השני ואפילו לא במפלגת העבודה עם דליה רבין? מה עם הבן של בן גוריון?

רחוב אגריפס בתל אביב המלך האחרון ביהודה. בנו של אריסטובלוס השני ונכד למרים החשמונאית והורדוס. AGRIPAS st

על הפרוטה של המלך אגריפס יש מטרייה שהיא בעצם אפריון מלכותי
אז תדעו שאגריפס הראשון טבע מטבעות שונים והמטבע  הכי מוכר שלו זו פרוטה מנחושת כאשר צד אחד מכונה מטרייה.  הצד השני שני עלים עם שלוש שבולי שעורה. המוטיב הזה שימש כמודל לאגורה המסולסלת שלנו בישראל בשנות השישים והשבעים. כנראה שהאגורה הזו היא הפריט הנומיסמטי הכי נפוץ שהוטבע בישראל. אם תרצו מאה קילו של מטבעות חדשים אז תדעו שיש ולא רק לאחי הבכור שלמה אוחיון. הכתובת ביוונית היא המלך אגריפא שנת 6. מהיום אמור לא סתם מטריה כי אם אפריון מלכותי במבצע לכל השנה!
רואים שם ממש משהו דמוי מטרייה , אבל לא בטוח שזה רק נגד גשם למרות שעל המטבע זה ממש כאילו מתבקש להחזיק ביד כאילו זו מטרייה ואפילו עם פרנזלים. יש שם סוג של אפריון מלכותי - canopy שבו ישב המלך וחברי משמר המלך השפוטים נשאהו על כתפיהם החסונות.
בקדם מכירות פומביות קוראים לזה סוכך מלכותי. גם בסדר לדעתי.

CANOPY
האפריון הנו סמל מלכותי מובהק המופיע באומנות המזרח הקדום. בכל פעם כשאני רואה את המטבע הזה אני נזכר בשני דברים. הראשון זוהי מטרייה כמובן, כי נדמה שככה כתבו בחלק מהספרים או בחוברות של מכירות פומביות והדבר השני והיותר מדליק הוא שגילי פלה הבת שלנו סיפרה לנו פעם כשהיתה ממש קטנה. גילי תיארה  איך הבנות בכיתה שלה נשאו את הילה ח. היפיפיה על כיסא כאילו הייתה מלכה אמיתית ולא רק מלכת הכיתה.

חיבוקי בשניים כי החיים יפים ומטריה שדוקרת
מטריות מתחברות להמון דברים ובחורף גשום ורטוב אין כמו חיבוקי טוב וזוגי מתחת למטריה לא גדולה מדי, בדרך למקום יבש וחם ומתחת לשמיכה. שם אפשר להיזכר במרי פופינס והמטריה, בשיר של נעמי שמר מטריה בשניים , שנינו יחד תחת מטריה אחת, שנינו מדלגים על כל השלוליות, עיר בגשם סחה לנו ככה -החיים יפים כדאי  לכם לחיות!

מיניאטורות פולניות של פרסולות מכסף 

יש אספני מטריות ישנות ומיוחדות זהירות ממטריה קטלנית עם דקר
יש כאלה האוספים מטריות ככלי נשק. אני לא מתכוון למטריה אווירית. נועם נונק הראה לי מטריה עם דקר קטלני שממש יכול לעשות דברים לא טובים. נונק הזה תמיד מוצא לו כלי משחית לכל צרה שתבוא, כי הוא חי בסרט אינסופי. הסרט שלו סביר והמוזיקה לא משהו. מתברר שמטריה היא לא רק נגד גשם ושמש.
גאורגי מרקוב הבולגרי לא האמין כמה מזיקה יכולה להיות מטריה אפילו אם לא פותחים לך אותה בטוסיק.


על מטריות ו"אל תשכח לקחת פרסולה"  פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב MySay

יום שני, 28 באוקטובר 2013

הלילה בו חיסלו את בן לאדן והדוד שלנו מאמריקה

הלילה בו הורידו את בן לאדן ולמה כולם בלחץ צילום: הבית הלבן

הסוף היה ידוע, ההתחלה היתה הפתעה. לא כל אחד אוהב הפתעות מרעישות. רבים בעולם חושבים שהאמריקאים פראיירים. אני לא מהרבים האלה. זה הכל בגלל הדוד שלי שמבחינתי היה מהאנשים שבנו את העוצמה האמריקאית. אני קורא לזה הזמנות מיוחדות. דוד רובין קרא לזה special orders. גם חיסול בן לאדן היה הזמנה מיוחדת. מענין למה כולם כל כך במתח בתמונה מהלילה ההוא?

11 בספטמבר היה רגע האמת להרבה דברים 
מי שחי בזמן שהתאומים נפלו יזכור את היום הזה לנצח. לפעמים גם דברים ממש שוליים וגם את רצף האירועים ואפילו שהוא היה בשירותים וזה היה ביום שלישי שהיה חצי יום עבודה. מבחינתי זה היה יום שבנוסף לתמונות שראיתי היה גם תזכורת לפחות לתגובה של אחד החברים שלי שממש שמח וצהל שגם האמריקאים יבינו מה זה טרור סוף סוף. דפיקות מוח אצל אנשים חוצה גבולות, דתות, גזעים, צבעים וגם משכילים ועשירים לוקים בה. מוח מעוות כעובדה מוכחת מתגלה ברגעי אמת. ה-11 בספטמבר היה כזה.

אושוויץ בירקנאו היה מקום מצוין בהכשרת מכונאים למכונות תפירה מכל הסוגים
הדוד שלי רובין ברי לא ראה את התאומים נופלים. הוא נפטר זמן קצר לפני זה. רובין היה האיש הכי בריא בעולם ובסוף הלך לעולמו ממחלה בגיל גבורות פלוס. זה התחיל ממשהו קטן על האף והסתיים במשהו גדול בעצמות. דוד רובין נולד בפולין ולאחר השואה נסע לאמריקה בה חי עד שנפטר. כל חייו עבד בתחום אחד - מכונות תפירה תעשיתיות - Industrial Sewing Machine. את המקצוע הזה רכש במקום מיוחד הקרוי אושוויץ בירקנאו. היה לו גם מספר על היד שהתחיל עם האות B. סתם צרוף מקרים לשם משפחתו ברי שזה ראשי תיבות של בן רבנו ישראל. 

הדודים שלנו מאמריקה פלה-פסיה ורובין ברי 

"יש לי מחויבות!"
רובין ברי עבד כל חייו במקום אחד. זה היה מפעלון או אם תרצו בית מלאכה שעשה מכונות תפירה תעשיתיות יחודיות. כמו זינגר אבל יותר קטן וכנראה עם התמחויות מקוריות. לבעל הבית קראו פרידמן והעסק הזה כנראה עובד עד היום, כי זה היה בית מלאכה רציני עם דור המשך. דוד רובין עבד שם תמיד וגם כשעברו מקום והיה צריך לנסוע שעה וחצי לכל כיוון. לדעתי הדוד שלי לא הפסיד יום עבודה בחייו. גיל הפרישה בכלל לא היה משמעותי כי היה ברור שהדוד שלנו ימשיך משתי סיבות עיקריות. הם רצו וגם הוא רצה.
הוא תמיד אמר לי שיש לו מחויבות "i have my commitment" , נשמע לי קצת מוזר, כי אני מעולם לא הרגשתי מחויבות למקום עבודתי. חנות מטבעות זה ממש לא must.
מאז שרעייתו פלה-פסיה (אחותה הבכורה של אמא שלנו) נפטרה והובאה למנוחת עולם בקרית שאול, נהג רובין להגיע לישראל ליום השנה. גם פה הוא לא פיספס לעולם כי כזה היה. תמיד בא לפרק זמן של שבועיים פלוס מינוס. אנחנו מעולם לא הבנו למה לא יותר. מה בוער לאיש כזה מבוגר לחזור לעבודתו גם כשעבר את השמונים. אבל ככה היה דוד רובין שלנו.
עם השנים הפנמנו שזה המצב וקשה יהיה לשנותו , ובכל זאת מדי פעם נהגתי לשאול אותו למה לא ישאר בארץ קצת יותר. למשל חודש וקצת. למשל למה רק סביב חג הפורים ולא למשוך עד פסח. מה כבר כל כך בוער באמריקה אצל הפרידמנים של מכונות התפירה. וחוץ מזה לכל אחד יש תחליף. וכמה זמן הוא חושב שהוא ובני המשפחה שבארץ שבגילו עוד יסתובבו על הכדור. אבל דוד רובין אמר לי תוך כדי שהוא מסדר את החליפה על גופו הסופר צנום ובעצם העצמות וקצת עור שעליהן שהוא לא יכול. יש לו מחויבות וזהו זה. אולי בשנה הבאה יתאפשר ואולי הוא בכלל יפרוש מעבודה ואולי ואולי ואולי...

מלחמת המפרץ על פי פאול קור חלק מציור גדול

מסכות  אב"כ  מסוכנות ומה מכניסים למטוס גלקסי ומה זה הזמנה מיוחדת?
אז יום אחד כשבעצם ידעתי כבר את מרבית תשובותיו (והוא כבר הכיר את מרבית נידנודי) שאלתי אותו מה הוא בעצם עושה אצל הפרידמנים שכולם כל כך זקוקים לו והוא להם. זה היה בימי מלחמת המפרץ הראשונה. כולם היו עם מסכות וגם לדוד רובין נתנו אחת בשדה התעופה. הוא צחק מזה. אני זוכר שהסתכל על המסכה ואמר שאם זה תלוי בו הוא קודם כל מעיף את החלק שסוגר את הפילטר כי יש סיכוי נהדר שאנשים יחנקו מהסיבה שלא יוציאו את זה בזמן אמת. נדמה לי שהוא די צדק. למי שיש ניסיון עם special orders יש הוכחות. חוץ מזה לישראל הגיעו הפטריוטים שהיו אותם טילים נגד טילים שהלכו ונפרסו. גם מטוסי גלקסי הגיעו. מי שלא ראה גלקסי C-5 לא ראה מטוס מימיו. שמענו אותם עד ראש העין. העוצמה האמריקאית במיטבה ובגודלה. למה לישראל אין גלקסי? כמעט מאותה סיבה של נושאות המטוסים כנראה.

הזמנה מיוחדת זה משהו special המתקשר לכל דבר. החיסול של בן לאדן היה כזה
הגלקסי היה כלי עזר לדוד רובין בהסבריו. הוא בדרכו הישירה והמיוחדת הסביר לי כך שמקום עבודתו עובד הרבה עם הצבא האמריקאי. הם תמיד צריכים דברים מיוחדים. זה מתחיל באותו סקוטש לסגירת נעלים , תיקים ועוד ציוד צבאי וזה מגיע עד למצנחים. בכולם יש תפירה מיוחדת. החוטים והקשרים חייבים להיות חזקים.  זה ציוד צבאי עם דרישות מיוחדות, כאן בא לידי ביטוי המושג הזמנות מיוחדות special orders.
למרות ההסבר הזה עדין לא נחה דעתי ובהתרסה אמרתי לו מה כבר יכול להיות מיוחד בזה? מה כל כך מיוחד בזה. אז דוד רובין הסביר לי בנחת שבמטוס גלקסי אפשר להכניס הרבה דברים ואפילו טנק ולא רק אחד כי אם יותר, ואם צריך אז הטנקים האלה אפילו יגיעו לישראל,  ואם תיהיה בעיה לנחות עם המטוס אז אפשר יהיה להצניח את הטנקים מהגלקסי אפילו מהאויר, אבל בשביל זה צריך מצנח מיוחד שיכול להחזיק את המשקל הזה ומכונה רגילה לא יכולה לתפור מצנח מאד יחודי ובשביל זה יש הזמנה מיוחדת והוא בעצמו מכין את החלקים לזה. עכשיו הבנת? יופי חמודי.

אז תדעו לכם שאני בטוח מבלי שאיש סיפר לי זאת, שבלילה שבן לאדן חוסל הדוד שלי היה שם בצורה כלשהי למרות שכבר לא היה בחיים. משהו מההזמנות המיוחדות של הצבא האמריקאי, היה פרי תיכנונו ופיתוחו וזהו אולי סודה וכוחה של אמריקה הלא פראיירית. 


 הלילה בו קברו את בן לאדן או היום בו ניצחו הטובים פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב-MySay

תומרקין בן 80 והמדליה של תל אביב

יגאל תומרקין הגיע לגבורות וזו סיבה נהדרת להיזכר במדליה שלו והקשר לפלאטו שרון הצדיק מלוד'ז
מטרת השורות הבאות לברר האם יש לי תסביך בלתי נשלט בענין התסמיך. במילים פשוטות האם עולם האסוציאציות שלי מעיד על בעיה המצריכה טיפול מסודר. תודה מראש לכל העוזרים.

בלודז' שבפולין היו הרבה יהודים ומכל הסוגים. משכילים, תעשינים, סוציאליסטים ואפילו נוכלים...
אמנון יצחקי פרסם כתבה נחמדה באתר שלו על בית החרושת לודז'יה בתל אביב. האתר של אמנון מביא באופן וירטואלי את תל אביב ובתיה עם תמונות וסיפורים. כל אחד יכול לתרום מידע לאתר המקסים VTLV. אתם מוזמנים לכתבה 

ידוע לכל שהשם לודז'יה מגיע מהעיר לודז' שבפולין עירם של היזמים המקוריים של אותו מפעל טקסטיל. על לודז' , יהודים , טקסטיל ובכלל ניתן לכתוב יותר מספר אחד. אולי אפילו אנציקלופדיה. אפילו להורי היה פרק בלודז' שאחרי המלחמה ובה בעצם הכירו ומשם התחיל הפרק המשפחתי. אבא שלנו שמואל מספר בזכרונותיו על המקום וכיצד הכיר את אמא שלנו גניה. 

סמל בלודז' - מתוך קורות חיי לידרמן שמואל 1922-2008
"צורפתי ליחידה כלשהיא, ושאלו אותי מה אני יודע. אמרתי שאני נהג, שפעם למדתי נהגות, ואז שייכו אותי ליחידת הובלה. חיכינו עד שהלחימה בחזית תתחדש. בוורשה הכוחות עצרו ליד הויסלה, וזמן רב לא זזו. ופתאום שלחו אותנו ללודז'. העיר היתה ריקה. ראינו רק דגלים לבנים שהניפו התושבים הגרמנים. התמקמנו בבית ברחוב זבצקה מספר חמש. הייתי ביחידה של מתקני טנקים. טנק לא ידעתי לנהוג. רק מכונית.
בלודז' עדיין היו שמונה מאות יהודים בגטו. עזרתי להם כמידת יכולתי. אמרתי להם שאעזור להם להשיג לבוש וקורת גג.
ביחידה שלי היה לי חבר ושמו סביצקי. לפני כן הוא לחם ביחידת פרטיזנים. שוטטנו יחד בעיר כדי להתרשם מממדי ההרס."

תסביך התסמיך הפרטי שלי ולמה כמעט כל דבר מוביל אותי באופן בלתי נשלט לנומיסמטיקה? 
ובכל זאת כשאני שומע את השם לודז' מה שקופץ לי לראש זה משהו לגמרי אחר. זה ממש לא תלוי בי ואין לי שליטה על זה. האסוציאציה (בעברית: תסמיך) הראשונה שלי היא מישהו לגמרי אחר. קוראים לו "שמואל שייביץ שנולד בעיר לודז' שבפולין. בשנת 1939, לאחר כיבוש פולין בידי הגרמנים ברח עם משפחתו לצרפת, התיישב בפריז, ושינה את שמו לסמי פלאטו ". אם לא הפנמתם לגמרי , אזי מדובר בצדיק הקרוי  שמואל פלאטו שרון. D

דיזינגוף סנטר מקום נחמד מאד
פלאטו שרון פרץ לחיינו בישראל ומאז מלווה אותנו באופן צמוד ובלתי מתפשר. אחרי שברח מצרפת בהותירו שם לכאורה הרבה סיפורי נוכלויות , בחר להתנחל בדיזינגוף סנטר, שם מעוזו המרכזי וניתן לראותו באופן חי עם חליפותיו ומחלפותיו ההדורים. יש שם בסנטר גם  ארבע חנויות בולים ומטבעות לידיעתכם. אני ממליץ על שלוש מהן בכייף. 
אצלנו סמי נחשב כוכב תקשורת מוביל, ונוהגים להביאו לראיונות באופן תדיר, כי רבים סבורים שהוא עשה הרבה "בשביל מדינה" לפחות כמו לובה אליאב ז"ל אם לא למעלה מזה. אתמול (כלומר לפני זמן)  ב"ישראל היום" החינמון יש עם סמי הצדיק ראיון שכותרתו "היום לא עושים בשביל מדינה. הכל פה פקקט  צריך לבנות את המדינה מחדש". ותודה לאהר'ה ויסברג, בת חן אפשטיין אליאס ולצלם משה שי על הראיון עם שמואל פלאטו-שרון שבשבוע הבא יחגוג יום הולדת -83. אותי מסקרן מתי הסרט של סמי יראה מסך!.

מה זה דרעק DREK ?
תמיד כשמיסייה שרון מדבר אני נזכר במה שאבא שלנו אמר על גברים ממוצא פולני שבדרך כלל הם בסדר גמור ,אבל אם מישהו יוצא דרעק, אז גם שם הוא מצטיין בזה. ותחשבו על זה חברים. יש לי כמה זוטות נוספות בענין "האיש הבודד לכנסת" ואולי נגיע אליהן בקטנה יום אחד. ממש לא בטוח אבל אולי.

האוסף של "הקול הצרוד, המבטא הצרפתי והפה הגדול שלא עושה חשבון"
בבית החולים בילינסון מוצג האוסף של אותו סמי הצדיק. כל הציורים הם כאילו. נחמד לבית החולים ואפילו למבקרים לראות את גדולי הציירים בחיקויים של 1000 דולאר פחות וגם יותר. האמת שהדבר הזה ממש נחמד ומשום מה אני בכל זאת חושב על ה"תרגיל" שאולי יגיע בהמשך כי אצל סמי זה לעולם לא נגמר עד שזה נגמר. אתם מוזמנים למצגת על האוסף בבית החולים ונאחל לכולכם בריאות טובה ושתראו את האוסף מרחוק ואם תגיעו לבילינסון זה רק לבקר יולדות ואפילו אני נולדתי שם ויש לי הוכחה כי גם את הברית מילה שלי עשו שם ותמיד נדמה לי שהם חייבים לי עוד משהו.
1979 מדלית תומרקין תל-אביב בת 70 .  היום תומרקין בן 80
האמת שלא הייתי מתעכב על אותו ארכי צדיק הדור , אילמלא היה לו קשר בעקיפין למדליה ואפילו למדליה תל אביבית בעיצוב יגאל תומרקין. במלאות 70 שנה לתל אביב הונפקה באופן פרטי מדלית תומרקין תל אביב בת 70. סט המדליות הורכב משתי מדליות כסף וזהב במהדורה של 500יחידות. לכל הסטים נלוותה תעודה ממוספרת עם חתימת ידו של האמן יגאל תומרקין. מדלית הזהב שוקלת 30 גרם ותכולת הזהב 22 קראט ומדלית הכסף שוקלת כ- 100 גרם כסף טהור. התעודה המצורפת למדליה היא של החברה לנאמנות של בנק כללי לישראל בע"מ.

שבעים שנה לתל אביב מדליה של יגאל תומרקין זהב וכסף 1979. צילום אליעזר מורב

בנק כללי לישראל והתעודה
המדליה של תומרקין נחמדה ומגיעה לשוק מדי פעם. אין לה למיטב ידיעתי נדירות וערך מיוחד וכמו רוב המדליות היא נסחרת סביב השווי של המתכת שבה קרי ערך הזהב והכסף וזה ממש לא נורא. בדרך כלל המדליה הזו מגיעה כסט עם מארז נחמד. מעולם לא הקדשתי לה ענין מיוחד למרות שידעתי שהיא הונפקה באופן פרטי וזהו. רוב האספנים והסוחרים לא יכלו להרחיב לי את המידע עד שיום אחד קניתי מדליה כזו עם תעודת אחריות של החברה לנאמנות של בנק כללי לישראל בע"מ וסקרנותי דוגדגה. פתאום גם רציתי לדעת מה בעצם רואים במדליה מלבד ענין האנדרטה בכיכר מלכי ישראל שלפני העיריה. כשמתחילים לחפור אז כל דבר מתחיל להוות סיפור. אולי מישהו יכול לעזור?

תומרקין עם בגדי עבודה כחולים מסתכל על החלון בבן יהודה 18 א'
לא ידעתי למי לפנות, כי בכל זאת המדליה הזו היא פרטית ואין תעוד מעבר לאותו נייר. אז החלטתי שהאיש הכי מתאים הוא לא פחות מיגאל תומרקין האיש והמדליה הספציפית. זו גם הזדמנות לשמוע את האמן באופן ישיר וחוץ מזה לטעמי יגאל תומרקין הוא אמן אדיר. אי אפשר להישאר אדיש מול יצירתו ומבחינתי עבודותיו נהדרות. אני לא אשכח איך פעם לפני הרבה שנים יגאל תומרקין התעכב זמן רב מול חלון החנות עם בגדי העבודה הכחולים שלו והתעמק באותן רפליקות מוגדלות של מטבעות עתיקים מעשי ידיו של דב אבן, ואני כמו טמבל ישבתי בוהה בו מתוך החנות ולא הזמנתי אותו פנימה לשיחה אפילו מתוך נימוס בסיסי. אמרתי לכם שסוחרי מטבעות הם עם לא חכם במיוחד.
ועוד על יגאל תומרקין  

הוא הלך בשדות של יגאל תומרקין במוזיאון תל אביב

טלפון ליגאל תומרקין ביפו
אז פניתי ל144 וקיבלתי את המספר ואפילו את ת.ד. 8430 יפו ושוחחתי עם תומרקין מספר דקות. הוא הסביר לי את מה שרואים בצד השני עם היציקה המלבנית הגדולה עם כיתוב השלום , אולם לצערי אני לא זוכר מזה דבר. ואז לפתע הוא הגיע לשם של פלאטו שרון שכנראה היה מעורב  שם באיזה שהוא שלב מבחינת הארגון והכסף , אבל מעולם לא שילם לו ולאחרים דבר. תומרקין  "ברך" את פלאטו בשפתו העדינה והישירה ואז הבנתי שגם פה היה פלאטו  הצדיק והשאיר את חותמו. מענין אם זה הקשר היחידי שלו למטבעות?

לודז'יה, פלאטו שרון, תומרקין, מדליה ותסמיך פורסם לראשונה ב MySay

יום חמישי, 24 באוקטובר 2013

רק לא בית"ר ירושלים !

 גל עציוני ז"ל אוהד הפועל שרוף ואדום מלידה הצילום המקורי של חגית גרינברג מסוט

קבוצה לא מחליפים. אשה לפעמים. יש כאלה שיותר מפעם אחת. אליזבת טיילור החליפה שבעה בשמונה סיבובים. מאהבים לא סופרים. ביבי סופר אשה שלישית. ברק שתיים. יוסי שריד אחת. כולם יהודיים.
לא מחליפים קבוצה שאוהדים. מפלגה זה בסדר. 

מי אוהד שתי קבוצות?
לי יש יותר מקבוצה אחת שאני אוהד בארץ. אני גם אוהד הפועל וגם מכבי! הסדר כן חשוב. הפועל תל-אביב בכדורסל ומכבי תל-אביב בכדורגל. רק לא בית"ר ירושלים! הכל מתחיל משאלת המיקום. האמריקאים טוענים שהצלחה נובעת משלושה גורמים ואלו הם לפי סדר החשיבות. 1 מיקום 2 מיקום 3 עוד פעם מיקום. בלוקיישן טוב מתחילה כל הצלחה. הצפון הישן של תל-אביב נחשב תמיד לטוב.


הפועל תל אביב שלנו מתוך האלבום של יעקב אפלשטיין.

אוסישקין של האדומים על הירקון
דיזינגובה פינת ארלוזרובה. ליתר דיוק סוקולוב 93 מול רחוב עמוס קומה שניה, 36 מדרגות ,64 קוודראט מטר, מעל רובינפלד ובצמוד למשפחת פאר. שוקי למעלה. מגרש הפועל באוסישקין היה לנו כמעט לבית שני. משחרב הרגשתי צביטה קלה, אבל בטח לא חורבן בית שלישי. במגרש הפועל היו הרבה פעילויות מגוונות. כדורסל, התעמלות, האבקות,  הרמת משקולות, פינג פונג שולחן, ואולי עוד משהו שזרח מפרחוני. המקום היווה ציר שכונתי לספורט ולמפגשים חברתיים. גיבורי ספורט של שנות השבעים, הפכו לדמויות שראינו בגודל טבעי, הרחנו את זיעתם וראינו להם את הלבן בעיניים, החל מרמי גוט, חזן, גרשון דקל, דני ברכה ואחותו, בארי ליבוביץ הכי גדול, זלוטיקמן, מארק טורנשטיין, האחים חוזז, המשקולן יוסף רומנו, וגם כמובן עסקנים, אפסנאים ושחור אחד, יוסי מאיסתא טורס וכמובן סאלח הטייפון. במרחק זריקת כדור הוקי, בפאתי מגרשי התערוכה, שכן לו איצטדיון המכביה. נחל הירקון נפגש בכוח עם רידינג ותל כודאדי, גשר העץ, כפר הדייגים עם אלי הדייג וגלידה מונטנה עם הרבה הרבה ביצים וקצפת וגם דובדבנים וסירופ שוקולד. 

המכביה אצטדיון גם להפועל
 אצטדיון המכביה היה מקום פתוח מכל הבחינות. כדורגל שיחקו והתאמנו הספורטאים של מכבי כמובן. באתלטיקה היה מקום גם להפועל. אסתר שחמורוב התאמנה עם עמיצור שפירא ושפינקה אימן את הפועל. היה מקום לכולם. אחותי אראלה התאמנה אצל עדנה מדליה בהדיפת כדור ברזל והטלת כידון. שזיפי המשיכה לרוץ. אריק אינשטיין רגל פה, רגל שם. תל אביב גדות הירקון שנות השבעים.
מכבי תל אביב של אז הייתה פירמה עם שפיגל, נימני, בלו, רוזן, בר נור, חיים לוין בשער ותמיד עצבני, וקיצוני סופה רחמים טלבי וגם ירון עוז אחד. אותנו הילדים, אימן אברהם מלצמן שסיפור הלשון שלו הפך למיתוס. ג'רי בית הלוי היה שם וגם יוסלה מרימוביץ'. צדוק מזרחי שיחק במכבי אבל היה אוהד הפועל שרוף. רפעת טורק שבר לרוני סימנוביץ' רגל. את הבום והצעקות שמעו עד קולנוע פאר.ראינו את שתי הקבוצות, הפועל בכדורסל ומכבי בכדורגל והרגשנו לוקל פטריוטים שכונתיים. הלוקיישן שיחק תפקיד מרכזי. ראינו גם את בית''ר ליד הירקון ואפילו קצת את שמשון, הקבוצה של דמתי וכרם התימנים וגם של עמי פזטל ודב מליס. כולם היו בסדר. הלכנו לראות באוריון את מכבי דרום עם רוני בוסני, כבודי, צביקה שרף ופיני גרשון, ואפילו את משחקי הבנות, תמר שומכר האמא של אביהו וליאת, רונית גיל וכמובן את יעל אלכסנדרוני שהיתה הכי קטנה וכבר בנבחרת ישראל ונסעה לשצ'צין בפולין. הכל הולך בספורט. רק לא בית"ר ירושלים. 

מדליה ממשלתית מכסף בית"ר סלקום ירושלים. צלום אליעזר מורב

הארוע המכונן בבלומפילד עם דוד מייטליס
אוהדי בית"ר ירושלים השיגו את תדמיתם בכבוד הראוי. כל מה שהיה תלוי בהם ובהתנהגותם הרוויחו ביושר. אף אחד לא ייקח מהם את האהבה לקבוצתם תוך כדי שנאה צרופה לשמאלנים אדומים, צפונבונים וקצת מוות לערבים. בדרך הם הצליחו להרוס כל חלקה טובה גם בבית. פחד זה שם המשחק. מי שלא ראה איך שורפים את המועדון לא ראה שריפה מימיו. בלי פחד ובלי חשבון עשו פוגרום בבלומפילד. הייתי שם וראיתי איך קהל רודף אחרי רוני קלדרון עם המקלות של הקוונים. לוקחים הרשתות ושורפים בפח. נתלים על השערים ושוברים והעיקר צועקים יאללה בית"ר יאללה. זה הכי חשוב. אז עוד לא היה קדימה.ישבתי שם עם שכן לבניין, דוד מייטליס, גבוה, רזה עם משקפים ושנינו רועדים ולא מקור. פעם אחת זה הספיק לי ואפילו פעם אחת יותר מדי. מאז אני מת על בית"ר ירושלים. מת שיפסידו אפילו במשחק אימון. הדבר החיובי שמצאתי אצל בית"ר ירושלים הייתה הנפקה של מדליה נחמדה וגם דני נוימן אחד, הבן של הפרופסור. 

מוקדש לגל עציוני, שחקן ואוהד הפועל שרוף, שניפרד מאיתנו בחופזה יתרה, יחד חלקנו אהבות נעורים. יהי זכרו ברוך.

הפועל תל אביב 1976 צילום אליעזר מורב


מכבי? הפועל? שמשון? רק לא בית"ר ירושלים! פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב MySay

הקץ לפלוגתא והידד לפלוג

October 20, 2013 at 10:27pm


נתניהו עשה זאת שוב. הצליח להפתיע אפילו את עצמו אבל תודו שברק יותר מקורי. לא אהוד ברק, כי אם ההוא בבית הלבן. חוץ מזה אהוד ברק יותר חזק בהפתעות טקטיות , ותמיד אצלו זה קורה בלילה. 
בנק ישראל מוסד מאד מיוחד לטעמי וזו הזדמנות למנות 10 דברים שאולי לא ידעתם ואין להם שום משמעות בחיי היום יום. 
  1. הלוגו החדש של בנק ישראל עוצב  בידי מאיר אשל והוא ממש דומה ללוגו שלנו,  שקדם לו בכמה שנים
  2. בנק ישראל קשוט הוא המטבע הכי יקר שהונפק על ידי הבנק עצמו ויש לו הרבה כאלה בכספת
  3. ד"ר רחל ברקאי היא האוצרת הנומיסמטית של הבנק ויש גם רחל ברקאי אחרת ביד ושם
  4. אסור לבנק ישראל לקבל מתנות מכל סוג על פי חוק
  5. הקפה הכי זול ששתיתי בחיי היה בבנק ישראל בתל אביב. נדמה לי שזה עלה פחות מעשרים אגורות.
  6. בנק ישראל בתל אביב סגור לקהל ומי שהכי סובל מזה זה מקבצי הנדבות
  7. אין לבנק ישראל זהב , כי מכרו את הכל בזול וחשבו שזה ביוקר
  8. בנק ישראל הנפיק כמה מדליות וכמעט תמיד שלא באמצעות החברה הממשלתית למטבעות ומדליות 
  9. מעולם לא ראיתי צק נייר של בנק ישראל ואני חושב שאין דבר כזה בכלל
  10. קרנית פלוג תיהיה האשה הראשונה שחתומה על שטרות בנק ישראל

כוס חד פעמית עם הלוגו של מאיר אשל צילום אליעזר מורב

יום שלישי, 22 באוקטובר 2013

מכתבים מהזבל וגם על דני שלזינגר

מכתבים של הורי שנמצאו זרוקים ברחוב על ידי דני שלזינגר. צילום אליעזר מורב

זבל זה לא רק זבל שאתם חושבים. בזבל יש אוצרות אמיתיים. הכל בסופו של יום או אפילו בלילה מגיע לזבל. אפשר להתעשר מלהיות זבלן מקצוען. שמעתם את השם זבלאווי? ככה קראו לשכונת יד אליהו בראשיתה שבה גם נולדתי, וזה ממש לא קשור לנושא עליו ברצוני לכתוב היום. בעצם אני כבר ממש לא בטוח.

בזבל ניתן למצוא אוצרות אמיתיים. יש היודעים לעשות מזבל זהב וגם להפך...
רבים מתעסקים בזבל. יש הרבה סוגי זבל. זיבולים בחקלאות מאד חשובים. יש אימרה ידועה על כסף וזבל. יש העושים מכסף טוב זבל, ויש היודעים להפוך זבל לכסף טוב וגדול. שמעתם את השם חיים צרפחה? היו שקראו לו חיים מהזבל, זה שעבד בעיריית תל אביב באוטו זבל. אמרו שמצא המון אוצרות בזבל. אז אמרו. יש הרבה סיפורי זבל. חלקם כנראה ממש אמת. רובם של עובדי הזבל לא הרחיקו לכת, ממש כמו הרבה אחרים שנשארו סתם זבלנים.
אני זוכר את שני האחים הפולנים שביקרו בחנותנו לפני הרבה שנים. הם היו יהודים שהיגרו מפולין לגרמניה ואהבו מאד מטבעות ועוד כל מיני ענתיקות. אבא שלי דיבר איתם פולנית והם הסבירו שהם פשוט עוסקים בזבל. אז נושא המיחזור היה בראשיתו ועובדה ששני האחים האלה שיחקו אותה בגדול. הם ביקרו מאז מספר פעמים בארץ וראו ברכה בזבלנותם הטובה.

ברחוב ליד העץ
היום אני רוצה לשתף אתכם בסיפור על מכתבים אישיים של משפחתי שנמצאו בזבל והגיעו בסופו של יום ואחרי יותר מארבעים שנה בחזרה לידינו. הכל קרה ממש במקרה וכמו תמיד זה ענין של מזל. מזל טוב לא הזיק לאיש מעולם. הסיפור קרה ממש מזמן, נדמה לי שאי שם בשנות השמונים המאוחרות. זה לא היה ממש בזבל אבל ליד. הרבה פעמים שמים 'דברים טובים' ברחוב ליד העץ. יש הרבה אנשים ששמים דברים ליד העץ ואחרים שאוספים אותם. ליד העץ זה מושג.

מחכים לאחד שקוראים לו דני
יום אחד אמא שלנו מספרת לי, שהתקשר מישהו בשם דני והוא רוצה לבוא ולדבר איתנו בפרטיות ולא בטלפון. משום מה הבנתי משהו קצת שונה אבל את השם דני קלטתי והוא היה הדבר היחידי והנכון. יש לי בעיה בסיסית בהבנת דברים פשוטים, כמעט כמו שלאמי היה בלהסבירם. אימי קבעה עם אותו דני בשעות אחר הצהרים וכולנו מחכים לאורח הלא מוכר, שעד אז חשבתי משום מה שזה דני כתב רשות השידור מרוממה, הרוצה לברר מספר דברים.
אז חיכינו לדני בסוקולוב 93 כשכולנו מצפים ודרוכים למשהו ממש לא ברור. היו פירות ושתיה קלה על השולחן בסלון, עם הכוסות הירוקות והנוחות וקצת דברי מתיקה לא מחייבים. גם גלידה בהמשך. נדמה לי שזה היה בקיץ. אמא ,אבא ואני ממתינים לדני ובעצם כל אחד מדמיין לו בראש תסריט עצמי. גם לי היה משהו בראש שבינו לבין המציאות אין ולא כלום. בחור דימיוני כבר אמרנו.

דני שלזינגר נברן וחפשן של דברים ישנים  ומיוחדים 

זה דני מהאוניברסיטה ולא שום דני שובבני אחר
כשדני סופסוף הגיע ונכנס לסלון, הופתעתי כי זה דני שאני קצת מכיר ולא שום רשות השידור. דני שלזינגרמלימודי הארכיאולוגיה בחוג ללימודים קלאסיים ואפילו למדנו יחד ובקושי סיימנו לימודי יוונית עתיקה למתחילים אצל פרופסור נטע זגגי. דני גם הופתע מאד, איך אני פתאום מתחבר לזה שהוא בא בעקבות דברים שמצא מושלכים ברחוב.
דני התעשת ראשון וזה ברור כי כל הקלפים אצלו ביד. אנחנו בסוג של בלבלה זמנית. קוראים לזה התרגשות. דני ראה אותי עומד ליד אבי שמואל ומיד אמר: "בטח קוראים לך יעקב כי אביך חתם במכתבים שמואל בן יעקב, כפי שנהוג הבן נקרא על שם הסבא!" המתח גובר...  אז אחרי ההפתעות והקצת גימגומים הגענו לתכל'ס.

תכל'ס יש פה חבילה גדולה של...
דני מראה לנו ניירות מכתבים מהוהים וצהובים רובם בפולנית. חלקם ביידיש. היה גם אחד בעברית. אני לא הבנתי כלום. הורי לאט לאט מבינים שאלו מכתבים שלהם עצמם, שהם כתבו בשנים 1946- 1948 באיטליה וגם בקפריסין ונשלחו לפה כלומר לפלשתינה א"י. המכתבים נשלחו לאחותה התאומה של אימי רניה ובעלה זאב כלומר למשפחת גרבש ברחוב שמשון 3 שהצליחו לוותר על השהות במחנות של קפריסין ועלו ארצה מאיטליה קצת לפני הורי. היו גם מכתבים נוספים מבני משפחה אחרים שהגיעו גם הם למשפחת גרבש.

דני שלזינגר הנברן מלידה משוגע על ניירת ודברים ישנים ואפילו אבני קלע עתיקות. העולם מחולק לשניים "יש את מי שזורק ויש את מי שאוסף ומאמץ!"
דני מספר שמצא אותם זרוקים ברחוב כחלק מפינוי דירה שפונתה. המחשבה שדברים אישים שלך זרוקים בזבל עושה קצת רע. הבנו שבעצם המכתבים אוחסנו בדירת דודתי הרבה זמן. משפחת גרבש אפילו כבר עברה לדירה אחרת, לפני הרבה שנים והמכתבים נשארו מיותמים וזנוחים, באותו מקום ואז מסיבה לא ברורה הושלכו לרחוב. אולי דייר חדש, אולי סדר מחדש אחרי עשרות שנים, לך תדע למה. עובדה שהמכתבים זרוקים ברחוב ודני שלזינגר הנברן מלידה, עובר ,רואה, מחטט ויאללה מעמיס לג'יפ ונבדוק בבית מה הסיפור.
דני אוהב דברים כאלה וזו אינה הפעם הראשונה בה הוא מוצא דברים ברחוב. מסתבר שניתן למצוא דברים יפים ומיוחדים ליד העץ. את המכתבים בפולנית דני לא הבין , אבל את היידיש קרא והבין במה מדובר. מכתבים של משפחה הנודדת ממקום למקום וכמעט עולה ארצה ובסוף הגורל רצה אחרת והם נשלחים למחנות בקפריסין.

"מצאתי אותם. הם חיים!"
בין הניירות היו פתקים קטנים של קבלת חבילות ועל האישורים האלה הוסיף אבי בכתב פיצפון ידיעות ודרישות שלום. על אחת מהקבלות אבי מודיע למשפחה שנולדה לו בת בכורה וזו כמובן אחותי דבורה שנולדה בקפריסין. בפתקים היה מכתב אחד בעברית שמשך את תשומת ליבו. זה כנראה סיקרן אותו והוא החליט לנסות ולאתר את הנפשות שמאחורי המילים. השם היה נשמע לו קצת מוכר וזהו , אבל אחרי ברור טלפוני עם ד"ר אריה קינדלר מנהל מוזיאון קדמן למטבעות שאמר לו " לידרמן זה בחור צעיר בשם קובי , אני לא יודע יותר מזה. "ד"ר קינדלר כנראה לא היה מרוכז ולא תאר לעצמו שאולי לצעיר הזה יש הורים, כלומר לי. מי אמר שיקה זה קיצור של יהודי קשה הבנה?
המזל הטוב שלנו היה כמובן דני שלזינגר שרוצה לדעת אם מאחורי המכתבים האלה יש אנשים החיים איתנו פה בישראל. דני עושה כמה ברורים טלפונים אם יש איש ואשה עם שמות מתאימים. את השאגה "מצאתי הם חיים!" שמעו בכל לב תל אביב. דני שלזינגר משוגע על ניירת ודברים ישנים. כתבי יד מתקופת המנדאט מביאים אותו למה שקרוי במקומותינו אורגזמה. אם אתם רוצים לקבל שעור מוקפד על אבני קלע הלניסטיות ורומיות אז דני הוא הכתובת. כתבי יד, כרזות ישנות גם. ויש עוד הרבה דברים שדני מכיר ומבין בהם מצויין.
ועוד על דני ומקום עבודתו ואפילו היסטוריה משפחתית של הוצאת סיני  

"הוצאת ספרים סיני" היא מהותיקות בהוצאות הספרים היהודיות .
ההוצאה נוסדה בשנת 1853 בפרסבורג תחת השם יוסף שלזינגר  שהיה מייסד ההוצאה, ופעלה בווינה ובבודפסט עד שנות מלחמת העולם השנייה.
בשנת 1939 עברו הבעלים משפחת שלזינגר לארץ,  וכאן שונה השם ל"הוצאת סיני, חברה בע"מ".

חנות ספרי קודש באלנבי סיני SINAI BOOK STORE

מכתבים יכולים לגלות עובדות, רגשות, ציפיות ובקיצור הכל, אפילו כתב יד ומצבי רוח
לימים סיפר לי דני שאת המכתב היחיד בעברית רצה להשאיר אצלו כמזכרת לאותה מציאה. רק אחרי שהבין שאני לא קורא פולנית וגם היידיש שלי היא ברמת גוי ממוצע, שינה את דעתו והוסיף את המכתב (ראה צילום).
הורי היו נרגשים ואני גם. המכתב בעברית נראה לי מיוחד. הכתב יד לטעמי יפה וגם הנוסח בעברית שלא הכרתי. אבי שמואל מציג עצמו בפני חלק ממשפחתה של אימי שעלו וחיו בארץ ישראל פלשתינה עוד לפני השואה.ישראל הלפרן הנמען ,היה דוד של אימי מצד אבא שלה. משפחת הלפרין ( ישראל, הדסה וילדיהם אלכסנדר, יצחק ודבורה ) גרה ברחוב זמנהוף 13 בתל אביב. כנראה שהבילבול באותו זמן גרם לי לשאול את אבי כמה שאלות די מרגיזות ומטופשות לגבי המכתב. שאלתי את אבי "אבא איך זה שהמכתב כתוב בעברית כזו יפה ומיוחדת. מאיפה ידעתם ככה עברית?" והיתה אפילו שאלה נוספת שלא אחזור עליה היום. אבא שלי קם ממקומו וכנראה שכמה שאלות מטופשות זה יותר מידי לארוע שכזה. "אנחנו ידענו ולמדנו עברית. ביאליק לידיעתך גם נולד באותה סביבה גיאוגרפית. ידענו עברית נהדרת של אז."

איטליה 1946 פסח שמח במארינא די לעאוקא   צילם: אליעזר מורב

המכתב מאיטליה Modena Italy 11.1.46
שלום לכם משפחתי העתידה מ' הלפרן
הנני מאמין שבאו אליכם כבר מכתבים אחדים ובהם נרשמו גם שמי שמואל לידרמן - עכשיו
עלי מוטל החוב להציג את עצמי לפניכם בכדי שתדעו אודות מי מדברים , אודיעכם
בקצרה שהנני בחירת לב געניא הלפרן והננו מזומנים לבנות ביחד את עתידנו
בארץ-ישראל. בקשנו עד היום אמצעים באיזה אופן לבוא ארצה-ובאמת איני יודע איך
להודות לכם בעד זה שהנכם עושים בעדנו.
קבלנו מכם טלגרם שהנכם עושים סרטיפיקטים בעד שלוש האחיות , ובודאי כבר קבלתם
את מכתבן אודות הכל. בשבוע הזה שלחנו טלגרם לכם ומפורשים שם שמנו, וגם תאריך
הולדתנו , מאמינים אנחנו שתבאו לנו בעזרה בימינו המכוערים. היינו בפולני בגרמני
ועכשיו הננו חיים באיטלי, ואין לנו מקום שנוכל לבנות את עתידנו.
מי יותר טוב מכם ארצי ישראלים יודעים איך הפרובלם היהודי עומד היום בשפל המצב
בכל העולם. עברנו דרך טשכוסלבקי הדמוקרטית ובנש נשיאיהם הפופלרי הרצה
בפומבית - שאינו מקבל את האומללים שנשארו בחיים מתאי הגז ההיטלריזם יותר איני
צריך כבר להוסיף מפני שניכר כבר מצבנו בפולניה דמוקרטית שעוד היום דמינו נשפך
כמים. אוסיף רק לכם שבמשך שנות המלחמה היתי בצבא הרוסי וראיתי את הגן עדן
הקומוניסטי יפה האידיאולוגיה וכל יהודי שראה את עתידנו בעולם בתור קומוניסטי מוכרח
לבוא לידי החלטה שאין לנו מקום אפילו שם - שבכל נשמתו הרוסית הגסה הנהו משטין את היהודי.
מוכרחים אנחנו כבר לבנות את עתידנו בארץ שנוכל אחרי גמירת עבודתינו היום יומית
לצאת אל השוק בלי פחד שמאחורינו מחכה עלינו המות.
הנני גומר את מכתבי ופורס בשלום כל המשפחה הבלתי נכרת לי - וארשה לבקש מכם
תשובה מיד מבלי להמתין - תודה לכם מראש בעד שתעשו למעננו.
ידידכם הבלתי נכר לכם שמואל לדרמאן

המכתב של אבא 1946 מודנה איטליה צילום:אליעזר מורב


מכתבים מהזבל פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן ב MySay