יום ראשון, 8 בדצמבר 2013

חתונה ברומא



חתונה ולוויה לא שוכחים 
ביבי נתניהו נסע לרומא והדליק נרות חנוכה  בבית הכנסת הגדול. יעל שכנאי ירום האחיינית שלי  מחדרה גם הייתה שם בחופשה מענגת ורק אנחנו נשארנו בבית ובסבבה וככה נזכרתי בחתונה ברומא. הגיע הזמן לבקר ברומא כי כל הדרכים מובילות אליה. ככה גם נזכרתי שוב בחתונה של התאומות ברומא. 
יש משפטים בלתי נשכחים. אולי זה בגלל שחוזרים עליהם מספר רב של פעמים ואולי בשל החוכמה שמסתתרת מאחוריהם. את המשפט האלמותי הזה (חתונה ולוויה לא שוכחים) שמעתי מאמא שלנו יותר מפעם אחת. אני מאמץ אותו כדבר עובדתי, נכון ובלתי ניתן לעירעור. עובדה של החיים וגם של קצת אחרי.
חתונה זה שמח ולוויה זה עצוב! לפעמים זה מתערבב ואז יש עניין מיוחד!
חתונה יותר עצובה מלוויה מפני שנזכרים בחתונה האישית. בלוויה שלך אינך יכול להיזכר!
תאריך החתונה תמיד יופיע בכתובה! תאריך הפטירה תמיד יופיע במצבה!

"חתונה ולוויה לא שוכחים!"
הרבה פעמים אני מוצא את עצמי חוזר ומשנן את המשפט "חתונה ולוויה לא שוכחים". יש גם גרסאות משודרגות שבהן הנושא חוזר באופן יותר מתוחכם כמו למשל "לא הייתי בחתונה אז אין שום סיבה שאלך ללוויה". זה כמובן לא זהה אבל אתם בטח מבינים את הכוונה הכללית הטוענת למשל, שאם לא הוזמנתי או לא הייתי שותף לשמחה ולעסקים טובים, אז למה שאלך ללוויה או בעצם  אתבקש לתרום את חלקי בשעה קשה, המצריכה עזרה כספית למשל. בהחלט טיעון חזק עם יכולת התנגדות חלשה.

אני לא מכיר אותך בכלל וגם לא הייתי בחתונה שלך!
יצא לי יותר מפעם אחת להסביר למישהו שאין שום סיבה שבעולם שאגיע ללוויה כשלא הייתי נוכח בחתונה. והתמים פותח עינים ולא מבין איזה לוויה ואיפה החתונה שאני מדבר עליהם והוא מכיר אותי בקושי כמה ימים ובחתונה שלו שהייתה בכלל בארץ רחוקה הוא אפילו לא ידע שיש טמבל שכמוני בארץ הקודש.
כמה פעמים בחיים מצאתם את עצמכם אומרים את המשפט הבא "בטח שאני מכיר אותם, אפילו הייתי בחתונה שלהם". או "מה אתה אומר לי מי זה פלוני, הייתי בלוויה שלו". עובדה ששני הארועים האלה נחרטים לנצח.

זוכרים את הטוב והשמח וגם את הרע והעצוב
"חתונה ולוויה לא שוכחים" הוא במקור צרוף מילים עם משמעות פשוטה. שני ארועים שבהחלט נחקקים בראש של השותפים המרכזיים. בחתונה הזוג אמור לזכור את מי שבא לכבד אותו ואולי אפילו מה וכמה הביא כל אורח. הנוכחות בחתונה היא הנזכרת , הנרשמת והאמורה להוכיח משהו. בלוויה זה ברור. אם פלוני לא בא ללוויה של אבא שלנו אז גם אנחנו לא חייבים אלא אם כן יש פטור וסיבה ראויים. חסד של אמת זה לצדיקים על אמת. רצוי שמי שהיה בחתונה יגיע בשעת הצורך גם ללוויה, בתנאי כמובן שהוא איתנו. ככה זה בחיים, חשבונות פתוחים ואינסופיים. יש הרבה מנהלי חשבונות לא מדופלמים בתחום החתונות והלוויות.
משפטים חכמים עוברים שינויים קלים עם הזמן. בדרך כלל המקור הוא קדום יותר ובשפה אחרת. יוונית, לאטינית , ערבית וכנראה גם שפות אחרות וממקומות שונים. את המקור למשפט הזה אני לא יודע. לא שאלתי את אמא שלנו בזמן ועכשיו זה קצת מאוחר. ניתן לשער שזה מפולנית ואולי מיידיש שם החוכמה היהודית באה לידי ביטוי באופן מאד מוצלח לטעמי. אמא שלנו כנראה שלא המציאה משפט מחץ זה. כל הזכויות שמורות לאחרים. אם לא אקבל תגובה רשמית יתכן וארשום משפט זה כפטנט רשום של אמא שלנו בכל זאת.

