יום שלישי, 31 במאי 2016

צלם חתן כלה והפעם בלי הכלה

May 27 at 10:26am

זהר ברנט היה הצלם המשפחתי שלנו. זהר בערך בגיל של אחותי דבורה שנולדה בשנה שקמה המדינה כלומר תש"ח. זהר קרוב משפחה של זרח ברנט מהשיר של אריק איינשטיין והחבורה שיצאה מיפו לאם התותבות. 

זהר ברנט אחלה צלם ונדמה לי שהרומן המשפחתי שלנו החל בחתונה של אחותי דבורה עב"ל אברמיק מחדרה. זהר צילם עם לייקה ותמיד החליף עדשות ותמיד ניהל את הענינים כמו "תעמוד ישר, תזוז, תרים ראש ותסתכל לפה ומספיק" עד לפעם הבאה. צלם טוב זה צלם שהלקוחות שלו חושבים שהוא טוב ואפילו מצויין וגם כזה היודע לעמוד בזמנים וכמובן לגבות את התמורה. בקיצור צלם זה לא סתלבטן ופוזאי. 


זהר פחות בקטע האמנותי פלצני, עם תמונות מהורהרות ויותר בקטע התיעודי ותמיד היו גם רגעים נהדרים כמו פה בתמונה של תחילת הקומבינה. לא זוכר פאשלות אצל זהר שגר ברחוב יריחו אבל ברמת גן.


מצד ימין אבא של מינה ולידו אבא שלנו ומי שעומד זה אדון הורוביץ הגבאי של בית הכנסת וגם האבא של זיוה יריב שיצאה הפוך בהיבט הפוליטי. אני מביט בקדוש שמרכז את הידיים של
כולם ובצד העד המרכזי והחזן.
מתחילים את הקומבינה


יום שני, 30 במאי 2016

10 דברים שאולי לא ידעתם על משה לוי הרמטכ"ל ה-12.

May 21 at 6:00pm


משה לוי נולד בשנת 1936 בתל אביב וגדל בשכונת שפירא וביד אליהו. 
הוריו נעימה וג'ורג'י עלו מעיראק וגידלו ארבעה בנים. ברוך, משה, יהודה ושלמה. 
לאביו היה דוכן בגדים בשוק הכרמל. 



משפחת לוי ברחוב גליפולי יד אליהו מימין ההורים 
משה לוי כורע עם הבן גל

משה לוי למד בתל אביב בבית הספר היסודי ביאליק ובתיכון עירוני א'
החל כחייל בגולני והמשיך בצנחנים והשתתף בצניחה במיתלה. נפצע ב-1970 באחד המירדפים. 
הכינוי מוישה וחצי נולד בצבא. מוישה היה מסתובב עם חברו הנמוך, אריה כץ (כצל'ה) ומרסל טוביאס הדביק לו את הכינוי, כאשר היה אומר שהנה הגיע "מוישה וחצי".
משה לוי היה לרמטכ"ל הראשון שצמח בצה"ל 1983-1987 ולא במחתרות שקדמו למדינה. 33 שנה היה במדים.



מוישה וחצי עם דוד בן גוריון צילם דוד רובינגר
טליק כמפקד בה"ד 1 עם ראש הממשלה דוד בן גוריון (1955) המעניק דרגות קצונה לחניך המצטיין משה לוי, לימים הרמטכ"ל


לפני שהתמנה לרמטכ"ל היתה לי התערבות עם מינה לגבי מי ימונה לרמטכ"ל שאחרי רפול. מינה אמרה משה וחצי ואני ניחשתי אחרת והיא גם צדקה וככה הפסדתי עוד 100 ירוקים שעדיין לא שולמו כי לא קבענו תאריך לתשלום. 
פעם ב-1984 הגעתי לחתונה של זוג חברים באולמי הנוצץ שברחוב המסגר בתל אביב. ראיתי שם את משה וחצי בלי מדים ועם חולצה לבנה, שמח וטוב לב. גם מנשה קדישמן היה שם בלבן. ניגשתי למוישה וחצי ושאלתי אותו למעשיו באותו ארוע והוא ענה לי שהוא האבא של החתן. בדקתי זאת עם הכלה והחתן ואכן משה לוי צדק. 
ביום בהיר נמדד הגובה של משה לוי והתוצאה נטו 196 ס"מ שזה שני סנטימטר פחות מהגובה של בנו גל
לאחרונה הונצח ברחוב על שמו בבאר שבע ותודה לגאיה הנכדה שהעבירה התמונות.



בני המשפחה ליד שלט הרחוב הירוק
רומי, גל, גאיה, שלמה, יהודה וברוך לוי
רב אלוף משה (מוישה וחצי) לוי 1936-2008
ראש המטה הכללי של צה"ל בשנים 1983-1987

סתם ילדות צוחקות ליד הרחוב של סבא שלהן

יש לפחות שתי מדליות ממלכתיות הקשורות למשה לוי שהובא למנוחות בקיבוץ בית אלפא. הותיר אחריו רעיה וחמישה ילדים.


רב אלוף משה לוי הרמטכ"ל ה-12 1987-1983

מצה"ל באהבה משה לוי רב אלוף ראש המטה הכללי 








יום שלישי, 24 במאי 2016

משה בן יהודה אוהב נוסטלגיה ובלי טלפון נייד

May 15 at 3:15pm
היום בצהריים הגיע אלי איש ממש בסדר. לרגע חשבתיו לקיבוצניק כי היה לו מראה כזה ואפילו תיק על הגב ומשקפיים. כובע טמבל לא ראיתי אבל שכחתי איך בדיוק אמורים להראות קיבוצניקים. רואים שהוא לא ילד, אבל רק כעת הוא החליט להתחיל לאסוף מטבעות ושטרות. יש מצבים שהילדות חוזרת בגיל מאוחר ואין לאיש הסבר מניח את הדעת. מינה טוענת שכל האספנים ילדותיים וככה גם הסוחרים וילדותי זה לא מילת גנאי לדעתי. מי הפוליטיקאי הכי ילדותי שהכרתם? 

משה בן יהודה נולד בהאג בשנת 1932 וגדל בתל אביב

ניסיתי להסביר למשה שאספנות זה משהו לא הכי רציני ורצוי שיתחרט וככה יהיה טוב לכולנו. זה לא עבד והתחלנו לשוחח כי משה גדל בסביבה שלנו ממש פה בבן יהודה שטראסה, פינסקר טרומפלדור ויש לו הרבה זיכרונות ילדות. אפילו סיפור עם מטבע מאה מיל שהשאיל ללא רשות מאמא והלך לחגוג בקניות של ילד ממש פה וכלב גדול גרם לו לפחד שנשאר עד היום מכלבים. משה בן יהודה נולד בשנת 1932. הוא מגדיר עצמו כתל אביבי למרות שעלה ארצה בגיל חצי שנה מהאג שבהולנד. אבא שלו עלה ארצה בשנת 1919 מאוסטרוב שבפולין אבל אילוצי החיים גרמו לאביו לחפש פרנסה בגולה וככה הגיע להולנד.
משה מספר לי שבן יהודה 19 היה פעם מסעדה ממשלתית במחירים סבירים והלחם היה חופשי. אם אתם לא יודעים מה זה בן יהודה 19 אז תזכרו שזה פינת טרומפלדור ועד לפני פחות מחודש זה היה סניף בנק הפועלים שלי עם אנסטסיה היפיפיה וכולם עברו לסניף ישורון ומאז אני מאד עצוב ובמיוחד בשל העובדה שנסטיה כבר לא פה.
משה בן יהודה רצה כמה דברים בקטנה למזכרת ורק השטר של הרצל 1968 הוא משהו שאכן קנה מהתמונות שהבאתי להמחשה. הסברתי לו שהשטר הזה זכה לכמה גירסאות אבל רק בסימן המים ויש זקן קצר ויש זקן ארוך אבל רק בסימן מים. אם הרצל היה חי היום אז למי לדעתכם היה מצביע?

100 לירות הרצל 1968 נגיד הבנק דוד הורוביץ


 
הרצל זקן ארוך ובלי כיינים

סימן מים בשטר 1968

משה גם מספר על מקום לאוכל שהקימו הייקים ברחוב מאפו במספר 6 או 8 והם הילדים קראו למקום "נוך זופה" שזה עוד מרק, כי לא גבו תוספת על מרק נוסף.
משה היה גם בלח"י והכינוי שלו גיורא. בהמשך יהיה בצה"ל וגם מורה דרך.
היום משה עוזר בהתנדבות כמובן ,לתעד את שהיה בתקופת המנדט באמצעות עדויות ומסמכים. הוא הזמין אותי ואת חוני לבקר במוזיאון בית יאיר שבפלורנטין ולהתרשם מהחומר. חוני הבטיח לבקר ואני גם, למרות שהייתי שם לפחות שלוש פעמים והמיזוג ממש בסדר. היה לנו קצת דיבור על כמה חברי לח"י היו באותו ארגון כי אחרי ה17 למאי 1977 התברר שכל המדינה הייתה על האלטלנה חוץ מכמה מפא"יניקים בודדים והתותח הקדוש.
סיפרתי למשה על המיפגש של עם איתן לבני וסיפור זיוף הכסף הבריטי על ידי הלח"י ובמימון האצ"ל.
יש לי טיעון מגובה ביידע אישי שחברי האצ"ל והלח"י מאד אוהבים מדליות ועיטורים. אני זוכר חלק מאנשי המשפחה הלוחמת (מרידור וקדישאי) מגיעים לחנות ומנסים להשיג משהו של ז'בו, בגין ובכלל. יש לי טענה שכל אנשי הימין בעולם מאד מחוברים לאותות וסמלים ויש בקרבם הרבה יותר אספנים וזה בהחלט נושא שניתן לעשות בו דוקטוראט ואני מבטיח לעזור. יש לי גם כותרת ואני אמכור אותה במחיר סביר לקונה מרצון.
משה בן יהודה הבטיח לשמור איתי קשר למרות שאין לו פייסבוק וגם לא טלפון נייד והוא יודע שהאנגלים כבר לא בארץ.



יאיר (אברהם שטרן) מדליה פרטית מנחושת

18 במאי 2016 מציינים 75 שנה לאסון יורדי הסירה או חוכמת העלון

היום מוקדם על הסובח הגעתי לרחוב יורדי הסירה בתל אביב עם תיק גב קטן ומצלמה ובלי מים. המטרה חלוקת עלונים שהוכנו מבעוד מועד. היום 18 במאי בדיוק לפני 75 שנה יצאו 24 גברים למשימה חשאית בצפון לבנון ממנה לא חזרו. פרשת כ"ג יורדי הסירה חיה בישראל ומדי פעם צץ לו משהו המצליח לעורר דיון כלשהו. אני חלק מהדיון הזה למרות שאין לי שום קרוב משפחה בין אותם יורדי הסירה.

העלון שהוכן בעזרת אליעזר מורב, רמי האן ואורורה צארום חדד נועד להביע עמדה ביחס לשם הרחוב וההנצחה ברחוב עצמו. הכותרת כ"ג יורדי הסירה מתעלמת מאותו בריטי נוסף שהיה הכ"ד. אגב, היום אין ברחוב יורדי הסירה, שום שלט כחול עירוני המסביר במשהו על אותה פרשה מטלטלת וכואבת שמצליחה גם היום לעורר בעד ונגד. הבטיחו לי בכתב מהעירייה שהדבר בעבודה ואני שוב מקווה שלא עבדו עלי. אגב מה דעתכם על מפלגת העבודה של היום? בהנחה שיורדי הסירה שירדו למצולות היו איתנו היום, האם הם היו נוטים למפלגת העבודה או שאולי יש לכם רעיון אחר.
חשבתי שתזכורת כתובה תהווה הנצחה ותזכורת סבירה לתושבי המקום ואולי תעורר מחשבה נוספת בקרב הקוראים. רמי האן תירגם לאנגלית ובנוסף חיזק ברגים וגיבש גם את התוכן בעברית. אליעזר מורב העמיד וסידר ואורורה צארום חדד הוסיפה שיר שכתבה על הרחוב בו נולדה וגדלה. תודה להרצלינה ולמשפחת כהן שראו והגיבו ובכלל תודה לכל העולם שמתחיל כל יום מחדש.
300 עלונים על נייר 135 גר' , צבע מלא, A4 הוכנו מבעוד מועד בדפוס אלפא גרף שהם שכנים שלנו ברחוב שלום עליכם ותודה לאליעזר שמצא, טיפל וגם טיפונת נזף בי על משהו, אבל אני כבר רגיל. יש בעלון את תמונותיהם של כל הכ"ד כפי שהם מופיעים באתר הפלי"ם ותודה ליהודה בן צור.

פיזרתי את העלונים בתיבות דואר ברחוב כמו גם על שמשות של רכבים חונים ואפילו ידנית לכמה עוברי אורח חצי מנומנמים שלא הבינו מה רוצים מהם בשעה כל כך מוקדמת. אפילו בתיכון עירוני ה' זכו לקבל כמה עלונים. בכניסה למוסד החינוכי בו למדתי פעם, עמד המנהל הנוכחי וצוות מורות וגם השומר החמוש וככה הם מקבלים את פני התלמידים בבוקר תל אביבי ממוצע. הם היו טיפונת מופתעים אבל חיש מהר התעשתו ושיתפו פעולה וסיפרו שביום הזיכרון האחרון, אפילו הייתה מצגת ומישהי טענה שהיא זוכרת אותי מהפייסבוק ולא מהמכולת. נדמה לי שהבאתי להם אחלה נושא לפתוח בו את היום ואפילו ללא תמורה. בהמשך צילמתי כמה תמונות ברחוב הנוכחי ותמיד מגלים משהו חמוד כי הרחוב זה החיים האמיתיים וכל השאר זה רק חזרות ובכאילו. פייסבוק זה בסדר אבל המציאות נושמת ברחוב, בשוק ובשכונה. מי שלא יבין זאת באופן מעשי ימשיך לחיות בחלום ואולי בבועה וביבי ימשיך להיות המלך. 

רחוב יורדי הסירה מתחיל בים ובנמל וחובר לבן יהודה אליעזר ואפילו למאיר דיזנגוף בשילוש לא קדוש. תמיד כשאני מסתובב שם בחיפושי אחרי האתמול שאבד, עולות הדמויות של דני נבון (סוסו) שגר שם, גם ג'ימי הנרקומן היה נוהג לתת שם מופע רחוב עם הפיל והנמלים וז'וזו' תחנוק אותו ואפילו צצה לה דמותו של המורה לציור עמירם תמרי ורעמת השיער שגר ברחוב צידון הצמוד ולקינוח החנות של שהרבני. ברור שגם בית הכנסת הגדול בדיזינגוף 312 אבל אסור לערבב קודש וחול. 

חשבתי שיהיה נחמד אם מישהו יצטרף אלי לאותו יום חלוקה ואפילו ניסיתי לצרף אי אלו מקורבים שיהוו קהל אוהד ומסייע. מינה שללה זאת על הסף וטענה שזה הדבר הכי הזוי שעשיתי מאז שהיא מכירה אותי. ואני יכול לטעון שיום ל"ג בעומר התשמ"ד היה יותר. אגב רק יומיים מפרידים בין הימים. אליעזר השיב לי ביידיש שפשוט ארפה ממנו ואין לי מושג למה דווקא ביידיש. מי יודע איך אומרים ביידיש תעזוב אותי בבקשה?
אורי הבטיח לי שיבוא ואחרי שכבר תיכננתי לאסוף אותו התברר שזו הייתה הלצה. ניר הבן שלי טען שלצערו אין באפשרותו ואחרי שהצעתי לו אתנן הוגן הוא הבטיח לשקול אבל נשארנו בשקילה בלבד.
אחרי החלוקה ביורדי הסירה הלכתי לי לעבודה על מנת להרוויח את עלותם של אותם עלונים שעלו שקל אחד בודד כולל מע"מ לדף ללא קיפול כי דיגיטלי קצת מקשה אבל עבודה עצמית גם בסדר.

בצהריים ניגשתי לחלק עלונים נוספים במקום מוכר באבן גבירול 69 שקוראים לו עיריית תל אביב יפו והיה בסדר. בקומה 12 הבטיחו לי שיעבירו זאת לרון חולדאי שפשוט לא היה שם. אפילו הביעו פליאה על ההשקעה באביזרים הטקטיים ותראו מה ששקל אחד בודד כולל מע"מ יכול לעשות. עיריית תל אביב יפו מקום בהחלט בסדר ורואים שיש לעיר העברית הראשונה כסף והדבר ניכר גם באווירה.
שמתי לב שיש ברחוב אנשים הנרתעים כשמגישים להם נייר ואפילו באדיבות קלה. אולי הם חוששים מניסיונות של שיווק לא ברור ואולי משהו אחר. יש אחרים שיגלו עניין ויגידו תודה. היה אחד שזיהה אותי ואמר "אתה מהחנות מטבעות" ולא נותר לי רק לאשר את דבריו. בהמשך הגיע מיסרון חמוד מאחד בשם אהוד שגב מרחוב יורדי הסירה 26 שכתב באלו המילים "קובי קיבלתי את המנשר שחילקתם ביורדי הסירה. כל הכבוד על היוזמה. התרגשתי לקרוא" ותודה לאהוד.
בהמשך צילצל אלי מישהו בשם שי ביטן שהתלהב מהשיר של אורורה וברצונו להלחין אותו. הוא גר ברחוב ובחודש הבא עוזב את המקום ואולי זה יכנס לתקליט שלו. פעם אמרו לי שמכל 100 עלונים אולי אחד תופס ויוצא משהו. אז בינתיים אני מחכה לעוד תגובה אחת עד לשנה הבאה. 

יום שלישי, 17 במאי 2016

שיא גינס מאשדוד או "למה מי אתה בכלל?" וטיפונת גם על אלון חסן



היום מישהי מאד חרמנית שאלה אותי אם יש לי שיא גינס כלשהו שרשום על שמי. אין לי מושג מאיפה היא הביאה את זה ואולי היא התכוונה למשהו לגמרי אחר אבל הבלבלה הזו סובבה אותי כמו פורפרה ומיד מחשבותי לקחו אותי למקומות שונים ואפילו לאשדוד ולאספן מאד מוזר ומיוחד שהחזיק בשיא גינס עולמי בנושא שטרות. זה לא סיפור דימיוני. מעולם לא שיקרתי חוץ מאשר במקרים חריגים שאין לי שליטה עליהם. האם ביבי אמין בעיניכם? האם אתם מסוגלים לזהות כשמשקרים לכם? פעם סוחר מאמריקה בשם ג'י ג'י ואן גרובר ז"ל הסביר לנו איך מזהים סוחר מטבעות שמבלף. ג'י ג'י הסוחר מספר אחת נתן סימן ברור ומיידי. אם אתם לא יודעים אז תפנימו שזה קורה ברגע שהסוחר פותח את הפה. ותחשבו על זה בבקשה כשאתם מתחילים להסביר דברים שבספק.
אז חזרנו לאשדוד ולאספן המוזר שרומזים לי שקראו לו כמו שקוראים למאכל התינוקות הנפוץ בעולם ואין לו שום קשר לואן גרובר ז"ל הסוחר היהודי מניו יורק ומישהו אמר לי שהאיש הזה מאשדוד היה חריג ברמות על וגם הסוף שלו היה לא הכי אנושי ובואו נשמור על אווירה טובה וזהו.


אם כבר הגענו לאשדוד אז תדעו שבמקום הזה יש הרבה אספנים ואפילו התקהלות קבועה של פעם במשהו, של קניה ומכירה עם דוכנים ובכלל. סוג של מועדון שוק שבאים אליו אספנים וסוחרים עם אלבומים ואפילו נדמה לי שבשבת קודש. אני הייתי שם פעם אחת בלבד והבנתי את העיקרון ונשבע לכם שלא סחבו לי כלום ואפילו ראיתי את ראש העיר מפעם עם השפם שגם הוא קצת אספן. גם את הפיג'ו הענתיקה של נחום אשדוד ראיתי והבנתי את הסידור הכללי עם אין דמי כניסה וגם עלות שולחן והרבה רוסית.


אשדוד מתחברת לי לכמה דברים ואפילו לנומיסמטיקה. אישית אני לא מכיר חומר נומיסמטי המיוחס לאשדוד בוודאות ויעקב משורר לא מציין זאת אבל יש מצב למשהו מהתקופה הפרסית וזה לא עולה לי כרגע לקודקוד. פעם ראיתי במכירה פומבית מטבע טטרדרכמה עם ראש אתונה וגם את האות אלפא שהופיעה שם ובית המכירות סבר שאולי האלפא הזו מסמלת את המטבעה של אשדוד. מי שרוצה שיאמין, ונדמה לי שמוזיאון ישראלי מסודר קנה זאת. כמה לקרדות מצויות במוזיאונים בארץ ובעולם? כנראה שדי הרבה.
אלכס בקרמן שלח לי כמה דוגמיות מהאוסף שלו על אשדוד והכל מתחבר לנמל כמדומני. מה היה קורה אם לא היה נמל באשדוד?



 אשדוד נוסדה ב-1956 25.11
מהאוסף של אלכס בקרמן

ויפרוץ את חומת אשדוד ויבנה ערים באשדוד דברי הימים
מדליה פרטית מאוספו של אלכס בקרמן

חוצמזה יש באשדוד מישהו מניוק וערס שאני טוען שהוא נוכל בקנה מידה עולמי והמומחיות שלו זה להוציא אוספים מאנשים תמימים בתרמיות מתוחכמות. אני יודע את הכתובת שלו וככה גם המשטרה. מתנהלים נגדו תיקים רבים וגם יש כבר הרשעות ופעם הוא צלצל אלי לחנוק והבטיח לי משהו לא חביב והזמנתי אותו לכל מיפגש שיבחר בתל אביב ואפילו עם שומרי ראשו. מאז שצדוק מזרחי הסביר לי בילדותנו איך לא לפחד מערסים ולהיכנס בהם תוך כדי זה שאתה מביט להם בעיניים אני עונה לערסים בשפתם. כמובן שעם כאלה שיודעים קרב מגע אני לא מתעסק אבל הנוכל הזה ראוי לשבת ויש לי אפילו תיעוד בו הגשתי תלונה על ארוע שמישהו אחר היה מעורב בו. המשטרה תטפל בו בדרכה ואני סומך שהאיש יטופל גם בידי רשויות החוק וגם בידי שמיים.
אלון חסן גם מאשדוד וגם מהנמל ואני טוען שהבחור הזה שאיני מכירו בכלל ראוי לאות הוקרה והדר. אלון חסן היה הראשון שהראה לכולנו כמה אנחנו כולנו מטומטמים והכל בשל אותו עורך דין צדיק ומגמגן. המגמגן הזה הצליח לשטות בעם שלם ואפילו להתחבב על קהל הצופים, ורשויות החוק ובכלל, עד שאלון חסן חשף את ערוותו. מצידי רק על זה מגיעה לאלון חסן השמנמן בוסה רטובה לפנים ואם עשה דברים לא טובים בעבר אז אני באופן אישי מוחל לו בתנאי שיפתח דף חדש. אלון חסן הוא השולה זקן של רונאל המתקתק שסובב מיליונים בגימגונו המתחנחן.


נעזוב את הצדיקים ונחזור לאיש שלנו האספן ושיא גינס.
האיש שלנו היה גם אספן של מטבעות, שטרות ובטוח שעוד דברים וגם מתאגרף בצעירותו וגם הרבה דברים ונהג לצפות ב-10 טלוויזיות במקביל המוערמות אחת על השניה בחדר שבביתו. אפילו הייתה עליו תוכנית או לפחות חלק מתוכנית טלוויזיה. נדמה לי שתמיד הייתה לו סכין מתחת לכרית ואולי גo פטיש ועל אקדח אני לא חותם כי נשק חם דורש רישיון ולא בטוח שבנסיבות סבירות מישהו יאשר דבר כזה. אשתו הייתה מאד אנטי ולא היו ביניהם יחסים חברותיים אבל בכל זאת גרו באותה דירה ואשדוד כבר אמרנו. הקשר ביניהם היה באמצעות מילה אחת בלבד. כשמישהו טילפן וחיפש אותו אז היא כלומר הדיירת שבבית, הייתה צועקת באויר "טלפון". ככה זה היה גם כאשר חיפשו אותה. נראה לי סידור הוגן לבית משוגעים.


יום אחד קרה בבית הזה משהו שירשם לדורות בספרי ההיסטוריה. המשהו הזה הוא הארוע המכונן ובאשמתו נכתב הפוסט ההזוי שפה. אם נדמה לכם שאני ממציא סיפור אז אתם חיים בטעות בסיסית. כל הנאמר פה הינו אמת צרופה. האיש הזה היה אצלי בחנוק וסיפר לי הדברים ואני פשוט זוכר וזהו. אז חזרנו לארוע בו קרה משהו בין בני הזוג החריגים באשדוד. מה קרה אני לא יודע אבל היא אמרה לו משהו שהפך אותו וטילטל אותו ואז נולד הרעיון וגם החזון. היא אמרה לו את המילים הבאות בערך ככה. "מי אתה בכלל?" אולי הנוסח היה כזה "למה מי אתה בכלל?" אולי אפילי סתם "מי אתה?" ואולי אפילו עם סימן קריאה "מי אתה!" המשפט הזה הכניס את האיש שלנו אדון ג. למוטיבציה בלתי חוזרת. אני חוזר ואומר שפה היה קו השבר המכונן. הוא החליט להראות לה מי הוא וזהו. בלבו גמלה ההחלטה ואולי אפילו הנקמה שהוא יראה לכולם ובמיוחד לאשה שאיתו מי הוא באמצעות כניסה לספר גינס ואפילו בעברית. הוא גמר אומר להיכנס כשיאן בתחום השטרות כלומר כאספן המחזיק את האוסף האישי המכיל שטרות ממספר גדול של מדינות. אני אסביר שוב כי לא בטוח שאפילו אני מבין מה אני כותב כי האיש שלנו גם היה לא הכי ברור, אם כי הכי נחוש. הוא רצה להיות שיאן העולם במספר המדינות המיוצגות באמצעות שטר אחד מכל מדינה. כן גם מדינות שכבר לא קיימות כיום אבל פעם בהחלט היו. היה לו אוסף אישי די גדול והוא הבין שהוא אמור להשיג עוד כמה שטרות ואז הוא אדון ג. יהיה שיאן גינס כי כנראה שהיה כבר מישהו וחייבים לשבור או לעבור את המספר. כסף במקרים כאלה פותר הכל. לא כמעט הכל כי אם הכל באופן פשוט. מרבית השטרות שתבינו הינם זולים אבל ההשלמה היינה בעייתית ואולי פה מתחיל סיפור הכסף. יש שטרות ממדינות שנעלמו שאולי תצטרך להוציא אלפי דולרים לשטר כי אין מאותה מדינה משהו יותר זול ואנחנו מדברים על כסף מקורי ולא סתם צילומים. למי יש שטרות מזנזיבר? השטר הכי זול עולה כמו...
בקיצור האשדודי שלנו קנה עוד כמה שטרות די יקרים ונדמה לי שהסיפור הזה עלה לו כמה אלפי דולרים ואולי גם כמה עשרות אלפי שקלים חדשים והוא סבור שהשיא בידו. מחשבה עוד לא נותנת כניסה לספר השיאים.


גינס בישראל ובכלל
גינס ממה שאני יודע וזה לא הרבה, עובדים בצורה הבאה פחות או יותר. מי שסבור שהוא ראוי להירשם כאלוף של משהו, אמור להביא מכתב או המלצה המגובה בתצהיר מסודר אצל עורך דין או משהו בסגנון. במקרה שלנו האלוף האשדודי רצה שאני אראה את השטרות שלו ואכתוב מכתב או טופס שיש לו ככה וככה שטרות מקוריים מהמקומות הרשומים ואולי עוד פרטים נלווים כמו צילום ותיעוד מסוים. המכתב שלי אמור להיות מגובה בתצהיר נוטריוני שהסיפור שלנו הינו אמת. עד לפה המידע שאני זוכר בכללי ואם פיקששתי משהו אני מתנצל כי אקדים ואומר שאני לא רציתי להיות שותף לסיפור הזה, ואין לי נימוק משכנע כי אם סוג של תחושה המלווה בעצלנות בסיסית וחוסר רצון להיכנס למקומות בהם חלק מהשותפים אמורים לקחת תרופות ובקביעות. אם תרצו פרטים נוספים אז למדתי שיש לנו עוד אלוף נוסף ורציני עם ידע בלתי סופי שאותו הכרתי מהחנות ושמו גלעד צוקרמן שכנראה הוסיף את השם גינס לשמו כי הבחור הזה נכנס כשיאן אמיתי וממוסמך "גלעד צוקרמן החזיק שיא גינס באוסף מטבעות ב-15 בינואר 2001, כשיצג 227 מדינות באוספו" ותודה לויקי אהובתי.


אמרתי לאדון ג. כסוף השיער והממושקף שאני מוותר על הכסף והכבוד. הייתי בטוח שיהיה מישהו אחר שישמח לשתף איתו פעולה ונדמה לי שהוא גם מצא מישהו מאותה תפוצה וגם עם אותה שפה ועל הריח שלו נדבר בפעם אחרת.
הכניסה לספר גינס עשתה לאספן האשדודי הרבה הוד והדר בסביבתו הקרובה. אני לא בטוח שנהג ללכת עם התעודה שקיבל מגינס ברחבי העיר באופן קבוע, אבל נדמה שרבים רבים ידעו שפה בעיר אשדוד חי וקיים שיאן גינס ואפילו עם אשתו שאיתגרה אותו במשפט הבלתי מפרגן "למה מי אתה?"

יום שלישי, 10 במאי 2016

מה זה מעמד בינוני או איך אומרים בעברית סטנד למדליה?

April 30 at 10:27am
חברה של חבר שלי סיפרה לי את הדבר הבא. בהתחלה קצת צחקתי אבל בהמשך התחלתי לבכות ושוב צחקתי. לא תמיד אני שולט בתגובות שלי. מי יודע איך אומרים בעברית סטנד למדליה?
וככה היא סיפרה לי באותו ערב חמים ונעים ובלי גורן ולא לבנה.

עורך דין מתל אביב שהוא גם אספן היה מאד לא מרוצה מהבנק שלו. אולי לא מספיק פינקו אותו ואולי סתם חש חוסר שביעות רצון מהבנק בצבע כחול ולכן העביר את כל כספו האישי לבנק בצבע אדום. עד לפה הכל סביר ושריר. המעניין כמו תמיד זה הסכום או כמה יש לו בבנק וזה שלו אישי אישי וכמובן של אשתו הראשונה כי מעולם לא חשב להמירה באחרת. אז הסכום זה רק 40 מיליון שקל חדש. אולי אני לא מדייק כי ארבעים זה מספר סמלי ביהדות, אבל במקרה הזה ממש לא, ועשרה מיליון יורו או דולר עושים בערך ארבעים מיליון. עד לפה גם בסדר, למרות שמספרים כאלה מצליחים לגרום לי ליובש בגרון ואפילו סוג של מחנק. יש כאלה שמתחילים להרטיב בכל מיני מקומות. עד לפה גם בסדר למרות שבכלל לא דיברנו על דברים נוספים שהחברה של החבר שלי סיפרה כמו נדל"ן ולא רק בישראל, חשבונות נוספים והכל חוקי, מכוניות שלא חלמתם אפילו, אבל בלי מטוס פרטי ובכלל לא מדברים על האוסף שלו שזה בכלל ברבים ובטוח שווה כמה מיליונים ושוב אל תתחילו לשאול אותי לגבי סוג המטבע. תפנימו שבחיים לא הכל כסף ומניות ויש השקעות נפלאות גם באוספים.

אוסף רציני מחירו משתנה, כי בלונדון זה מיליון פאונד ואולי יותר. בפריז זה מיליון יורו ובניו יורק זה יביא מיליון ירוק ואפילו בקלות. ברוסיה עובדים בעיקר בירוקים אבל ניתן לסדר הכל ואפילו במזומן. עד לפה גם בסדר למרות שאני כבר יותר מחנוק כי נדמה לי שאני אפילו מכיר את אחותו של אותו עורך דין אבל אין לזה שום קשר לסיפור שלו. אני יודע שחלקכם מיד מנסה לאתר מיהו אותו עורך הדין שאני מדבר עליו, אבל אין סיכוי קלוש שתדעו. למען הסר ספק אומר שזה לא עורך הדין המהולל יורם שפטל שאני נוהג להאזין לו כמעט בקביעות והנה יש לי עוד בעיה בלתי פתירה. מי יודע כמה שווה עורך דין יורם שפטל? וכמה ביבי? וכמה שלי יחימוביץ'?

אם אתם סקרנים להמשך אני מתנצל, אבל על מנת לקצר אני מגיע כמעט לסיום. הבעיה היחידה בכל העלילה המטופשת הזו היא, שאותו עורך דין מתוק ונשמה טהורה וזכה מכריז בכל מיני הזדמנויות חברתיות שהוא מעמד בינוני. אני חוזר מעמד בינוני ולא מעמד אישי שזה אחלה תחום לעורכי דין אבל ידידנו לא נוגע בעניני מעמד אישי ותהרגו אם אני מבין למה אומרים מעמד אישי. כן ככה לטענתו הוא חוזר ואומר זאת "אני מעמד בינוני.." ואפילו בעברית צחה ואין לי מושג למה. אולי כעורך דין הוא מסוגל לבסס את טענתו אפילו בבית משפט לעניני משהו. תמיד יצהיר "אני מעמד בינוני" ואני לא מסוגל להבין למה לחזור ולהגיד "אני מעמד בינוני!". האם הוא חושש מעין הרע? לא נראה לי בכלל. איך אומרים בעברית סטנד למדליה?
ואז התחלתי לצחוק. לא תמיד אני שולט ברגשות שלי ואפילו בתגובות. ד"ר ברגר רופא המשפחה שלי מרחוב בן יהודה 82 המליץ לי על טיפול, אבל רק עם פסיכולוגית כלומר אישה ואני עוד שוקל זאת. אם חשבתם שצחקתי ככה סתם אז תדעו שממש לא ויש לי נימוק ואפילו זכרון אישי ואולי זה רק חלום ותעתוע דימיוני.
פעם הייתי עם מישהי. האמת שלא בחרתי אותה ונדמה שזה היה הפוך והיא החליטה איפה ומתי. אז אחרי שקרה מה שקרה והיא הדליקה את הסיגריה שיחקתי אותה מאצ'ו ושאלתי אתה "נו..?". היא שיחררה את העשן ושאלה "מה נו?" אמרתי "מה את אומרת עליו?" היא שאלה "אתה מתכוון על החבר האישי שלך?" הסתכלתי עליו ועליה ואמרתי "כן". היא לקחה עוד מציצה מהסיגריה ובחרה לשתוק. "תגידי הוא לא גדול?" היא שתקה. "מה הוא קטן?" היא התחילה להתלבש. "אז מה הוא?" היא הרכיבה את המשקפיים ונכנסה לנעליים ופלטה. "הוא בינוני".
אני כמעט בטוח שזו אחותו של העורך דין מהמעמד הבינוני.


הציצים של אמא שלנו

May 3 at 9:29am
לאמא שלנו היו יופי של ציצים. אני יודע שזה נשמע מאד מפתיע ונועז אבל זוהי האמת. רבים מבני המשפחה שלנו יודעים שלאמא שלנו היו ציצים יפים ואפילו כל הנכדים ואולי גם הנינים. על מנת שלא נסחף ואולי יהיו פה אי הבנות, אני אבהיר שלציצים של אמא, היו צבעים יפים ואמא הייתה מאד גאה בהם ונהגה להראותם כמעט לכולם.
הרבה פעמים ניסינו כולנו להסביר לאמא שאומרים עציצים, אבל היא ניסתה וברוב המקרים זה לא ממש הצליח לה. יש פולניות שעושות שמח לשפה ועציצים וציצים זה דומה ובדיבור מהיר וקולח היה יוצא לאמא ציצים במקום עציצים וכולם על הרצפה. בסוף יוצא שכולנו אומרים ציצים ונראה לי שאפילו העציצים נהנים מזה.
כולנו צחקנו ואפילו היינו מבקשים שתראה לנו את הציצים שלה. סבתא הייתה לוקחת אותנו לפינה במרפסת בסוקולוב 93 (זה לא היה רחוק וגדול) ומראה איך כל הציצים צומחים, מלבלבים וירוקים, כי יש להם אור, אהבה ומים. הסדר לא חשוב, אבל אהבה, זה מאד חשוב. בפעם הבאה אני מקווה למצוא תמונה שתסביר יותר טוב

אמא שלנו עם הנכדה הבכורה רינת בבריכה של ביתן אהרן. נופש של קופת חולים


יום הולדת בתאריך מיוחד.


 חמסה חמסה לרובין ברי הדוד שלנו מאמריקה

"המשחררים שלי היו חיילים יהודיים-אמריקניים שפרצו את שערי המחנה באמצעות הטנק שלהם. השעון הראה את השעה חמש דקות לחמש בערב, ולכן יום הולדתי הוא חמש כפול חמש: חמש דקות לחמש בחמישה במאי שנת 1945. מאז אותו יום אני חוגג את יום הולדתי בחמישה במאי."

חלק מדף נייר בו כתב עבורי את התמצית שבתמצית של קורותיו. תודה לרמי האן שתירגם
דוד ראובן ברי ואבא ליד האנדרטה של פלוצ'ק בחולון


הסיפור שלא סופר והסרט שלא הוסרט



המון אנשים לא סיפרו את סיפורם בשואה. בעצם רוב האנשים שניצלו ונשארו בחיים, כנראה שלא עשו זאת, וככה גם בני משפחתם.
הצלם ליפמן היה קרוב משפחה שלנו. רק כשנחשפתי לתמונה נהדרת שצילם את אחותי אראלה יחד עם הבן שלו פיוטר בגבעת בטיח הבנתי שבעצם לא הבנו כלום.
גניה ליפמן לבית אברמוביץ שהיא אלמנתו של יורק ליפמן סיפרה לי על רבע רגל אחת, איך בעצם שרד את השואה כשהוא לבוש מדי גסטפו ונע בחופשיות בהרבה מקומות באירופה.
רומן פולנסקי יודע ומכיר את יורק ליפמן מעבודתם בעבר אבל ספק גדול אם יום אחד יעשה עליו סרט. אולי בכל זאת יהיה משהו בעברית אודות ירז'י ליפמן שנולד בפולין ונפטר באנגליה והיה גם בישראל ואני הייתי אצלו בביקור חפוז בלונדון.


יום ראשון, 8 במאי 2016

שאריות של יום השואה 2016 או חלמתי חלום

יום השואה האחרון היה אחלה יום של שואה צרופה. פעמיים חמסה חמסה כלומר החמישי למאי ומזג האויר היה סבבי באבי יאר והנה יש לנו את כל הנתונים שיהיה ממש בסדר. 

ביום השואה אני נוהג לא לעבוד ועל אמת. לא לעבוד אומר שלא נוסעים לעבודה וזהו. כן ככה החלטתי אחרי שאמא שלנו החליטה עבורי כבר לפני כמה שנים ושאלה אותי אם אני לא מתבייש להרוויח כסף ביום עצוב שכזה. אמא הוסיפה ושאלה מה בדיוק חסר לי ולכמה אני נזקק ואם צריך אז היא תשלים לי ואפילו במטבע זר וירוק. על אבא שלנו אסרה לצאת לעבודה ביום השואה ואולי הוא עצמו אסר על עצמו. מי אסר על איסר הראל להביא את מנגלה במבצע של אחד ועוד אחד חינם?


האמת שאני קצת מתבייש להרוויח כסף ביום השואה אבל אם הסכום הוא לא זניח אז למה לוותר עליו וקידוש הכסף דוחה כמעט הכל ובכל זאת לא עבדתי כלומר החנוק הייתה ממש סגורה וזהו.
אם חשבתם שלא היו טלפונים לנייד, אז אתם לא מבינים את נפש הצרכנים. היו לפחות חמישה טלפונים ואפילו אחד שממש רצה לדעת ולהתעניין בקניית מטבעות לפדיון הבן. כן אפילו מישהי שרצתה לקנות עבור בעלה כסף מחנות והכוונה לשטרות שהיו הילך חוקי בזמן המלחמה ואנחנו קוראים לזה כסף שואה. עניתי לכולם שהיום סגור ומי שהיה ממש נחוש הסברתי בצמד המילים המשולש ש"היום יום השואה" וזה עובד ממש טוב. רוב האנשים נרתעים ואפילו מבקשים סליחה ואין לי מושג למה, אבל נראה לי שזה קשור ליום כיפורים.


מיכל הבת שלנו הבטיחה להגיע בצהריים פלוס מתל חי של האריה השואג וביחד נעשה לנו יום שואה משפחתי בקטנה כמו על האש אבל בצמד כלומר היא ואבוש. הוספתי לה שיש ארוע בבית התפוצות וכדאי שנהיה שם ואפילו בהרכב משפחתי כי זה ממש בחינם. מיכל אמרה שנלך לבקר את את סבתא וסבא כי הרבה זמן היא לא ראתה להם את הלבן של המצבה וזה מאד לא יפה. ניסיתי להסביר לה שהמתים תמיד עם המתים והחיים רצוי שיהיו עם החיים, כפי שלימד אותי אחי הבכור שלמה אוחיון שנולד במרוקו וכעת אמור לקבל משהו מהגרמנים כי השואה עשתה סיבוב חופים די מקיף ובכל זאת מיכל התעקשה אז אמרתי "בסדר". מיכל הבטיחה שתגיע אחר הצהריים אז הבנתי שכל הבוקר חופשי ועד הצפירה אני יכול להסתובב בבית עם תחתונים ובלי חולצה. לקראת השעה 10 עליתי על מכנס קצר וחולצה לא מחייבת וחיכיתי לסירנה. לא היה איש מלבדי בבית כי מינה לא קיבלה שום פטור שואתי וחיכיתי עם הרדיו והטמבלוויזיה. הצפירה אכן הגיעה מכמה מוקדים ואפילו מכפר קאסם והאמת שאפילו החתולים שבחצר היו מופתעים מחדש כי הזכרון שלהם לגבי ימי זכרון לא משהו. מבחינתי זה היה האות לפינטוזים הקצרים בהם נזכרתי שאבא שלנו סיפר שבזמן המלחמה הוא קינא בכלבים וחתולים שאותם לא רדפו וביקש מהשוכן במרומים שיהיה לכלב. בהמשך ראיתי די בכוח ומרחוק, איך בני משפחתנו מהשואה, עפים בשמים ועושים סוג של מבנה חסר עם כל מיני תרגילי אירובטיקה בסגנון שאגאל, מעל הבית שלנו בגבעת הסלעים. נדמה לי שהם היו קודם אצל האחיות שלי בחדרה או אולי הפוך ואני לא מבין מה עושים שם בשמיים המעט אפורים ואפילו החתולים עצרו לרגע כי צפירה מצליחה למקד את כולם ואם חרדים או ערבים לא עומדים אז בסדר כי מי קובע איך יש לנהוג ביום השואה. 


מיכל הבטיחה וקיימה והגיעה לתל אביב וקבענו שאני אוסף אותה מהאוניברסיטה ונלך לראות את הלבן של המצבות של המשפחה בקריית שאול ויש לנו לפחות 6 כאלה ויש לזה בטוח קשר לששת המיליונים. הגענו מהכניסה הסודית וראינו שכל הקברים במקום ואפילו דודה רניה סגרה ממש לאחרונה את הרביעיה של המשפחה עם דוד ולדק וגם סבתא גניה וסבא שמואל ואחרי קצת מים ועוד מים לצמחים ולשיש התורכי, הלכנו לבקר את דודה פלה ודוד רובין וגם הם נשארו שם ואפילו דבורה בן טל הבת דודה של אמא שלנו באותו אזור. זהו סגרנו קופה וראינו לסיום על הדרך אזכרה חצי ממלכתית לקהילות ואפילו את האנדרטה של העיירה האשט שממנה הגיעה הסבתא שלי רחל לידרמן לבית כ"ץ שכולם אמרו שהייתה צדקת ואני רק מצטט ובלי תשלום. 



להביט ללבן של המצבות בקריית שאול



כעת אנחנו בדרך לבית התפוצות כי אבנר אברהם הזמין אותנו לערב מיוחד אודות אדולף אייכמן ואמון גת׳ מבט חדש אחרי 70 שנה במסגרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה בבית התפוצות, בשיתוף הקתדרה לחקר האנטישמיות והגזענות ע”ש אלפרד פ. סליינר.ובשיתוף משפחתו של פליקס זנדמן ז"ל. שמחנו לפגוש בבית התפוצות את אראלה אחותי הבלונדה ביחד עם בן לוינשטיין הבן שלה וגם את דורית ונירה הבנות של יצחק ושרה אלרון. 
השיחה באנגלית בין ג’ניפר טגה, נכדתו של אמון גת׳, המפקד האכזרי של מחנה פלאשוב, פולין, לבין פרופסור דינה פורת הייתה מרתקת. כולם היו קשובים ומרותקים לג'ניפר המהממת והמרשימה. לא נזקקנו לתרגום באוזניות ואני עדיין מתלבט למי יש אנגלית טובה יותר. בסוף אפילו מינה הושיטה יד לכיס ושיחררה 60 שקלים חדשים וקנתה את סיפרה של ג'ניפר שנמכר בכניסה עם עוד ספרים. 



דינה פורת משוחחת עם ג'ניפר טגה. 
אמון סבא שלי היה יורה בי


אבנר אברהם, איש המוסד לשעבר, סיפר בהרצאה ממוקדת ונעימה בליווי מצגת 
“גילויים חדשים בפרשת לכידתו ומשפטו של אייכמן”. אבנר שיתף את הקהל הקדוש בסיפורים הבלתי גמירים אודות אייכמן הבלתי מתכלה. רבים בישראל ובתפוצות מביאים את הקשר שלהם לאייכמן וגם אנחנו בסרט הזה כי ככה הכרנו כשאבנר נחשף לדוד שלנו יצחק אלרון שהיה נספח צה"ל בארגנטינה וגם שותף סוד בלכידתו של הצורר בארגנטינה. אבנר מציג את חלקו של יצחק אלרון שנכח במקום. גם האמן טולי זיו היה שם משום שאביו היה זה ששרף את אייכמן ודאג ליידע אותו כילד באותו לילה כשחזר מהתנור שנבנה במיוחד עבור אדולף. מסקרן אותי האם האנשים שאייכמן חבר אליהם, חולמים עליו? לא זוכר שחלמתי על השואה אי פעם ואולי הגיעה השעה. 


אייכמן פקיד או רוצח המונים?
ד”ר רוני שטאובר, הרצאה: “פקיד בנלי וצייתן או רוצח המונים פנטי –
הוויכוח על אישיותו ומעשיו של אדולף אייכמן”



אבנר מספר על חגיגה בארגנטינה של ישראלים ואמריקאים בזמן שחטפו את אייכמן.
חלק מסיפור הכיסוי של חלק מהמעורבים


אבנר אברהם מספר על התערוכה של לכידת אייכמן בבית התפוצות
ואיך יצחק אלרון (עומד עם הגב) בא לשם מבלי שהוזמן וכתב בספר המבקרים 4 דפים
 ומאז הפך סיפורו לחלק בלתי נפרד ממבצע פינאלה.
יצחק אלרון הבן דוד של אמא שלנו היה נספח צה"ל בארגנטינה ושותף סוד ללכידת אייכמן

בהרצאה של אבנר למדנו שדינה פורת נולדה שם כלומר בארגנטינה ועלתה ארצה כילדה בת שבע. מה שבע? מה כמה? דינה פורת עם החולצה הלבנה והשושנה האדומה ממש אחלה ואני לא סגור סופית לגבי הפתרון אם למדתי אצלה או רק שמעתי הרצאה אודות הפתרון הסופי . 
עברו למעלה משעתיים בבית התפוצות והיה נראה לנו שמיצינו די בסדר את היום וגם לא הייתה הפסקה משחררת של קפה ולא נשארנו לסיום הערב והכיבוד עם השגריר הגרמני ד"ר קלמנס פון גטצה כי היה לחץ של הסביבה הקרובה. 


מבחינתי זה היה האות שאספיק לסיים את היום במיפגש קבוצתי מקנח עם מורתנו הרצלינה וחבורת מתמידים במרכז תל אביב. שם שמענו כמה שירי שואה ובתוספת שיחה על ספרו של אמיר גוטפרוינד "שואה שלנו". הרצלינה הראתה לנו כפתור דמוי פרח צהבהב אותו ענדו בבולגריה וזוהי מזכרת משפחתית.

לסיום הופתעתי והתרגשתי מתפילת יזכור המיועדת לחסידי אומות העולם שהצילו יהודים במלחמה ההיא. רני יגר הבן של זאב והרצלינה כתב את התפילה. תם ולא נשלם עוד יום במסגרת השואה המחבקת.


יזכור לחסידי אומות עולם
החובה כלפי חסידי אומות העולם: “יזכור” היא קריאה רבת עוצמה, בשפה יהודית אינטימית, אודות החובה המוטלת על אומר ה”יזכור” ועל השומעים אותו לשאת בתודעתם זיכרון בעל משמעות חיה.
 זוהי בדיוק החובה שיש לנו כלפי חסידי אומות העולם.
רני יגר
בית תפילה ישראלי




יום שישי, 6 במאי 2016

שיישאר זכר וגם שמחת חיים

גילי פלה הבת שלנו כותבת אל וגם על סבתא גניה בערב יום השואה 2016:

"סבתא שלי. 7 שנים בלעדייך. פעם ראשונה שאני כותבת לך. חושבת עלייך הרבה, מדברת אלייך גם, אבל פעם ראשונה כותבת. 
ערב יום השואה. כאילו שהייתם צריכים יום מיוחד. אתם חייתם את השואה מדי יום.
לסבתא שלי היה חשוב לספר, להעביר הלאה ולהנציח את השואה בכל דרך שיכלה.
סבתא שלי הייתה מצלמת המון, "שיישאר זכר" הייתה אומרת.


סבתוש וגילוש בבית של משען במצולות ים והשנה 2008.
בשבעה של סבא שמואל שמביט מלמעלה בציור של אחי לוינשטיין האחיין שלי

איך אפשר לשפוט ילדה שהחיים שלה נקטעו ביום בהיר. שנקרעה מהוריה באכזריות. שאיבדה את מרבית משפחתה. 
אבל סבתא שלי בחרה בחיים. בחרה בשמחה. "שמחת חיים" היה עוד ביטוי שגור בפיה. "שתהיו מלאים בשמחת חיים". 
המשפחה הייתה עבורך הכל, האהבה שלך, הגאווה שלך. רצית כמה שיותר נכדים, כמה שיותר נינים. לאמא אמרת (אפילו בגיל לא כל כך צעיר) תביאי עוד אחד נו, לא מאוחר, אפשר גם תאומים. הכי טוב תאומים. סבתא שלי הייתה תאומה. 
חיידק הצילום עבר לאבא ואליי שמצלמים הכל. שיישאר זכר.
סבתא, נזכור, ולעולם לא נשכח."



אמא שלי וגם חולצה לבנה. "תבוא בחולצה לבנה זה חגיגי"
והשנה 2005