יום ראשון, 12 באפריל 2015

מזילוס עד אילת - דוד תגר

הבריטים מונעים רכש משחתות באיטליה \ הנספח הצבאי בקהיר משגר מברק סודי \ האמריקנים מבקשים לעכב העיסקה \ ישראל מקבלת משחתות אך גם מצריים \ משחתת מצרית מפגיזה את המפרץ \ מארב לטרפדות מצריות מסתיים בטיבוען \ אוקטובר 67' ארבעה טילים רוסיים מטביעים את "אילת"

מאת  דוד תגר

המושכים בחוטים

גם כאשר פנו הבריטים אל ישראל בשנת 1955 והציעו לחיל הים לרכוש שתי משחתות מדגמי "האנט" או " זמבזי ( z )" עדיין היו גורמים במשרד החוץ הבריטי שלא היו שלמים עם החלטה זו והמליצו לבטלה או לעכבה.

מספר מפקד חיל הים לשעבר האלוף שלמה הראל בספרו "לפניך הים" : פניית הבריטים נועדה לבלום רכש ישראלי של משחתות חדישות באיטליה. "נתבקשתי להודיע לאיטלקים כי בישיבת הממשלה הקרובה ממש ערב חג הפסח, יובא הנושא לאישור הממשלה".

אולם החלטה צפויה זו נודעה ללא ספק לבריטים אשר פנו מיד לגורמים בישראל. או אז קיבל הראל מברק נוסף בו נאמר "הפסק משא ומתן עם האיטלקים וצא מיד ללונדון לברר את הפרטים" . כך החל משא ומתן עם האדמירליות בלונדון בהשתתפות שמעון פרס, אז במשרד הבטחון, בסופו של דבר נרכשו שתי המשחתות "אילת" ו"יפו" הלא הן "זילוס"  ו"זודיאק".

ומאחרי הקלעים מתרחשת פעילות קדחתנית. הנספח הצבאי הבריטי בקהיר שולח מברק ללונדון ואומר "העתונות מדווחת על אספקת שתי משחתות לישראל…נשאלתי שאלות רבות…אבקש פרטים מתי תהיינה מוכנות לפעולה… 20.7.55 "
למחרת מתקבל אצלו מברק תשובה :  " זילוס וזודיאק נמכרו לישראל…מינגס וזניט נמכרו למצריים…תהיינה מוכנות באמצע 1956 ".

מסתבר כאן לראשונה כי הבריטים אכן כן הציעו לישראל להזמין כלים חדשים במספנות  "יארו"  yarrow - אולם משיקולים תקציביים הוחלט בארץ לרכוש את המשחתות הזמינות.

גורם נוסף משך בחוטים. היו אלה האמריקנים, הם ביקשו, לדברי משרד החוץ הבריטי, לעכב את המגעים עם ישראל ומצריים גם יחד, כך עולה ממסמך משרד החוץ הבריטי מיום 11.5.55 . אולם התנגדות זו הוסרה כעבור עשרה ימים.

כך או כך, ב- 17.6.55 מחליט ככל הנראה ראש ממשלת בריטניה לאשר סופית את מכירת המשחתות לישראל והחלטה זו נמסרת לאדמירליות על ידי מזכירות ראש הממשלה בלונדון. ארבעה ימים מאוחר יותר נשלח מברק מסכם מהאדמירליות כי אכן אפשר לברך על המוגמר, המשחתות נמכרו כדת וכדין לישראל ולמצריים.


זירת הים הצפוני במלחמת העולם השניה

שדריתה של "אילת" ק – 40  הלא היא אניית הוד מלכותו "זילוס", הונחה ביום 5.5.43 במספנות "קאמל ליירד" לחופי הנהר הגדול "מרסי" (Mersey) במערב בריטניה בואכה ליברפול. נבנו 8 משחתות מדגם זה הידוע כדגם "זמבזי" אוz  .לפרוייקט ניתן השם -  שייטת החירום העשירית.  המשחתות שנבנו היו: זילוס, זודיאק, זמבזי, מינגס, זפייר, זברה, זניט, זיסט.

"זילוס" zealous ( בעברית – נלהב,מסור,קנאי,להוט ) הושלמה במהירות חסרת תקדים, תשעה חודשים בלבד. היא הושקה בבוקר 28.2.44 ויצאה להפלגות הרצה ,ניסוי מערכות,השלמות זיווד וחימוש. וכך נמסרה לידי הצי כשירה ביום 9.10.44 . מידותיה הן: אורך מירבי 362 רגל, רוחב 35 רגל, דחי 1740 טון.
 הקו המנחה בתיכנון שייטת הזמבזי היה הקניית כושר לווי שיירות בים הצפוני הסוער, עמידה בתנאי קור עז, לוחמה בצוללות, טרפדות ובסיירות הגרמניות. לא בדיוק תואם את זירת מזרח הים התיכון.

מיד עם כניסתה לשירות החלה "זילוס" בלווי שיירות לרוסיה וביתר דיוק לנמלי מורמנסק וארכנגלסק דרך הים הצפוני וים ברנט אל מפרץ קולה.

בינואר 1945 השתתפה במבצע גדול לזריעת מוקשים במימי נורבגיה, שם המבצע – "שפילבינדר". שלשה מאנשי הצוות קיבלו ציון לשבח . באפריל יצאה לתקוף שיירות אספקה גרמניות לנורבגיה, שם המבצע "פוקסקייס". 54 מאנשיה קיבלו ציון לשבח בעת מבצעים ללווי השיירות בים הצפוני לרוסיה64ra -  ו – 64 jw .

במבצע נוסף, עם שלש משחתות נוספות, נשלחה לחלץ 525 אזרחים ולוחמי מחתרת נורבגיים שנמלטו מהכיבוש הגרמני שהיה כבר בנסיגה דרומה, רובם נשים וילדים, החילוץ הנועז נחל הצלחה. לאחר כניעת גרמניה המשיכה המשחתת, עוד עשור, לשרת בצי הבריטי שהיה עתה גדול מהנדרש.  כאן עשתה ממשלת בריטניה מאמצים למכור משחתות עודפות ולהצטייד בספינות חדישות יותר.


יירוט ראשון במפרץ חיפה

ללא סיוע אווירי, ללא כלי שייט נוספים, נשלחה המשחתת המצרית "איברהים אל אוול" בהתגנבות יחידים,רב החובל המצרי היה רושדי טמזין קיבל הוראה להפגיז את נמל חיפה והמפרץ. מעשה אמיץ הגובל בהתאבדות. היתה זו משחתת קלה , בריטית לשעבר, אחת מדגמי האנט, בעלת שני צריחים וארבעה תותחי 4 אינץ' דו קנים, 2 תותחי 20 מ"מ, פצצות עומק, אך ללא משגרי טורפדו, 150 אנשי צוות ומהירות 27 קשר.  האם חיל הים נרדם בשמירה ? המשחתת המצרית פותחת באש ממרחק של שישה מילין. הזמן 31.10.56 מלחמת "קדש". היא מצליחה לשגר כמות בלתי מבוטלת, 160 פגזים, ומתחילה בנסיגה.

ספינת המשמר מ.ח. 14 מזהה הבזקי ירי ומדווחת למפקדת חיל הים.

 "אילת" "יפו" ו"מזנק"  נמצאות במרחק 32 מילין מחיפה. בחדר המבצעים על הכרמל מבחינים במטרה בלתי מזוהת במפרץ. הפריגטה הצרפתיה "קרסינט" המתגברת את חיל הים במסגרת המבצע בהגנה על חיפה, מקבלת פקודה באמצעות קצין קישור של חיל הים המוצב בה רמי לונץ – לפתוח באש על האויב ולצאת למרדף. היא יורה 64 פגזים לעבר האיברהים הנסוגה מערבה, אחד ממנועיה של הצרפתית מתקלקל.

פלגת טרפדות בפיקוד נפתלי רוזן מקבלת פקודה לצאת מהנמל למירדף אך מתקשה לבצע עקב האיטיות בהסרת מחסום הכניסה לנמל. בנמל חיפה הסבירו שהפקודה לא הגיעה, הטרפדות תמרנו ויצאו ברווח בין הרשת לשובר הגלים, קיבלנו נקודת ציון שגויה והגענו לאניית נוסעים, ”כשכבר הגענו העניין היה גמור " עדותו של אל"מ נפתלי רוזן מפקד שייטת הטרפדות דאז.

סא"ל אריה ב. רע"ן מודיעין ימי - מאזין לקשר הימי של רב החובל המצרי עם מפקדתו. באישור מפקד חיל הים האלוף טנקוס מועבר המידע למפקד השייטת הישראלי. רב החובל המצרי מבחין בשייטת הישראלית המתקרבת אליו, הוא פונה צפונה ומבקש חיפוי אווירי סורי. חיל האוויר הישראלי מוזנק באמצעות קצין הקישור פנחס א. ומטוס דקוטה כתצפית מעל, מכוון את מטוסי חיל האוויר.

 "אילת" ו"יפו" מופנות לעבר המשחתת המצרית. בשעה 05.32 הן פותחות באש מטווח 9000 יארד. אילת ירתה194 פגזי 4.5 אינטש, יפו ירתה 242 פגזים. מפקד השייטת הוא אל"מ שמואל (סאמק) ינאי, מפקד "יפו" הוא יוחאי בן נון, אז סגן אלוף. מפקד "אילת" הוא סגן אלוף מנחם כהן.

המפקד המצרי מדווח בקשר על הפגיעות בו. הוא אינו יודע שכל מילה שלו נשמעת במפקדת חיל הים בחיפה.
 
בשעה 06.00 נפגעה המשחתת לראשונה בדוכן תותחי הנ.מ שלה. תחמושת מתפוצצת, פגיעות גם במערכות המנוע. היא מורידה את מהירותה ל – 15 קשר. 06:37 מטוסי "אורגן" של חיל אוויר מרקטים את המשחתת המצרית. פגיעות טובות. 07:10 המשחתת מניפה דגל לבן ונכנעת חלק מהצוות נוטש. 07:40 קבוצת השתלטות מהמשחתת "אילת" עולה על האונייה המצרית. 09:45 המשחתת המצרית נגררת לנמל חיפה. לימים הצטרפה לחיל הים, היתה זו ק-38 "חיפה".


מלקחיים במארב הלילה

בעשירי ביולי 1967 בשעת לילה החל קרב "רומאני" בין המשחתת "אילת" והטרפדות "איה" ו"דיה" לבין שתי טרפדות מצריות. היה זה למעשה מארב. בשעה 21:45 אותרו שתי טרפדות מצריות יוצאות מנמל פורט-סעיד. מפקד "אילת" רב החובל יצחק שושן צמצם מרחק והתקרב אל המטרות. גם מפקדי ספינות הטורפדו, סרן אלי רהב בספינה ט-208 וסרן חיים גבע בספינה ט- 207 עשו כך.                                                       

התפתח קרב מטווח קצר ובמים רדודים שבסופו התפוצצה הטרפדת המצרית וטבעה. היה זה בשעה 23.53. שלש דקות מאוחר יותר התפוצצה גם הטרפדת המצרית השניה, פגעו בה הטרפדות הישראליות. שמונה פצועים על סיפונה של "אילת", רובם מרסיסי התפוצצות הטרפדת המצרית.


ארבעת טילי הסטיקס

ביום שבת, 21.10.67 ערכה "אילת" סיור ריבונות שגרתי באיזור נמל פורט-סעיד. המשחתת היתה מצוידת במערכת לזיהוי אותות מכ"ם ושיגור טילים. אותות כאלה זוהו אך לא דווחו לגשר הפיקוד.

לפתע הבחין הצופה על הגשר במעין רקטה ירוקה נעה מכוון נמל פורט סעיד אל "אילת". היה זה טיל ים ים רוסי איטי יחסית ומגושם מסוג "סטיקס". 5.2 מטר אורכו, 76 ס"מ קוטרו, משקל 2125 ק"ג, מהירות 0.9 מאך ,ראש נפץ 513 ק"ג. היה עליו לטוס  26.5 ק"מ עד לאניה,  שתי דקות בקירוב.

 רב החובל יצחק שושן מתעשת ומכריז "אזעקה – טיל - אזעקה". ניתנת פקודה להפנות את הירכתיים לכוון הטיל המתקרב כדי לצמצם את החשיפה ולהגביר את כח האש. אך היה זה מאוחר מדי.

תותחי 40 מ"מ ומקלעי 0.5 פתחו באש אך לשווא. הטיל המגושם (מוצג במוזיאון חיל הים) פגע  במרכז האניה, חדר המכונות נהרס.

 מספר סא"ל יצחק שושן בספרו הקרב האחרון של המשחתת אילת: "במקום בו ניצבו קודם לכן דוכן בעל ארבעה צינורות טורפדו ומבנה שעליו היה מוצב תותח 40 מ"מ דו קני, נפער חור ענק" . לפתע הגיח טיל שני "ההרס היה נורא" זעקות הימאים שנפגעו נשמעו מכל עבר, רפסודות ההצלה רוסקו, פרט לשתיים שצפו במים. רב החובל הורה להתכונן לנטישה. על המשחתת גם חניכי קורס של חיל הים.

משה לוי, מפעיל מכ"מ בספרו - הנשמה  ה-48  - כותב: "ואז הזדעזע החדר כאילו התנגשה האניה בסכר של ברזל…מכשיר המכ"ם קרס תחתיו מעלה עשן…השעון, מד העומק וצינור האינטרקום נתלשו ממקומם ונפלו…"

חדר האלחוט נפגע. המשחתת נמצאה במרחק 15 מיל ימי מהחוף. בנתיים נוטרלו על פי הנוהל  ובחכמה מנגנוני פצצות העומק שהיו על סיפון הירכתיים. המשחתת נטתה 12 מעלות שמאלה. לאחר מאמצי תיקון ואילתור נוצר קשר עם החוף במכשיר קשר נייד. ניתנה הוראה להוריד פצועים לרפסודות, חדרי המכונות היו מוצפים, מערכות סודיות נופצו בגרזנים כדי שלא יגיעו לידי המצרים לאחר טביעת המשחתת.

השעה היתה 17.14 השמש שקעה, מרבית האנשים ישבו על סיפון החרטום, עלטה כיסתה את הכל. המשחתת המשיכה לנטות הצידה, ניתנה ההוראה לנטוש. השעה היתה כבר 18.40 ואז מגיע הטיל השלישי. "אילת" חזקה ואצילה, 110 מטרים של פלדה, נוטה על צידה ושוקעת אט אט בים הכל כך רדוד, כ-33 מטרים בלבד.

אחרוני הצוות ורב החובל גולשים למים נתקלים בסנפיר הצד ומתרחקים בשחיה.
"אילת" ממשיכה לטבוע, חרטומה מזדקר מעל למים בזווית בת 45 מעלות. אז נוחת הטיל הרביעי במים בקרבת החרטום, גורם לנפגעים נוספים והאניה נעלמת.

הניצולים התרכזו בקבוצות, המים קרים, הזמן  כנצח. לפתע החלו נורי תאורה צונחים משמיים, המחלצים הגיעו. מטוס "נורד" כפול זנב של חיל האוויר איתר אותם ומצניח גם סירות גומי. שתי טרפדות מגיעות ואוספות ניצולים. הליקופטר חיל האויר מסוג פרלון-  מעלה אליו ניצולים ומעבירם לנקודת טיפול ראשונית בחוף הים, צוות רפואי מיומן ממתין לניצולים, הם מוטסים לבתי החולים.

שנתיים וחצי מאוחר יותר נסגר מעגל, חיל האוויר הישראלי מטביע את "מינגס" לשעבר אחותה של "אילת" בצי הבריטי, המפליגה בים האדום בשם "אל קהר" גם היא נמכרה למצריים באותה עסקה מפורסמת. במלחמת יום כיפור הטביעו חיילי השייטת את הסטיל  המצרי שירה טילים על אילת שאותר בנמל ערדקה בים סוף.

47 לוחמי "אילת" נפלו בקרב. פרק חדש נפתח בתחום לוחמת הטילים בים. 24 שנים לאחר שהחלה בנייתה סיימה "אילת" את תפקידה, שמה הוענק לה לאחר ש"אילת" הראשונה א-16 סיימה את תפקידה.

א-16 ממלחמת השחרור, הייתה במקור  שוברת קרח  צבאית – חמושה, מדגם "נורטלנד", היא הגיעה לישראל כספינת המעפילים "מדינת היהודים". שופצה, חומשה ולקחה חלק בקרבות הים במלחמת השחרור.

לאחר אבדנה של ק-40 "אילת" קיבלה ספינת טילים מדגם סער 2  את שמה. עם תום שירותה, הוענק שמה המחייב כל כך- אח"י אילת לספינת הטילים החדישה של חיל הים הישראלי מדגם סער 5.

      
מסלול המשחתות והקרב. 



 המשחתת המצרית בשבי


המשחתת ק-40 אילת

דגם המשחתת שנבנה על ידי דוד תגר











 מפת המשחתת המצרית ובה המטרות שעליה היה להפגיז

החיפושית של אבנר וקרן השפע של ויסהוף

חיפושית של אבי אבנר בטכניקה מעורבת

ראיתי אתמול ציור חמוד של חיפושית ומיד עלה לי בראש סיפור (קצר?) ונחמד מפעם. אבי אבנר מצייר דברים בטכניקה מעורבת ואני אוהב את זה ומתברר שלא רק אני, אז בבקשה אל תדחפו ויש מספיק לכולם, כי אבנר בחור חרוץ ואם מישהו רוצה משהו אז יהיה בסדר. העבודות שלו עשויות ידנית ואם מישהו סובר אחרת אז בסדר ויש מצב שגם ההוא יעשה זאת ידנית, כי ביד כידוע עושים הרבה דברים. חברים להרגיע בבקשה.

המון חיפושיות ובהרבה צבעים ואפילו בברזיל
חיפושיות זה דבר ממש קסום וכל אחד כמעט מיד מתעורר כי חיפושיות עושות את זה. יש המון חיפושיות וככה גם הסיפורים והאוספים שמאחוריהן. יש אספני חיפושיות כנושא וזה לא נגמר בכלל. והיום לא על בעל החיים ואפילו לא על הרביעיה של התקליטים הנהדרים, כי אם על המכונית מפעם שהייתה מכונית מאד פופלארית בכל העולם, ולנו לא הייתה מעולם ובטוח שיש לי נימוקים משלי. אם נגיד היטלר זה מספיק ובואו נתקדם בבקשה כי הזמן קצר, המלאכה מרובה ובעל הבית דוחק ואפילו הפועלים לא משהו היום. שנל יודן שנל!

נגה ואייל והחיפושית שלהם בצבע צהבהב ממש כמו הצוללת של החיפושיות
אני זוכר את החיפושית של איל ונגה אלבלק שהם במקרה הגיסה והגיס שלי מצד הכלה הקלילה מאד שקוראים לה מינה המיוחדת במינה. אני גם יודע שלחיפושיות של פולקסווגן אין רדיאטור כלומר מצנן, כי כידוע לכל אני גם מומחה מקומי ואזורי למצננים לרכב ולתעשיה מתוצרת רדיקור ואפילו כאלה של מתכת קיבוץ נחשונים אז בבקשה אל תחפשו את המצנן של החיפושית כי הצינון שם זה צינון אויר ואני לא אתפלא אם יום אחד יתברר שבמקור דובר שם על צקלון B.
אני זוכר הרבה חיפושיות החל משנות השישים והלאה. זה לא היה פיג'ו 404 אבל אוטו נוסע והיו כאלה שלא הסכימו להחליף אותו בשום דבר אלא אם זו חיפושית אחרת. תמיד אני בבעיה לגבי אוטו ומכונית כלומר זכר ונקבה וסימפטיה אישית מבחינתי הרבה נגישה למכונית אז מעכשיו החיפושית זה היא. הסיפור של רכב והבעלות עם הרגש והאורגזמה כלפיו הינם אניגמה בלתי פתירה ולדעתי רכב לכל פועל זוהי סיסמא נוראה ורק בשל אותו שפמפם קטן והשביל בצד המתלווה לזה. שנל יודן שנל שנל.


אוטו לכל פועל - הנרי פורד אנטישמי עם תעודה וגם פרו נאצי
בכל זאת כשאני רואה חיפושית או ציור שלה אני נזכר במטבעות ואלו לא מטבעות גרמניים בכלל. אפילו הרבה מטבעות מסוג אחד ומיד תבינו ואל תרוצו לשום מקום כי הפעם האחרונה שיהודים רצו זה נגמר בקרמטוריום ועליה לשמים ואוושויץ לא לבד וימח שמו של מי שאמר שנל יודן שנל.
פעם אחת וזה היה ממש מזמן אבל בטוח שאחרי מלחמת העולם השניה ובעצם אפילו אחרי איזו מלחמה אחרת כי העולם מלא במלחמות ובכלל חרב ודרב זה הביזנס האמיתי. מכוניות נועדו לנסוע והכי חשוב שיהיו שם אנשים ואפילו חיילים בדרך אל היעד הבא. אם לא היו מכוניות לא היו מלחמות ותעזבו את הגמלים של פעם והסוסים כי זה היה. אף פילדמרשל לא היה מסתכן לרכב על משהו כמו פיל עם כל הלוגיסטיקה מסביב. ברכבים ניתן גם לעשות סקס ואם הנשים היו מפסיקות לשתף פעולה ומבקשות שלום כל הסיכסוכים היו נפתרים. אלוהים תעצור אותו כי זה משתלט עלי.


בחור קטנצ'יק אבל ממוקד מטרה
זה היה לפני כמה שנים ואם לא תסיטו אותי מחוט המחשבה שמעולם לא היה לי אז אוכל לגמור עם הסיפור המטופש הזה של המטבעות והחיפושית. מגיע אלי בחור ממש חמוד ואפילו כזה די קטנצ'יק כי הוא לא היה גבוה ויש מצב שאפילו לפני צבא אבל לא שאלתי אותו לגילו המיוחד כי הוא דיבר אוטוסטרדה והיה מאד יעיל ואני לא אתפלא אם היום הוא בתפקיד מאד דינמי ואין לי מושג מיהו' אבל אני יודע שהוא הראה לי דוגמה של מטבע חמישה שקלים מפעם בצבע צהוב שמעולם לא השתגעתי על העיצוב שלו ולא איכפת לי שאליעזר ויסהוף לא יאהב את דעתי אבל ככה אני חושב ואליעזר ויסהוף עשה דברים רבים ויפים ומקסימים ויש גם נפילות ודעתי היא דעתי ובוא נסכם שככה אני חושב ואני כמעט בטוח שאיש גם לא כל כך מבין מה יש שם ולמה התכוון המשורר. סליחה ויסהוף ונתראה בקדמן וגם בשבעיות.




אז הבחור מראה לי את המטבע ואני מראה לו את אותו דבר שגם לי יש כי גברים תמיד מראים בחזרה את מה שיש להם וכמובן שאני מראה לו מטבע דומה כי יש לי דלי עם מטבעות שונים והבחור הצעיר אומר "תשמע יש לי הרבה מזה ורק כזה" אז אני אמרתי בסדר כי כמה כאלה כבר יכול להיות לבחור קטנצ'יק עם כזה מטבע שויסהוף עיצב אבל רק צד אחד והצד השני של נתן קרפ.

עודף ועוד עודף ועוד עודף 
"יש לנו הרבה ואמא שלי ביקשה שאני אפנה את זה והם אפילו ישלמו לי בשביל ההובלה ואולי אני מוכר לך את זה". אמרתי לאותו הצ'יק הזה ש"אין בעיה כי מה כבר יכול לקרות ואני קונה לפי משקל מטבעות זבל ואפילו אחי הבכור שלמה אוחיון קורא לזה עודף". עודף זה מושג נפלא ואני בטוח שעשו על זה דוקטוראטים רבים. עודף ולא מועדף ולא שמעון עדף  כי אם אדף ולא עדיפויי ורק עודף ותחשבו על זה כי אם יש לך עודף אז סימן שזה עודף לך ומיותר כמו עודף משקל ואפילו הודף אותך ואולי גם היהודים היו פעם עודף ולכן התיכו אותם כמו שמתיכים חלק מהעודף הזה אבל לא רק.
הסברתי לבחור שאני קונה לפי משקל. אז  בזמנו זה היה אולי 5 שקלים חדשים לקילו והיום זה עשרה ש"ח ומי שרוצה מוכר ומי שחושב שהוא יקבל יותר במקום אחר אז בסדר שיחפש את עודפי החיים שלו ונתראה בסוף במחסן העודפים.

בעבודה של אמא
הבחור הצעירצ'יק והקטנצ'יק אומר לי "אני נוסע לאמא לעבודה ומביא לך את זה. הכל בכאלה שקים חזקים מבד ממש שקיות טובות ובסדר נשקול את זה. לא חשבתי שזה יהיה סיפור כי הרבה אנשים חושבים שיש להם הרבה ובסוף מגיעים עם כמה קילו בודדים והנסיעה באוטובוס עולה יותר ואם לקחת אוטו אז הדלק בכלל אכל לך הכל, אבל בשביל לפנות עושים הכל ויש כאלה שישימו ליד העץ ושאחרים יסתדרו עם זה. ליד העץ ברחוב יש לעיתים אוצרות.
הבחור מבטיח לחזור עוד היום למרות שאני מסביר לו שאין לחץ בגזרה אבל הוא אומר שמא אמרה לגמור עם זה כי בעבודה שלי זה תופס מקום. אין לי כוח להתווכח עם לקוחות צעירים וגם לא עם מבוגרים כי תמיד הם צודקים וגם לא בא לי לחטוף סטירה כפי שאתמול איזה ערס הבטיח לי אבל כשקמתי הוא יצא לבחוץ כי הבטחתי לו משהו והוא הבין שיש גם ערס בצד השני ותמיד יש לי גם משהו נוסף שיכול להפתיע.




חיפושית פולקסווגן עומדת מול בן יהודה 18א בחניה כפולה עם שקים של מטבעות
נפרדתי מהבחורצ'יק הצעיר ונמוך הקומה וידעתי שאראה אותו עוד היום כי יש אנשים ממוקדי מטרה שדרך ההתנהלות שלהם יעילה והם עושים ומבטיחים ומקימים ולא עוברת שעה ואולי פחות ואני סתם כרגע זורק הערכת זמן אני רואה את הבחור ממש בחזרה כשהוא פותח את דלת החנוק ואומר לי "אני בחוץ עם החיפושית פה בחניה כפולה על הרחוב ובבקשה תעזור לי כי לא בא לי לחטוף קנס ואז יצאתי לבחוץ וראיתי אותה עומדת אבל הבנתי שהיא ככה קצת כפופה. זו לא הייתה אמא שלו כי אם החיפושית בצבע חרדל אבל אל תיהיו בטוחים בצבע כי לעיתים אני סתם ממציא והחיפושית הייתה קצת קרובה לריצפה ואני בטוח שהייתה מאד חלודה. ראיתי שיש בה שקים וכולם סגורים עם כזה חוט ופלומבה של הבנק למרות שזה לא היו מטבעות חדשים כלומר מטבעות משומשים ובטוח שבכל שק היו כמה מאות ובטוח שמישהו ספר אותם בזמנו ואפילו שקל אותם וכעת אי אפשר למכור אותם לבנק ישראל כי הכסף הזה מת וחלאס ורק טמבלול כמו לידרמן ועוד כמה אחרים קונים, וגם אחי הבכור שלמה אוחיון ונאחל לו בריאות שלמה ואריכות ימים טובים ועסקים פורחים, כי בלעדיו אני הולך לדוג דגים ולראות כוסיות בחוף מציצים וגם בגורדון.
בקיצר החיפושית שלו הייתה מלאה בשקים. עשרות שקים לדעתי ובסך הכל היו שם קרוב ל300 קילו של 5 שקלים צהבהבים כן שלוש מאות קילו לערך והוא ידע את זה כי אמא שלו בעבודה שקלה את זה. אמא יקרה לי יקרה. 

ככה אוספים כסף לטיול הגדול
האמת זה כבר הפתיע אותי כי 300 קילו ממטבע אחד ועוד בשקים זה סיפור ואמא כזו בטוח מיוחדת ולכן שאלתי אותו מאיפה זה ומה זה האמא הזה ואיפה היא עובדת? אז הבחור הזה אומר לי "מה לא אמרתי לך אמא שלי עובדת בבנק דיסקונט וזה כסף של פעם שנשכח באיזה פינה ואצלם זה רשום בשקלים ישנים וכל הערך היום זה כמה גרושים ובנק ישראל לא לוקח אז מצאתי אותך וככה גם עשיתי 1500 ש"ח וככה מתחיל כל טיול טוב למזרח ואולי זה יהיה דרום אמריקה ותודה לך מר לידרמן היקר שאתה אחד התורמים לטיול שלי." אז אמרתי לו "יופי הכל טוב ותזכור שאני קוראים אותי קובי וזהו. מר לידרמן כבר איננו והוא הלך לבלי שוב ותעשה חיים ולא חייבים להגיע לגרמניה אם ממש לא חייבים"




הקוטר: 24 מ"מ. המשקל: 6.1 גר'. השוליים: מחורצים. צד הנושא: צמד קרני שפע מקבילות קשורות בסרט; סמל המדינה; המלה "ישראל" בעברית, באנגלית ובערבית. מקור הנושא: מטבע מימי יוחנן הורקנוס הראשון (135 - 104 לפנה"ס); העריך "5 שקלים" בין שני כוכבים בעברית ובאנגלית. צד הערך:  שנת ההנפקה בעברית. הסגסוגת: נחושת 92%, אלומיניום 6%, ניקל 2%. העיצוב: צד הנושא - אליעזר ויסהוף; צד הערך - נתן קרפ. הדגמים: צד הנושא - תדהר דגן. צד הערך - ש' קרצ'מר. תאריך ההנפקה: 10 בספטמבר 1981. תאריך הביטול כהילך חוקי: 4 בספטמבר 1985. המלל מתוך אתר בנק ישראל והתמונות מתוך קטלוג שקל המקוון ותודה לפאול בר זאב וגם פנחס בר זאב זה בסדר.

יום חמישי, 9 באפריל 2015

חוכמת ניגוב הטוסיק


טוסיק ולא תחת
יש אנשים שרק שומעים את המילה תחת וישר נרתעים לאחור כאילו יש שם שד או גז רעיל. בשביל הנרתעים האלה נשתמש במילה העדינה טוסיק. טוסיק זה תמיד נפלא למרות שאני יודע באמת מהו טוסיק ומהו תחת. מי שראה את הטוסיק של לימור יודע מהו תחת ועוד איזה תחת. אלוהים ישמור את עמו ישראל בשלום מתחתים גדולים וענקים. התחת של לימור זה תופעה ואני ראיתי אותו עם בגדים ואפילו בתערוכת בולים בינלאומית ואל תמשיכו כי לעולם לא אגלה לכם למרות שכולכם מכירים אותה. את התחת שלה כנראה שלא. 
חוכמת ניגוב התחת היא ממש עתיקת ימים וכולנו בסרט הזה. יש שיאמרו שיש הקבלה לשיטת ניגוב החומוס והכיוון הנכון והטוב. יש שידברו על היד המנגבת והמנקה כמו בהודו ויש שיסבירו שיש כאלה העושים זאת עם חלוק נחל. במקרה שלנו מדובר על היד עצמה עם שטיפה ואולי אפילו עם מגבון אבל ללא עטיפה.
  

מערכת שטיפה - דולפין פלוס כרום אתר http://www.homebuzz.co.il/


דימה סקוריק קונה בשביל טוסיק שלי מתז פסס פסס
הסיבה לפוסט התחת הזה היא בעקבות זה שביקשתי מדימה סקוריק השרברב המעולה, מתז לברז כלומר לצינור בו אני מרפרש את הישבן שלי המתוק. דימה תמיד מביא לי המוצר הטוב לדעתו "מה מחזיק הכי טוב וגם מה לא עושה בעיות בכלל" וגם בחצי ממה שאני הגאון הייתי מצליח להשיגו עם מאמצים לא פשוטים.
כן אני משתמש בצינור כזה עם אקדחון המתיז מים בזרם מבוקר ידנית, וככה מנקה את אזור הרקטור המרכזי שהוא אחיו הבכור של הרקטום ואם תרצו אוכל להמשיך בזה. אני מציע לכם לא לפרוש כעת כי חוכמת ניגוב הטוסיק יכולה להועיל לכם ואפילו כספית. את החוכמה הזו רכשתי ללא תמורה מראובן אלון, שהיה במקור ראובן דומברובסקי המוכר כצ'רלי. כן הוא גם הסביר לי אותה על רגל אחת ואומר לכם שיש מצב שאם תאמצו אותה תוכלו לזכות בדירה ממש כמו צ'רלי שלנו שלצערי הרב נפרד מאיתנו.

צ'רלי היה גאון לדעתי, ולא איכפת לי שאחרים סוברים אחרת ואולי גם הפוך. צ'רלי היה סוג של גאון והמוח שלו עבד באופן מיוחד במינו והזכרון שלו היה מדהים. סוג של איש הגשם אם לא למעלה מזה. הוא גם היה מאד ילדותי ואפילו אינפנטילי לדעתי. אם תרצו אפרט אבל אולי זה יהיה בפעם אחרת כי חוכמת ניגוב התחת מחכה. אגב את צ'רלי הכירו רבים וטובים והכל בגלל המטבעות השטרות, והאוספים ואנחנו מכירים משנת 1980 וקצת. 
צ'רלי סיפר לי שאביו עזריאל דומברובסקי הסביר לו מדוע דווקא לו עצמו מגיעה הדירה בה הם גרים וזה כמובן אחרי 120. צ'רלי היה טיפונת גדול ממני ולא נישא מעולם וגם לא חשב על זה בכלל. יש מצבים שככה הכי טוב בעולם.

צ'רלי גר יחד עם אביו בבת ים באותה דירת שיכון. זה היה ברחוב קרן קיימת בעיר של אבי לחיאני הצדיק, ראש העיר הכי אהוד והנה עוד סיבה למה תושבי בת ים זקוקים למלווה קבוע ולכל החיים ואין פטורים. אבא של צ'רלי היה איש חזק מאד שעבר את אושוויץ בירקנאו כטכנאי/מכונאי של מכונות תפירה והיה לו מספר על היד. מעולם לא ראיתיו פנים אל פנים אבל ראיתי תמונה שלו מבקר במחנה אושוויץ על אותן מיטות והוא הצטלם שם למזכרת ומתברר שזה היה משהו מקובל ואני מדבר על שנות החמישים כשעוד גרו בפולין. עזריאל  לא הכיר את הדוד שלנו רובין ברי שעשה בדיוק עבודה דומה באותו מקום גם עם מספר ביד ושניהם לא זכרו איש את רעהו. היו שם בבירקנאו מסתבר הרבה אנשי מכונות תפירה. גם בארץ עבד אבא של צ'רלי במרדיקס ברחוב העליה. ראובן נהג לבקרו שם ואני זוכר חלק מהסיפורים שלו על הסביבה וכללי ההתנהגות שלמד שם. האמת שזה סרט בפני עצמו כי ראובן נהג לעיתים לספר לי הכל ומצאתי עצמי מופתע מחדש כל פעם כי יש דברים שנדמה לך מתרחשים במקומות אחרים. החיים של ראובן היו באמת סרט מסוג מיוחד במינו. אני לא מאחל את זה לאיש למרות שלא בטוח שחיים אחרים הם ערובה למשהו טוב יותר. 

צ'רלי על פי יאיר פרידמן

נולד בפולין, חי בבת ים ועבד ברחובות תל אביב 
צ'רלי נולד בלודז' שבפולין ואפילו דיבר פולנית כי ככה דיברו בבית שלהם אפילו פה בישראל אחרי שעלו ארצה בעליית גומולקה כמדומני. הם החלו עם זוג הורים ושלושה ילדים בנים וראובן היה הילד הקטן. כולם אגב נולדו בפולין. צ'רלי הוא מאגר סיפורים וחוכמה בלתי נדלים מבחינתי, וצר לי שלא הקלטתי אותו כפי שהבטחתי למרות שיש לי ממנו עשרות תמונות דיגיטליות ומיליון שעות בראש. סרט אחד היה סוגר את דמותו אבל אין לי סרט ולכן כל המלל המטופש הזה.
נהגתי לדבר איתו שעות בטלפון וגם בחיים, כי ככה רצה וטען שאני חלק מהטיפול הפסיכולוגי שלו. לדעתי זה היה טיפול דו קוטבי ואני לא יודע מי יותר חייב בחשבון הכולל. היו עוד כאלה מטפלים ומטופלים, אבל אני יודע שלרובם לא היה כלפיו כוח כי ברובם הם לא הבינו כמה צ'רלי גאון. גם מינה המיוחדת במינה נפלה בפח הזה ולא קלטה ששנותיו ספורות וביום שנפטר כאילו נפלו לה השמיים, כי חצי חודש לפני כן ישבנו איתו בבית החולים המוזר של מכבי שבבת ים.
צ'רלי אחראי מבחינתי למחמאות הכי גדולות שקיבלתי בחיי וככה גם לגבי העלבונות והחבטות. את כולם הרווחתי ביושר. לדעתי כל שאמר היה אמת גם אם הכדורים לעיתים טישטשו אותו. צ'רלי היה גאון וכדאי שתפנימו זאת. הראש שלו היה גדול וככה גם המשקל וסוכרת זו מחלה נוראית.
אני יודע שאתם כבר מתים לדעת כיצד צ'רלי קיבל מאביו עזריאל את הדירה בה גר עד שאושפז. צ'רלי הסביר שאביו אמר לו שבשל ניגוב התחת שלו עם מים וסבון וללא שימוש בכפפות הראה כי לא נגעל מהנושא הזה ולא טמן ידו בכיסוי לטקס או ניילון והמגע האנושי שלו בתחת של אבא שלו הביאו לו את הדירה. תצחקו עד מחר אבל בכל דבר יש משהו. ניגוב נעים חברים טובים. 


צ'ארלי ראובן אלון צמוד לדני ליטאי

יום ראשון, 5 באפריל 2015

לוציאן סימצס, אילן רמון וחוכמת האבק

אבק נוצר בשביל שינקו אותו
נדמה לי שכל אחד יודע מה זה אבק ואפילו בכל מקום בעולם. אבק זה משהו אוניברסלי ויש המון אנשים שמתפרנסים בסדר ואפילו נהדר רק בגלל שיש אבק ואיתו הרגישות אליו ועוד ניספחים. מסתבר שהאבק ואנחנו שותפים ואפילו עם הרבה קרדיות. מי בכלל הביא לעולם שלנו את הקרדית הזו? קרדית זה ממש דומה לקרדיט ונראה שהקרדית הזו מצאה קרדום לחפור בו וככה להתפרנס ממש מכלום. אבק אדם כנראה לא כל כך קשור וככה גם אולי אבק כוכבים, אבל אם רוצים הכל קשור ומתחבר. האם אבק זה מכת החושך במצרים? בסופת האבק האחרונה נזכרתי שלאבק יש אפילו ריח. 
כמה לוקחת או נכון יותר מקבלת עוזרת בית לשעה? כמה עולה היום שיעור פרטי במתמטיקה?

מורה למתמטיקה, חמוש במשקפיים ומקפיד בלבושו שנולד בפולין ולא תמיד שמע טוב

לוציאן סימצס ז"ל היה המורה שלנו למתמטיקה בתיכון עירוני ה' שבתל אביב. זה קרה סביב שנת 1976 לערך וסימצס כפי שקראנו לו היה המורה השלישי שלי ואפילו האחרון, ובכל זאת אני לא ידעתי מתמטיקה ורק מהסיבה הזו אני מאד עצוב ואפילו גם כעת. יש ימים שאני חולם לי, שיום אחד אהיה סוג של אלברט איינשטיין ופתאום כל נפלאות המתמטיקה וכל התורות של היחסים/ות והתבונה יקפצו לי לראש, ואז הכל יהיה ממש פשוט ונפלא ואולי אפילו נמצא מודל מתמטי שיביא שלום עולמי. מי מאמין שמתמטיקה יכולה לפתור סיכסוכים אלימים? האם אנשים ריאלים הם כאלה המבינים כיצד יש לטפל בבעיות אנושיות סבוכות? למה תמיד בשעת ויכוחים אידיאולוגים אני שומע כאלה המשמיעים תמיד כלפי הצד השני "אתם פשוט לא ריאליים!" האם יש עמים בעולם עם יכולות מתמטיות טובות יותר מעמים אחרים? איפה היהודים בכל הסיפור הזה?
מתמטיקה מקצוע מאד חשוב אבל חוכמת המתמטיקה חשובה יותר, וגם אותה לא הפנמתי ולוציאן סימצס לא עזר לי בכלל למרות שהוא מאד השתדל בדרכו המיוחדת.

חוכמת האבק על פי לוציאן סימצס וגם טיפונת מאילן רמון וסופות האבק
לוציאן סימצס לימד אותי את חוכמת האבק ואותה הבנתי אפילו מהרגע הראשון, וכמובן שזה היה בהיבט התיאורטי. מעשית אני ממש לא בטוח כי תמיד אני נזכר באותה תיאוריה רק בסוף התהליך, ואז זה כבר מאוחר. האם מישהו ערך מחקר על האבק של אותם גירים לבנים בהם השתמשו פעם בבתי ספר? מעניין אם היום עדיין משתמשים באותו גיר או שהטושים עושים את העבודה? גיר זה דוגמא נהדרת לאבק ולזה שכל חומר מכיל חומר יותר קטן.
אחת המשימות של אילן רמון האסטרונאוט הישראלי הראשון בחלל היתה בנושא סופות אבק. וככה כתוב בהידען

אילן רמון והחללית קולומביה מדליה ממלכתית התשס"ג 2003 עיצוב אהרון שבו  

"לאחר ההצהרה המשותפת של ארצות-הברית וישראל על שיתוף פעולה בחלל, יצא קול קורא למוסדות האקדמיה בישראל בבקשת הצעות לניסוי שיבצע האסטרונאוט הישראלי. הר-אבן נזכר שאחד הניסויים הציע בדיקת השפעת מיקרו-כבידה על חולדות. הרעיון היה לשלוח חולדות לחלל, לחברן לאלקטרודות, ולבחון את השפעות הסביבה החדשה על מוח החולדות בעזרת אלקטרודות. אך שיקולים פנימיים בנאס"א לגבי משלוח חולדות חיות לחלל ועליהן אלקטרודות, בנוסף על ההתנגדות של גופים לזכויות בעלי חיים, מנעו את בחירת ניסוי זה לטיסת חלל. במקום זאת, נבחר ניסוי המיידקס לתיעוד סופות אבק וסופות ברקים." מתוך הידען 

בכל דבר חייבים להפעיל את הראש בתנאי שיש ראש
סימצס חזר ואמר שחייבים להפעיל את הראש באופן מסודר בכל פעולה ולא רק במתמטיקה. הוא הסביר לנו יותר מפעם אחת על ניקיון והביא דוגמא שתמיד כשעושים ניקיון חייבים להפנים שאבק מתחילים לנגב או להוריד מהשלבים העליונים, כי האבק יורד ואם לא נתחיל מלמעלה אזי העבודה שלנו לא תצלח באופן שלם. הוא בעצמו מסביר זאת כל פעם מחדש למנקה שבביתו וכאילו כלום. היא בשלה ושום הסבר כבר לא יעזור.
לוציאן סימצס היה יהודי שנולד בפולין ולדעתי השם שלו מאד מיוחד. הכרתי עוד לוציאן אבל היא הייתה גברת ואפילו מרומניה והייתה נוסעת קבועה עם אבא במונית וגרה ברחוב פינסקר. לוציאן הזו הייתה אישה נחמדה עם אח ובלי משפחה כנראה, ומעולם לא ראיתי אותה אבל היא לא דמות פיקטיבית כי בחור אחד בשם שלמה גר איתה באותו בניין והכיר אותה ואת אח שלה ואני בטוח שלא היה לה שום קשר ללוציאן סימצס שלנו.