למה ילדים לא נוכחים בחתונה של ההורים שלהם?
כזוג צעיר ומשועמם היינו נוהגים מדי פעם לצפות בקלטת החתונה שלנו. חשבנו אז שאנחנו מה זה מיוחדים וצעירים לנצח. הילדים שלנו היו ממש פיצפונים ואני זוכר שהם ממש בכו ומיאנו להפנים את עובדות החיים. ניר וגילי התעצבו כשהסברנו להם שהם לא היו שם כי ככה זה עם ילדים הנולדים מאוחר יותר. הם ראו שם את כל המשפחה ורק לא את עצמם. אומרים לי בזה הרגע שהדבר הזה חוזר על עצמו גם במשפחות אחרות.

חתונה כפולה
בחתונה של הורי לא הייתי וזה די ברור למרות שלאחרונה זה דבר שהולך ומשתנה במקומותינו. אפילו שתי אחיותי הבוגרות לא היו. הורי התחתנו באיטליה שאחרי מלחמת העולם וזו הייתה חתונה כפולה יחד עם אחותה התאומה של אימי. בית הכנסת הגדול ברומא זה יופי של מקום ועדין לא ביקרתי שם. יש אפילו בולים ומזכרות מהמקום ואתם מוזמנים לקרוא על המקום המיוחד הזה. אנחנו עוד נחזור לשם עם  פוסט ספציפי.

גניה ורניה בחתונה כפולה ברומא על נהר טיבירי, 27 בדצמבר, 1946
צילום: ויטוריו דה סיקה ופדריקו פליני


מעולם אני לא זוכר שהורי חגגו את יום נישואיהם ומענין למה. גם הדודה והדוד שלי לא ולכן התאריך הזה לא נחרט מעולם. אבא שלי בטוח ידע ואפילו את שני התאריכים. אחותי אראלה זכרה שזה היה כמה ימים לאחר יום ההולדת של האחיות התאומות והיא הכי צדקה. דבורלה עוזרי לבית גרבש הבת דודה שלי, גם ניסתה וזה היה קרוב אבל לא בדיוק ואפילו שמחה לדעת שיש לנו כתובה מקורית מאז כי זו של הוריה לא שרדה.

בסימנא טבא ובמזלא מעליא
למזלנו נשארה אצל הורי הכתובה המקורית מהחתונה ברומא וככה אנו יודעים את התאריך של החתונה כי כיום קשה לקבל את המידע המדויק וכל אחד זוכר משהו אחר ולכן טוב שיש תיעוד מקורי. שתי משפחות 7 ילדים, נכדים , נינים ועוד נספחים שונים ואין תשובה מדויקת מתי אבא ואמא התחתנו אבל בדיוק. מזל שיש כתובה מקורית מרומא איטליה ושם כתוב בזו הלשון "בשישי בשבת ארבעה ימים לחדש טבת שנת חמשת אלפים ושבע מאות ושבע לבריאת העולם למנין שאנו מנין פה רומא מתא דיתבא על נהר טיבירי".
אז בדקנו בשתי הדרכים גם בספר מיוחד לנושא וגם באינטרנט והגענו לאותה התוצאה וכעת אנחנו בטוחים שיום ו' ד טבת התש"ז יוצא 27  לדצמבר 1946. ותודה לדני שלזינגר ולפנחס בר זאב.
תאריך פטירה זה מאד קל. אם יש מצבה כתוב עליה יום ולילה. אפילו יש פטנט חדש של שרות מיסרונים של חברה קדישא ישר לפלאפונים. כשזה  סופי זה סגור והרמטי. להתראות בשמחות אנשים טובים. 
"חתונה ולוויה לא שוכחים!"  פורסם לראשונה במגזין של קובי לידרמן בMySay



הכתובה של שמואל וגולדא מרומא על נהר טיברי  שנת 5707 לבריאת העולם 27 לדצמבר 1946


 גם כעת בשנת 2015 יש חתונה בבית הכנסת הגדול ברומא. מזל טוב



בית הכנסת הגדול ברומא עם הכיפה המרובעת


שומעים הסבר נהדר בבית הכנסת הגדול עם sara cava


רם ונישא בית הכנסת היהודי ברומא עם הכיפה המרובעת ולמטה נהר הטיבר ממשיך לזרום

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה