יום שבת, 17 בדצמבר 2016

סיני – ברוך שפטרנו. כתב יוסף שחם נטעים

  May 31  2016


חלק גדול מחיי הבוגרים "ביליתי" בחצי האי סיני, מיד אחרי מלחמת ששת הימים ב1967 הוצבה היחידה שלנו ככח העיקרי של איזור מרש"ל, מרחב שלמה, ושם הייתי משרת במילואים , לפחות חודש בשנה, הערכתי מאד את עולם הטבע המגוון, את אתרי הטבע והנופים את עולם הים וריפי האלמוגים הקסומים, אך אפילו לרגע אחד לא התייחסתי לאזור כרכוש ישראלי בטאבו, היה לי ברור שמכורח צבאי אנחנו שם וכשתגיע העת נתפנה ונחזור הביתה, למדינת ישראל.
 למה אני מעלה את כל זה, כי יש האומרים, אתה חכם לאחר מעשה, סליחה, אני התרעתי כבר אז, וכשאני אומר היום, נצא מהשטחים הכבושים, הרי ברור שזה יקרה מתי שהוא, השאלה בכמה קורבנות נשלם, בסיני אכן שילמנו, הנופים, החלומות, הגנבות, השחיתויות וההתעקשות המטומטמת של ה"גברת הזקנה" ואבו ג'ילדה שטוב לו שארם א שיך מאשר שלום, עלו לנו ב2.800 קברים.
 היו הרבה אנשים, גם מידידי, שהתרגלו לחשוב, שנשאר שם לנצח נצחים, חלק אפילו התיישבו שם עם משפחותיהם, כך קם ישוב אזרחי בדהב, די זהב יעני, מושב בנוויבה, נביעות, שכונה באיזור שארם, אופירה, מאחז בא טור ואפילו החלו בהקמת שכונה אזרחית באבו רודס, איזור שדות הנפט ושמה בישראל שלהבת ועוד ועוד מיני חלומות באספמיה.
 מתוקף תפקידי הצבאי, יצא לי להיות בכל המקומות הקסומים שיש לסיני להציע, סנטה קתרינה, כמובן, ראס סודר, אבו זנימה, אבו רודס, א טור מכרות אום בוגמה, מקדשי סרביט אל חאדם , האי טיראן וכל אתרי החוף המזרחי.

 גם בעיסוקי האזרחיים, הייתי קשור לסיני, הוצאתי עבור רשות שמורות הטבע עלוני תיירות לשמורות אחדות בסיני, השתתפתי בעיצוב מפת תיירות לאתרי דרום סיני, הכנתי שלטי מידע והכוונה למטיילים, שהוצבו בנקודות מרכזיות בדרום סיני, סיירתי הרבה ברכבים צבאיים ודילגתי בין היחידות במטוסים קלים, ראיתי נופים למכביר, שבעתי ולא התפתתי לחשוב כי זה שלנו לתמיד.
 אסור לשכוח את ההפקרות, החמדנות והשחיתות שמגיעות עם שלל מלחמה שמן, כפי שהיתה סיני, היו הרבה פרשיות מקומיות קטנות, פה גנבת ציוד, כאן שוד עתיקות על ידי "מוסא הסומא", גנבת ספרים עתיקים מהמנזר בסנטה קתרינה, גנבת טונות של מוצרי חלב מספינה שנטרפה בראס כניסה, אבל הפרשה העסיסית ביותר היתה פרשת השחיתות בבארות הנפט בראס סודר, כבר שכחנו ולא נעים להזכר.

 ככה התנהלו הדברים שנה אחר שנה, אנשים טובים מהעולם, מזכיר האו"מ, אחד גונאר יארינג ועד ניסו לתווך, להכניס קצת שכל ופרופורציה, לישראלים הטמבלים, שיכורי הנצחון, שאכן היינו, כלום לא עזר, היתה נחוצה איזו "בומבה" שתעיר אותנו מהחלום, תודה לנשיא מצריים סאדאת וכנראה גם למעורבותו של ידידנו החכם קיסינג'ר, וכך פרצה מלחמת יום הכיפורים, היא היא הבומבה שבאחת העירה אותנו מחלומות האימפריה.
 המלחמה נעצרה באיזו שהיא נקודת איזון, שאפשרה גם לישראל המוכה, לנחם עצמה שאנחנו חצינו את התעלה ואנחנו 100 ק"מ מקהיר ואנחנו בלה, בלה, בלה.
 קיסינג'ר ליהטט בקסמיו והמציא איזה מושג שנקרא " הפרדת כוחות" כלומר , ישראל נסוגה ומצריים מקבלת בשלבים, חלקים גדולים מסיני ופותחת לתנועת אוניות את תעלת סואץ, זה מה שסאדאת הציע מראש לטמבלים הישראלים, גם בלי מלחמה ואלפי קורבנות.