לוציאן סימצס מסביר עם הלוח ועם הגב של קובי גרשטנקורן בעירוני ה' בתל אביב


בנים בנות כיתה סוציולוגית ספרותית ולמה זקס בלי חולצה?

כיתה לא ממש ריאלית ואפילו לעיתים מעצבנת
לוציאן סימצס היה מורה למתמטיקה וחי בתל אביב ברחוב שלמה המלך. זה בערך כל הידוע לי על מר סימצס בקצרה. ידעתי משהו לא ברור וסגור על משפחה וזהו, כלומר לא ידעתי אבל ניחשתי ויש תמיד השלמות מידע. כשיש מצבה אז בדרך כלל הנושא מתומצת בנוסחה לא קבועה. לא תמיד המידע על המצבה מדוייק. יש מצב שאבדוק את מקום מנוחתו בהמשך.
אני זוכר שהיתה תקופה שסימצס היה מאד לא רגוע בכיתה שלנו, כי אולי הרגיזו אותו והיו כמה אירועים לא סימפטיים. אני לא חושב שאהב במיוחד את הכיתה שלנו. למה שמורה למתמטיקה יגלה אהבה לכיתה הומנית/סוציולוגית מעורבבת עם נערים בעלי חשיבה לא ריאלית בעליל?
חגית מסוט והיום גרינברג זוכרת שהיה לו משהו אנטי ממסדי בעיקר כנגד המפא"יניקים כנראה. רמי כהן המורה להיסטוריה תיקן את תאריך הגעתו ארצה וזה היה כנראה בעליית גומולקה ולא כפי שכתוב בחברה קדישא. כנראה בילבול בין 1938 לבין 1958.

שתי עובדות מהחיים
אני יודע שני דברים לגבי סימצס כי שמעתי וראיתי אותם במו חושי. פעם הוא הגיע לחנות שלנו מבלי לדעת שאני זה אני, כלומר התלמיד שלו מפעם. הוא רצה למכור מדליה מזהב ואני גם חושב שהוא מכר אותה. משהו כמו מדליה פרטית מזהב מאותן הנפקות ענק של חברות פרטיות שראו בזמנו שניתן למכור מדליות, כי הזמנים היו כאלה. כשאמרתי לו שלמדתי אצלו זה לקח לו חצי דקה לדעת מתי ומי היה איתי בכיתה והוא גם מיד זכר "אתה לא ידעת מתמטיקה והיה לכם בכיתה שנים שהרגיזו אותי מאד מאד". נדמה לי שהוא גם נקב בשם של מישהו אבל בוא נגיד ששכחתי את השם של אותו תלמיד וזה לא אני. אני זוכר בדיוק את המילים שהשתמש. אז גם הזכרתי לו שהדבר היחידי שאני זוכר ומנסה להפנים היא אותה חוכמת האבק שלימד אותנו. הוא צחק ואני כל כך זוכר את הבעת פניו וגון עורו שהיה תמיד מבריק ומטופח כאילו השתמש בקרם פנים. לוציאן תמיד הקפיד בלבושו והתיק שלו היה מאד קליל ואולי אפילו ריק כי מתמטיקה זה לא היסטוריה ונוסחאות ארוכות תופסות מעט מקום. אני זוכר היטב את מבנה גופו עם החגורה והבטן הממש קטנטונת ואני בטוח שהיה איש מאד מסודר בהיבט של סדר וניקיון וגם מינימליסט בדרישות החיים. יש לי תחושה ממש לא מבוססת שנהג לצבוע את שיערו ככה בקטנה אבל אולי אני שוב מדמיין. 
הדבר השני והמעט מוזר שאני יודע לגבי לוציאן סימצס, זה שהוא היה גם מורה של חבר משפחה בשם משה גליקמן שנולד באותה עיירה של אבא שלנו. אני זוכר שמשה גליקמן סיפר לי עליו כלומר על סימצס שלימד אותו מתמטיקה ואני כבר לא בטוח שדיבר על פולין אבל כמעט בטוח שכן. משה היה יליד 1925 כמדומני, וזה היה די מפתיע אבל אני בטוח שזה אותו לוציאן סימצס המורה שלנו. בעצם למה לעשות עניין מזה שמורה מלמד שני דורות? אני בטוח שזו תופעה לא נדירה במקומותינו. 
אני ממליץ לכם לאמץ את חוכמת האבק של לוציאן סימצס ז"ל וככה גם לזכור אותו ולטובה. 

תמונת מחזור והשנה 1977 ולוציאן סימצס ראשון מימין
עירוני ה' מחזור כ"ב תשל"ז שנת 1977 והמורה לוציאן סימצס ראשון מימין ולמעלה

שתי נערות שממש אהבו את סימצס
הפוסט הזה נכתב בעקבות פוסט כללי על המורים שלי למתמטיקה ובו נוכחתי לדעת שסימצס היה מורה מיוחד מסוגו לכמה מבני מחזורי ובמיוחד לשתי בנות שלמדו בכיתה מקבילה. ורד קרני ותמרה רווה טילמן, ממש יצאו מגידרן להלל ולשבח את סימצס גם כמורה וגם כאדם. ראיתי וקראתי את תגובתן והבנתי שמבחינתן סימצס היה משהו מיוחד, עם נוכחות מאד חיובית והאמת שאני מאד הופתעתי ושמחתי. יש מצב שכל הפוסט הזה, הוא בעצם של תמרה ואני שמח להיות הפלטפורמה. ביקשתי מתמרה שתוסיף על סימצס שלה והנה התוצאה מילה במילה. לא נגעתי.


לוציאן סימצס בפעולה. ותודה ל Avihoo Bar

תמרה רווה טילמן כותבת על סימצס  וה Win Win Win
מתוך ויקיפידיה: "משחק win-win הוא משחק שנועד באופן שכל המשתתפים יכולים להרוויח ממנו בדרך זו או אחרת. ביישוב סכסוכים, אסטרטגית win-win היא תהליך יישוב סכסוכים שמטרתו להכיל את כל המתווכחים"

רווח ראשון = איך המורה הדגול סימצס הציל את חיי (המקצועיים לפחות)
אהבתי מתמטיקה. תמיד אהבתי. בעצם זה היה המקצוע היחיד שאני יכולה להגיד עליו שאהבתי בתיכון.
בתיכון עירוני ה' במגמה סוציולוגית זה ממש לא היה "קול" להגיד שאתה אוהב מתמטיקה , אוהב אלגברה ופותר שאלות בינריות בזמנך החופשי (ונא לשכוח שישבתי כל התיכון ליד גל עציוני שלא בדיוק חיבב מתמטיקה...), אבל אני ממש אהבתי מתמטיקה.
אהבתי גם פיזיקה. שזה סיפור אחר כי לא הבנתי אף מילה ״פיזיקאית״ ...(לכן כבר בגיל 16 נדרתי נדר להתחתן אך ורק עם דוקטור חכם לפיזיקה)..אבל נחזור למתמטיקה..
האיש סימצס חרט על דגלו להציל את כל הנפשות האבודות של המתמטיקה ולאתגר את הנפשות שחושבות שהן יודעות מתמטיקה (זה מה שחשבתי שאני). לא היה מספיק עבורו ש"ידעת" מתמטיקה, הוא גם רצה לראות שאתה חושב מתמטיקה. סימצס היה מאתגר אותך בשאלות סטואיות: "מי אמר שיש רק פתרון אחד" וכך הדרך של ההוכחות הפכה להיות הרגל שני שלי (ולמי שלא קרא את המשפט האחרון של פרמה- מומלץ בחום).
נחזור להצלה על פי סימצס: מעשה שהיה כך היה:- כשסיימתי את חוק לימודי התיכוניים,עם תעודה שאיננה לתפארת ישראל, לא היתה אף אוניברסיטה שהסכימה לקבל אותי לשורותיה... אבל למזלי-בפקולטה לכלכלה באוניברסיטת ירושלים ערכו ניסוי שמשווה לראשונה בין בחינה פסיכומטרית (שרק הונהגה באותה שנה) לבין ציוני תעודת הבגרות. ההשערה היתה שהפסיכומטרי מנבא טוב יותר הצלחה באוניברסיטה. . ....ומה היה בניסוי?- הכניסו בלי הגבלה סטודנטים לשנה ראשונה כלכלה בתנאי שהיה להם לפחות שתי שמיניות בבגרות. עד כמה שזכרוני אינו מטעה אותי נכנסו קרוב לאלף סטודנטים לשנה הראשונה ורק 100 הסטודנטים עם הציונים הגבוהים ביותר המשיכו לשנה השניה.
בשבילי זה היה הצ'
אנס היחיד של חיי אבל עם בעיה אחת קטנה. היה לי רק 10 אחד בבגרות והשאר שממה. עליתי במיוחד לירושלים לפקולטה לכלכלה ששכנה בגבעת רם (שנה אחרונה לפני המעבר להר הצופים), ושכנעתי את המזכירות שציון 10 אחד בבגרות (להלן ציון מתמטיקה של סימצס) שווה שתי שמיניות.... וככה, על סמך ציון אחד ויחיד של סימצס התקבלתי לאוניברסיטה!!!
כך החלה ההיסטוריה האקדמית שלי מתואר בכלכלה ועד לשני דוקטורטים ברפואה ובמדע, ועשר שנים של עבודה בבתי חולים בהולנד, מקסיקו ובוסטון.  חיים מרתקים שהחלו בגלל מורה אחד שיטתי, מעודד ומסור.


רווח שני = איך המורה הדגול סימצס לימד אותי את כוחה של השיטתיות
רווח שני שלי מהכרותי עם סימצס הוא כי האיש היה מורה דגול שיכול ללמד בכיתה רעשנית של 40 תלמידים בו זמנית מתמטיקה בשלוש רמות, וכל אחד הבין על מה השיעור וגם כל אחד הרגיש שמתמטיקה זה כבר לא מכשול עבורו. הייתה לך הרגשה שהוא מדבר רק אלייך, ושואל אותך שאלה בדיוק במקום שאת יכולה להיות מאותגרת.
לסימצס היו סיפורים לרוב, כולם זוכרים בעיקר את האבק והעוזרת אבל הסיפור המקסים על הצעדה למקלחת בעיירה השכנה לימד אותי לקח לחיים.
בעיירה של סימצס בנעוריו לא היו מים זורמים. האמבט היחיד היה בעיירה ליד, וליד פירושו הליכה של שעה וחצי לכל כיוון. אף ילד בעיירה בפולין לא הבין למה ללכת להתקלח אם אחרי שלוש שעות בין כה וכה כולם יהיו שוב מלוכלכים!! אבל לנו היה ילד חכם. לוציאן סימצס הבין זאת מצויין ולא התלונן כי לא ללכת זה לא כמו כן ללכת ולהגיע לאותה תוצאה. יש משמעות חשובה לדרך ולפעמים יותר מהתוצאה. הדרך מחשלת ומפתחת.
לכן סימצס תמיד חייב אותנו להגיע לפתרון במתמטיקה רק בדרך הארוכה יותר –דרך ההכללות.
מאז שלמדתי מתמטיקה אצל סימצס, תמיד, אבל תמיד, פתרתי כל דבר קודם כפתרון כללי. תאמינו או לא,- הדרך הזו הצילה אותי בבחינת הסטטיסטיקה בהרווארד. בבחינה בהרווארד לא נותר לי זמן (וגם הייתי בהריון בחודש תשיעי ולא הייתה לי סבלנות), אבל למרות שלא הגעתי לפתרון המספרי קיבלתי ציון 
A , למה? כי כתבתי את הפתרון הכללי, או - את כל הדרך הארוכה שבה מתקלחים בעיירה הסמוכה...


רווח שלישי = איך זכיתי להגיד תודה לסימצס בעודו בחיים
בערך5 שנים אחרי סיום בית הספר, בעודי מסתובבת בדיזנגוף, פתאום שמעתי מאחורי צליל שלא ניתן לשכוח:-רעש נעלי הלקה של המורה סימצס..
החבר הזמני שלי (מסטרנט לפיזיקה כמובן..) אומר לי בלחש ״מישהו עוקב אחרינו כבר חצי דיזנגוף"...אני מסתובבת ואת מי רואות עיני? את המורה סימצס שמתקרב אלי מאוד קרוב, הכי קרוב שאפשר בלי שהמשקפיים ישברו, ופותח במשפט הבא: ״ אני כבר הולך אחרי תלמידתי האהובה תמרה המון זמן ומתפלא איך את רק הולכת וכל הזמן נוגעת בעצים. רק העצים מעניינים אותך? לא מסתכלת סביבך? לא רואה שאני עוקב אחרייך!?" (אגב למה אני הולכת כבר שנים ונוגעת בעצים וגם מה אומרת הסיפרה 8 ? - זה קשור לורד קרני 
VeredKarni..בהזדמנות)... ואז לתדהמתי הוא הזמין אותי ואת החבר אליו הביתה לכוס תה ולשיחה..
נכנסנו לבית אפור, פוריטני, רק כיסאות סוכנות, ספריה וכוסות תה.
אלה היו שעתיים מרתקות שבו סיפרנו סיפורים, צחקנו, שתינו כוס תה ובתום השעתיים, התאפשר לי להודות לו על המתנה שהוא העניק לי לחיים: את הסיכוי לקבל השכלה גבוהה.

לסיום- הסתכלו בבקשה בתמונת המחזור שאלברט דישי השכיל לצלם והגידו לי, מבין כל המורים המצולמים למתמטיקה (וכבוד כולם במקומם מונח), מי הייתם רוצים שיהיה המורה שלכם?כמובן האיש הלבוש בהידור, עם החיוך מתחת לשפמפם...

ותודה לד"ר תמרה רווה טילמן (AKA:תמרי/תמי/תמר) המתגוררת בבוסטון מזה 10 שנים. דיקאן בי"ס לרפואה (Medical University of the Americas), פרופסור לכירורגיה, אשת איש (ד"ר מייק טילמן) ואמא (דפני).

סימצס לוציאן  ז"ל בן יונה נולד בפולין ב - 01/04/1919 עלה לארץ ב - 1938 (כנראה 1958) נפטר בכ"ב בסיון תשס"ח 25/06/2008 בן 89 בפטירתו. נקבר בבית העלמין הדרום (חולון בת ים) גוש: 1 אזור: 3 שורה: 12 מקום: 1א  

תודה לאליעזר מורב ולאלברט דישי