הבלוג של קובי לידרמן: מזילוס עד אילת

הבריטים מונעים רכש משחתות באיטליה \ הנספח הצבאי בקהיר משגר מברק סודי \ האמריקנים מבקשים לעכב העיסקה \ ישראל מקבלת משחתות אך גם מצריים \ משחתת מצרית מפגיזה את המפרץ \ מארב לטרפדות מצריות מסתיים בטיבוען \ אוקטובר 67' ארבעה טילים רוסיים מטביעים את "אילת"

מאת דוד תגר

המושכים בחוטים

גם כאשר פנו הבריטים אל ישראל בשנת 1955 והציעו לחיל הים לרכוש שתי משחתות מדגמי "האנט" או " זמבזי ( z )" עדיין היו גורמים במשרד החוץ הבריטי שלא היו שלמים עם החלטה זו והמליצו לבטלה או לעכבה.

מספר מפקד חיל הים לשעבר האלוף שלמה הראל בספרו "לפניך הים" : פניית הבריטים נועדה לבלום רכש ישראלי של משחתות חדישות באיטליה. "נתבקשתי להודיע לאיטלקים כי בישיבת הממשלה הקרובה ממש ערב חג הפסח, יובא הנושא לאישור הממשלה".

אולם החלטה צפויה זו נודעה ללא ספק לבריטים אשר פנו מיד לגורמים בישראל. או אז קיבל הראל מברק נוסף בו נאמר "הפסק משא ומתן עם האיטלקים וצא מיד ללונדון לברר את הפרטים" . כך החל משא ומתן עם האדמירליות בלונדון בהשתתפות שמעון פרס, אז במשרד הבטחון, בסופו של דבר נרכשו שתי המשחתות "אילת" ו"יפו" הלא הן "זילוס" ו"זודיאק".

ומאחרי הקלעים מתרחשת פעילות קדחתנית. הנספח הצבאי הבריטי בקהיר שולח מברק ללונדון ואומר "העתונות מדווחת על אספקת שתי משחתות לישראל…נשאלתי שאלות רבות…אבקש פרטים מתי תהיינה מוכנות לפעולה… 20.7.55 "

למחרת מתקבל אצלו מברק תשובה : " זילוס וזודיאק נמכרו לישראל…מינגס וזניט נמכרו למצריים…תהיינה מוכנות באמצע 1956 ".

מסתבר כאן לראשונה כי הבריטים אכן כן הציעו לישראל להזמין כלים חדשים במספנות "יארו" yarrow - אולם משיקולים תקציביים הוחלט בארץ לרכוש את המשחתות הזמינות.

גורם נוסף משך בחוטים. היו אלה האמריקנים, הם ביקשו, לדברי משרד החוץ הבריטי, לעכב את המגעים עם ישראל ומצריים גם יחד, כך עולה ממסמך משרד החוץ הבריטי מיום 11.5.55 . אולם התנגדות זו הוסרה כעבור עשרה ימים.

כך או כך, ב- 17.6.55 מחליט ככל הנראה ראש ממשלת בריטניה לאשר סופית את מכירת המשחתות לישראל והחלטה זו נמסרת לאדמירליות על ידי מזכירות ראש הממשלה בלונדון. ארבעה ימים מאוחר יותר נשלח מברק מסכם מהאדמירליות כי אכן אפשר לברך על המוגמר, המשחתות נמכרו כדת וכדין לישראל ולמצריים.

זירת הים הצפוני במלחמת העולם השניה

שדריתה של "אילת" ק – 40 הלא היא אניית הוד מלכותו "זילוס", הונחה ביום 5.5.43 במספנות "קאמל ליירד" לחופי הנהר הגדול "מרסי" (Mersey) במערב בריטניה בואכה ליברפול. נבנו 8 משחתות מדגם זה הידוע כדגם "זמבזי" אוz .לפרוייקט ניתן השם - שייטת החירום העשירית. המשחתות שנבנו היו: זילוס, זודיאק, זמבזי, מינגס, זפייר, זברה, זניט, זיסט.

"זילוס" zealous ( בעברית – נלהב,מסור,קנאי,להוט ) הושלמה במהירות חסרת תקדים, תשעה חודשים בלבד. היא הושקה בבוקר 28.2.44 ויצאה להפלגות הרצה ,ניסוי מערכות,השלמות זיווד וחימוש. וכך נמסרה לידי הצי כשירה ביום 9.10.44 . מידותיה הן: אורך מירבי 362 רגל, רוחב 35 רגל, דחי 1740 טון.

הקו המנחה בתיכנון שייטת הזמבזי היה הקניית כושר לווי שיירות בים הצפוני הסוער, עמידה בתנאי קור עז, לוחמה בצוללות, טרפדות ובסיירות הגרמניות. לא בדיוק תואם את זירת מזרח הים התיכון.

מיד עם כניסתה לשירות החלה "זילוס" בלווי שיירות לרוסיה וביתר דיוק לנמלי מורמנסק וארכנגלסק דרך הים הצפוני וים ברנט אל מפרץ קולה.

בינואר 1945 השתתפה במבצע גדול לזריעת מוקשים במימי נורבגיה, שם המבצע – "שפילבינדר". שלשה מאנשי הצוות קיבלו ציון לשבח . באפריל יצאה לתקוף שיירות אספקה גרמניות לנורבגיה, שם המבצע "פוקסקייס". 54 מאנשיה קיבלו ציון לשבח בעת מבצעים ללווי השיירות בים הצפוני לרוסיה64ra - ו – 64 jw .

במבצע נוסף, עם שלש משחתות נוספות, נשלחה לחלץ 525 אזרחים ולוחמי מחתרת נורבגיים שנמלטו מהכיבוש הגרמני שהיה כבר בנסיגה דרומה, רובם נשים וילדים, החילוץ הנועז נחל הצלחה. לאחר כניעת גרמניה המשיכה המשחתת, עוד עשור, לשרת בצי הבריטי שהיה עתה גדול מהנדרש. כאן עשתה ממשלת בריטניה מאמצים למכור משחתות עודפות ולהצטייד בספינות חדישות יותר.

יירוט ראשון במפרץ חיפה

ללא סיוע אווירי, ללא כלי שייט נוספים, נשלחה המשחתת המצרית "איברהים אל אוול" בהתגנבות יחידים,רב החובל המצרי היה רושדי טמזין קיבל הוראה להפגיז את נמל חיפה והמפרץ. מעשה אמיץ הגובל בהתאבדות. היתה זו משחתת קלה , בריטית לשעבר, אחת מדגמי האנט, בעלת שני צריחים וארבעה תותחי 4 אינץ' דו קנים, 2 תותחי 20 מ"מ, פצצות עומק, אך ללא משגרי טורפדו, 150 אנשי צוות ומהירות 27 קשר. האם חיל הים נרדם בשמירה ? המשחתת המצרית פותחת באש ממרחק של שישה מילין. הזמן 31.10.56 מלחמת "קדש". היא מצליחה לשגר כמות בלתי מבוטלת, 160 פגזים, ומתחילה בנסיגה.

ספינת המשמר מ.ח. 14 מזהה הבזקי ירי ומדווחת למפקדת חיל הים.

"אילת" "יפו" ו"מזנק" נמצאות במרחק 32 מילין מחיפה. בחדר המבצעים על הכרמל מבחינים במטרה בלתי מזוהת במפרץ. הפריגטה הצרפתיה "קרסינט" המתגברת את חיל הים במסגרת המבצע בהגנה על חיפה, מקבלת פקודה באמצעות קצין קישור של חיל הים המוצב בה רמי לונץ – לפתוח באש על האויב ולצאת למרדף. היא יורה 64 פגזים לעבר האיברהים הנסוגה מערבה, אחד ממנועיה של הצרפתית מתקלקל.

פלגת טרפדות בפיקוד נפתלי רוזן מקבלת פקודה לצאת מהנמל למירדף אך מתקשה לבצע עקב האיטיות בהסרת מחסום הכניסה לנמל. בנמל חיפה הסבירו שהפקודה לא הגיעה, הטרפדות תמרנו ויצאו ברווח בין הרשת לשובר הגלים, קיבלנו נקודת ציון שגויה והגענו לאניית נוסעים, ”כשכבר הגענו העניין היה גמור " עדותו של אל"מ נפתלי רוזן מפקד שייטת הטרפדות דאז.

סא"ל אריה ב. רע"ן מודיעין ימי - מאזין לקשר הימי של רב החובל המצרי עם מפקדתו. באישור מפקד חיל הים האלוף טנקוס מועבר המידע למפקד השייטת הישראלי. רב החובל המצרי מבחין בשייטת הישראלית המתקרבת אליו, הוא פונה צפונה ומבקש חיפוי אווירי סורי. חיל האוויר הישראלי מוזנק באמצעות קצין הקישור פנחס א. ומטוס דקוטה כתצפית מעל, מכוון את מטוסי חיל האוויר.

"אילת" ו"יפו" מופנות לעבר המשחתת המצרית. בשעה 05.32 הן פותחות באש מטווח 9000 יארד. אילת ירתה194 פגזי 4.5 אינטש, יפו ירתה 242 פגזים. מפקד השייטת הוא אל"מ שמואל (סאמק) ינאי, מפקד "יפו" הוא יוחאי בן נון, אז סגן אלוף. מפקד "אילת" הוא סגן אלוף מנחם כהן.

המפקד המצרי מדווח בקשר על הפגיעות בו. הוא אינו יודע שכל מילה שלו נשמעת במפקדת חיל הים בחיפה.

בשעה 06.00 נפגעה המשחתת לראשונה בדוכן תותחי הנ.מ שלה. תחמושת מתפוצצת, פגיעות גם במערכות המנוע. היא מורידה את מהירותה ל – 15 קשר. 06:37 מטוסי "אורגן" של חיל אוויר מרקטים את המשחתת המצרית. פגיעות טובות. 07:10 המשחתת מניפה דגל לבן ונכנעת חלק מהצוות נוטש. 07:40 קבוצת השתלטות מהמשחתת "אילת" עולה על האונייה המצרית. 09:45 המשחתת המצרית נגררת לנמל חיפה. לימים הצטרפה לחיל הים, היתה זו ק-38 "חיפה".

מלקחיים במארב הלילה

בעשירי ביולי 1967 בשעת לילה החל קרב "רומאני" בין המשחתת "אילת" והטרפדות "איה" ו"דיה" לבין שתי טרפדות מצריות. היה זה למעשה מארב. בשעה 21:45 אותרו שתי טרפדות מצריות יוצאות מנמל פורט-סעיד. מפקד "אילת" רב החובל יצחק שושן צמצם מרחק והתקרב אל המטרות. גם מפקדי ספינות הטורפדו, סרן אלי רהב בספינה ט-208 וסרן חיים גבע בספינה ט- 207 עשו כך.

התפתח קרב מטווח קצר ובמים רדודים שבסופו התפוצצה הטרפדת המצרית וטבעה. היה זה בשעה 23.53. שלש דקות מאוחר יותר התפוצצה גם הטרפדת המצרית השניה, פגעו בה הטרפדות הישראליות. שמונה פצועים על סיפונה של "אילת", רובם מרסיסי התפוצצות הטרפדת המצרית.

ארבעת טילי הסטיקס

ביום שבת, 21.10.67 ערכה "אילת" סיור ריבונות שגרתי באיזור נמל פורט-סעיד. המשחתת היתה מצוידת במערכת לזיהוי אותות מכ"ם ושיגור טילים. אותות כאלה זוהו אך לא דווחו לגשר הפיקוד.

לפתע הבחין הצופה על הגשר במעין רקטה ירוקה נעה מכוון נמל פורט סעיד אל "אילת". היה זה טיל ים ים רוסי איטי יחסית ומגושם מסוג "סטיקס". 5.2 מטר אורכו, 76 ס"מ קוטרו, משקל 2125 ק"ג, מהירות 0.9 מאך ,ראש נפץ 513 ק"ג. היה עליו לטוס 26.5 ק"מ עד לאניה, שתי דקות בקירוב.

רב החובל יצחק שושן מתעשת ומכריז "אזעקה – טיל - אזעקה". ניתנת פקודה להפנות את הירכתיים לכוון הטיל המתקרב כדי לצמצם את החשיפה ולהגביר את כח האש. אך היה זה מאוחר מדי.

תותחי 40 מ"מ ומקלעי 0.5 פתחו באש אך לשווא. הטיל המגושם (מוצג במוזיאון חיל הים) פגע במרכז האניה, חדר המכונות נהרס.

מספר סא"ל יצחק שושן בספרו הקרב האחרון של המשחתת אילת: "במקום בו ניצבו קודם לכן דוכן בעל ארבעה צינורות טורפדו ומבנה שעליו היה מוצב תותח 40 מ"מ דו קני, נפער חור ענק" . לפתע הגיח טיל שני "ההרס היה נורא" זעקות הימאים שנפגעו נשמעו מכל עבר, רפסודות ההצלה רוסקו, פרט לשתיים שצפו במים. רב החובל הורה להתכונן לנטישה. על המשחתת גם חניכי קורס של חיל הים.

משה לוי, מפעיל מכ"מ בספרו - הנשמה ה-48 - כותב: "ואז הזדעזע החדר כאילו התנגשה האניה בסכר של ברזל…מכשיר המכ"ם קרס תחתיו מעלה עשן…השעון, מד העומק וצינור האינטרקום נתלשו ממקומם ונפלו…"

חדר האלחוט נפגע. המשחתת נמצאה במרחק 15 מיל ימי מהחוף. בנתיים נוטרלו על פי הנוהל ובחכמה מנגנוני פצצות העומק שהיו על סיפון הירכתיים. המשחתת נטתה 12 מעלות שמאלה. לאחר מאמצי תיקון ואילתור נוצר קשר עם החוף במכשיר קשר נייד. ניתנה הוראה להוריד פצועים לרפסודות, חדרי המכונות היו מוצפים, מערכות סודיות נופצו בגרזנים כדי שלא יגיעו לידי המצרים לאחר טביעת המשחתת.

השעה היתה 17.14 השמש שקעה, מרבית האנשים ישבו על סיפון החרטום, עלטה כיסתה את הכל. המשחתת המשיכה לנטות הצידה, ניתנה ההוראה לנטוש. השעה היתה כבר 18.40 ואז מגיע הטיל השלישי. "אילת" חזקה ואצילה, 110 מטרים של פלדה, נוטה על צידה ושוקעת אט אט בים הכל כך רדוד, כ-33 מטרים בלבד.

אחרוני הצוות ורב החובל גולשים למים נתקלים בסנפיר הצד ומתרחקים בשחיה.

"אילת" ממשיכה לטבוע, חרטומה מזדקר מעל למים בזווית בת 45 מעלות. אז נוחת הטיל הרביעי במים בקרבת החרטום, גורם לנפגעים נוספים והאניה נעלמת.

הניצולים התרכזו בקבוצות, המים קרים, הזמן כנצח. לפתע החלו נורי תאורה צונחים משמיים, המחלצים הגיעו. מטוס "נורד" כפול זנב של חיל האוויר איתר אותם ומצניח גם סירות גומי. שתי טרפדות מגיעות ואוספות ניצולים. הליקופטר חיל האויר מסוג פרלון- מעלה אליו ניצולים ומעבירם לנקודת טיפול ראשונית בחוף הים, צוות רפואי מיומן ממתין לניצולים, הם מוטסים לבתי החולים.

שנתיים וחצי מאוחר יותר נסגר מעגל, חיל האוויר הישראלי מטביע את "מינגס" לשעבר אחותה של "אילת" בצי הבריטי, המפליגה בים האדום בשם "אל קהר" גם היא נמכרה למצריים באותה עסקה מפורסמת. במלחמת יום כיפור הטביעו חיילי השייטת את הסטיל המצרי שירה טילים על אילת שאותר בנמל ערדקה בים סוף.

47 לוחמי "אילת" נפלו בקרב. פרק חדש נפתח בתחום לוחמת הטילים בים. 24 שנים לאחר שהחלה בנייתה סיימה "אילת" את תפקידה, שמה הוענק לה לאחר ש"אילת" הראשונה א-16 סיימה את תפקידה.

א-16 ממלחמת השחרור, הייתה במקור שוברת קרח צבאית – חמושה, מדגם "נורטלנד", היא הגיעה לישראל כספינת המעפילים "מדינת היהודים". שופצה, חומשה ולקחה חלק בקרבות הים במלחמת השחרור.

לאחר אבדנה של ק-40 "אילת" קיבלה ספינת טילים מדגם סער 2 את שמה. עם תום שירותה, הוענק שמה המחייב כל כך- אח"י אילת לספינת הטילים החדישה של חיל הים הישראלי מדגם סער 5.