 באחד הערבים אני מוצא עצמי עם עוד חבורת מפקדים על רמפה מוגבהת מול כוחות הארמיה השלישית, עמה התכתשנו, אחרי הפסקת האש, דבר יום ביומו, על שטויות ממש, סתם מתוך קוצר ראות ואי הבנת כללי המשחק החדשים שקבע היהודי החכם קיסניג'ר.
 הרדיו הודיע על ההסדר ועל התחלת נסיגת ישראל, כוחות או"מ הגיעו לחצוץ בין הטמבלים המזרח תיכוניים, אפילו המצרים הבינו את המסר וכל הארמיה השלישית פצחה בפנטזיה של שמחה, ירי באויר של כל מה שעוד היה להם, ופה עומדת חבורת ישראלים חמוצים שההגיון שלהם אומר "אם המצרים שמחים. עלינו להיות עצובים, אכלנו אותה" ואני אומר להם תשמחו, אנחנו חוזרים הביתה, די לסיני, ולחודשים הארוכים של שירות בתנאי שדה, מנות קרב וחופשות בצמצום,בפקודה, אחורה פנה קדימה צעד!

 כאן התחילה מסכת משעשעת של כל מיני תרגילים ומשיכת רגליים מצד ישראל, כאילו שזה שינה משהוא.
 פרשת הנפט הטרידה הרבה ישראלים, חלקם הרוויחו יפה מאד בשדות הנפט, בעבודה ובשחיתויות מסביב וחלק מהאזרחים נטו לחשוב שאם נעזוב את הנפט בסיני, מכוניות הסובארו החדשות שכולם רכשו, יעמדו בלי דלק, לפני שנסוגונו מאבו רודס ושדה הנפט העיקרי בבליים, מיהרו לקדוח שדה חלופי מול א טור, שדה עלמה, אבל כשנאלצנו לעזוב גם שם"עלתה הזעקה השמימה מאין נקח דלק"
 נקנה, בכסף, שמעתם על אפשרות כזו, עניתי לכל ברברן מצוי, וכך מצאנו את עצמנו עם אימפריה מכוסחת, בלי בארות נפט, עם הרבה פחות שחיתות ולצערי, הרבה הרבה עמיתים וחברים שהשארנו שם בחולות סיני על מזבח הכסילות והחמדנות.

 עברו עוד מספר שנים המהלך הושלם, פינינו את כל סיני וזכינו לשלום עם מצריים, החשובה במדינות ערב.
בי בי לך סיני ברוך שפטרנו!  


יוסי שחם נטעים

כח האו''ם-הגדוד הקולומביאני
מדליה להענקה רשמית, תשמ"ח 1988
בחצי האי סיני, מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל ומצרים, פועל כח או"ם רב לאומי המונה כ-2,000 חיילים. הכח מורכב מגדודי חיילים מ-12 מדינות. הכח הגדול ביותר הוא של הגדוד הקולומביאני המונה כ-600 חיילי
ם. כח האו"ם מתוחזק ברובו ע"י ארצות הברית ומשתתפות באחזקתו גם ישראל ומצרים. המדליה הונפקה בלעדית עבור הגדוד הקולומביאני בהתאם להזמנת מפקדת הגדוד, ומוענקת לחיילי הגדוד עם סיום תפקידם.

פני המדליה
מפת סיני, מקום פריסתו של הגדוד, בתוך מסגרת עגולה. בחלק
העליון, לאורך ההיקף, הכיתוב "BATTALON COLOMBIA No. 3". בחלק התחתון, לאורך ההיקף, הכיתוב "MULTINATIONAL FORCE & OBSERVERS"

גב המדליה
סמל הגדוד הקולומביאני- אריה נושא חרב, בתוך מסגרת, ומעליה, בקשת, הכיתוב "BICOL No. 3". בחלק העליון, לאורך ההיקף, הכיתוב "PASO DE VENCEDORES".
בחלק התחתון, לאורך ההיקף, הכיתוב "COLOMBIA".
גלף תדהר דגן. מיטבעה הכט.
1988 ארד/טומבק 40 30 1,9855
 * המדליה הונפקה בלעדית עבור הגדוד הקולומביאני בכח 










אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה